להתראות זרניך, ברוך הבא זרחין!

מצטערת להפריע לדיון המרתק לגבי הריקנות שלי, אבל רציתי לספר על הזרניך האחרון שהפך לזרחין בשל הופעה מפתיעה של אורחת הכבוד שלנו.

זה התחיל איפושהו בסביבות שתיים וחצי בצהריים, כאשר הבנזוג שאל "מי אמור להגיע היום?"
"המלכה, הנסיכה, ואולי הגר."
ברקע – ילד בן ארבע שחזר מהגן עייף ורעב, בוכה, ומסרב לאכול או לישון, ותינוקת בת חודש בוכה כי משהו מציק לה, ואף אחד לא מצליח להבין מה.

הבית הפוך, שנינו מותשים, ואין אוכל במקרר כי מאז הלידה לא קנינו כלום. 
"בואי נבטל."
אני מסכימה. הבנזוג לוקח את הגדול לישון,  ואני בסלון, מנסה לתפוס את הנסיכה בטלפון תוך כדי הנקה (התינוקת החליטה שמה שמציק לה בבטן זו הריקנות שבה).

קארמה, מכירים? או אולי גורל, או סתם צירוף מקרים – הנסיכה לא ענתה לטלפון. אז לא ביטלתי.
הגדול נרדם, והתינוקת נרגעה, ונעשה מאוחר מכדי לבטל. אז נערכנו לשלושה אנשים, אולי ארבעה. שטפתי את הרצפה, הבנזוג העלים את הבלגן וניקה את כל המקומות בהם החתולה החליטה להקיא (אחד מהם הוא הפוף האהוב שלנו שירד לזבל כלאחר כבוד בשל כתם בלתי כביס בעליל).

קצת אחרי חמש אנשים התחילו לזרום אלינו הביתה, קודם המלכה והכלבלב (שהביאו מתנה מעולה לחנונים), אחר כך אורחת הכבוד המסתורית שלנו (מיצי!!), ועדי והבנזוג שלה, ועד שהנסיכה הגיעה – הבית היה מלא באנשים. הרוב דיברו עם מיצי על הטיול שלה (ואני פיספסתי הכל…), אבל עדי רקמה, ובנזוגה והגר כתבו, ואני אפיתי, שזה גם סוג של יצירה. מתישהו המלכה שלפה את המרציפנים, מה שהוביל ליצירות פיסול מודרניות אבסטרקטיות למדי תוצרת המלכה, ודרקון טעים במיוחד תוצרת הנסיכה. באופן מפתיע כעט כולם הביאו משהו לאכול איתם או חומרי גלם לאוכל, כך שאפילו לא היינו רעבים.

מאוחר, הרבה יותר מאוחר, ראינו גם את הדוקטור ואת family guy, ובסוף כולם הלכו ואנחנו נשארנו עם בית ריק ועם ארוחת בוקר ליום שבת (דרקון ממרציפן).

תובנות:
1. דברים מסתדרים בסוף.
2. צריך לעשות זרחין בשישי לפחות פעם בחודש. 
3. מיצי!!

עצבים וזרחין ילדים

היה לי רעיון מגניב לסיפור היום בצהריים. במקום לספר עליו לבנזוג או אפילו לשחזר אותו לעצמי, שתקתי, ו (הפתעה…) שכחתי אותו. 

אוף.

—

היה אתמול זרניך ארוך מהרגיל – התחלנו בחמש אחרי הצהריים ונשארנו עד אחרי חצות אצל החתולאית. זה היה שילוב של זרניך יצירה עם זרחין כתיבה – המלכה הקריאה לנו התחלה של סיפור, והנסיכה ואנוכי יצרנו. טוב, היא יותר ממני – היא עשתה משהו מדהים מפימו בזמן שאני הספקתי לתפור מתלה לשלטים לכורסא. זו עבודה של שבע דקות שארכה שבע שעות בשל הפסקות הנקה / הרדמה / החלפת חיתול / הרגעת הפעוט….
אבל יצרתי! בזרניך!

הילדים באו איתנו, כך שחלק ניכר מהזרניך עבר בלהתפעל משתי היצירות המקוריות האלה. אני עדיין לא בטוחה האם הם הוסיפו או הפריעו. כלומר – אלמלא הם היינו מספיקים הרבה יותר. אבל נעים לי כאשר הם בסביבה, ויש לי הרגשה שהנסיכה והמלכה פיתחו עמידות מסוימת להשתוללויות טרום השינה של הפעוט, אז אולי בכל זאת זה לא כל כך נורא.

