ערימה ותובנה

אתמול סיימנו להקליט את הפודקאסטים של סיפורי פרס גפן. היה מתיש ומעייף, אבל משעשע none the less. חוצמזה, סוף סוף נזכרתי איפה ראיתי את הפוסט הקודם שהתייחס לזה. הנה, כאן.
יש לנו יותר מעשר שעות מוקלטות, שצריך לערוך לששה סיפורים שונים. הבנזוג, המכשפה החביבה עלי ובתה, וכמובן הנסיכה ואני נשקוד על כך בסוף השבוע (אני מקווה).
כפי שכבר אמרתי באותו הקשר – יהיה דיסקו.

—-

לכל מי שתהה מה עושים עם עומס הכתיבה של הנאנו, הנה מישהי שהצליחה לשכתב את זה לכדי משהו נורמלי. מזלטוב (גם כאן)!

—-

אני מקשרת את זה לפוסט מבלוג שכן, אבל אפשר למצוא את הפרסומים גם ב"בלי פאניקה" ובאתר האגודה – פרויקט כתיבה מד"בי משותף לשני האתרים. אז – יאי על פרויקט הכתיבה, יאי על המד"ב, יאי על השיתוף, ויאי באופן כללי.
הנה –
יאי!

—–

עבודה חדשה זה כיף. עבודה חדשה שבה אומרים לך יום אחד – "הנה *עוד* סוג של קפה למכונה שאת הכי אוהבת בעולם" זה נהדר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s