זרניך בשבוע הבא יהיה ביום שלישי כנראה – היכונו היכונו. וצריך לארגן עוד זרחין כתיבה, אולי כאשר רץ החרבות מגיע לאיזורנו הדרומי. 
נראה.

למה זרחין הפך לזרניך

סדנאת כתיבה שניה, והרעיון הזה מסתמן כאחד הרעיונות הגדולים של החודש. 
נתחיל מהסוף – הבנזוג הקריא סיפור ששנינו היינו בטוחים שיש הרבה מה לעשות איתו, ושתי אושיות (שתיהן מועמדות לגפן השנה) הודיעו שהסיפור מצחיק, גמור, ורק זקוק לקצת ליטוש. עכשיו השאלה היא מה לעשות עם הסיפור הזה, אבל זה כבר לפוסט אחר.
אני ניצלתי כיוון אחר של הסדנא – לא סיפורים תקועים, אלא רעיונות להמשך הזרמה. הבאתי איתי קטע קצרצר, ראשוני, שהבעיה שלי איתו היא שאני יודעת מה צריך להיות בסיפור, אבל אין לי מושג איך לספר אותו. קיבלתי כמה רעיונות טובים, כולל מהבנזוג (שהפגין בקיאות מרשימה בעולם הזה. מסתבר שהוא באמת מקשיב לי כאשר אני מדברת…), ועזרו לי לפסול כמה רעיונות גרועים.
מיצי והמשתתף הנוסף הביאו רעיונות בלבד. הרעיון של מיצי היה מהמם, חזק וגראפי, ואני מקווה שהיא באמת תכתוב את הסיפור הזה. זה משהו שהייתי שמחה לקרוא. א' הביא רעיון שיכול להיות מענין, אבל הוא צריך לנקות את העומס הרגשי שהוא הכניס לדמויות שלו, ולתת לסיפור לספר את עצמו. מענין אם הוא ימשיך להגיע.
היה קטע משעשע שבו א' הציע לנסיכה לכתוב מיינסטרים, והנסיכה הזדעקה – "אבל אני רוצה לכתוב מדע בדיוני ופנטזיה, אחרת זה לא מענין!"

ועכשיו – לנסיכה ולמלכה.
מיותר לציין שהן שלוש רמות מעל כל השאר מבחינת כתיבה, נכון? אז לא נציין את זה. 
שתיהן הביאו סיפורים תקועים, שתיהן גרמו לי לזעקת תסכול כאשר הבנתי שהן לא סתם מותחות אותנו, והסיפורים שלהן באמת לא גמורים, ושתיהן הקשיבו לנו כאשר דיברנו.
עדיין לא השתחררתי מהזהרורים בעיניים, כנראה. אני מדברת, הנסיכה מקשיבה, מהנהנת, רושמת לעצמה הערות, ובינתיים המחשבות שלי רצות 'למה היא מקשיבה לי? מי אני בכלל?'.
והיא מקשיבה. שתיהן מקשיבות. 
וואו. 

אז ככה – 
זרחין היה רעיון מעולה מלכתחילה, וזרחין הכתיבה מתחיל להיות דבר מגניב שראוי להמשיך אותו. אני לא יודעת איך הוא בהשוואה לסדנאת כתיבה רגילה, אבל הוא מעודד כתיבה ושכתוב, מכריח אותי ואת הבנזוג לחשוב על הסיפורים שלנו, ומבחינתי – זו המטרה. 
עקב נסיעתה של מיצי זרחין הדג הופך לאירוע לכבוד הפטרון הקדוש זרניך הבאג, היות וכידוע, לא ניתן לעשות זרחין בלי מיצי. 
הזרניך הראשון יהיה זרניך אייקון, שבו נעבוד על ההרצאות שלנו, ואם יהיה זמן אולי גם נקשט את המקרר של הנסיכה. אחר כך אייקון, ואחר כך נראה. 
אני רוצה עוד זרניכי כתיבה, אני רק מקווה שלנסיכה לא נמאס להעביר אותם. 

אה, וגם מצאתי עבודה.

זהו, מצב רוח טוב לשם שינוי.