סנדרסון, חוץ מהיותו כותב פורה להפליא, הוא גם מרצה מנוסה, והסדנה שלו היתה מצוינת להפליא עם המון נקודות שלא תמיד מתאימות למי שלא משתמש באווטליין (כמוני), אבל עדיין מעניינות.
התחלת כתיבה – כתיבת נקודות על המפה. החלטה בגדול מה כותבים, ואז למלא את המרווחים בהתאם.
הדבר הראשון והחשוב ביותר – לזהות את הרגעים המשמעותיים. הוגדר בתור key visual / decision moments.
כתיבה לקראת הרגעים שעבורם הסיפור נכתב.
חשוב להכיר ארכיטיפים עלילתיים. מעקב אחרי מתכון לכתיבה עובד לפעמים, אבל אם לא מכירים את הארכיטיפים, כשהמתכון לא עובד, לא ברור למה הוא לא עובד. לכן חשוב לא רק לדעת *איך* הסיפור אמור להראות אלא גם מה כל רכיב בסיפור עושה, כדי לדעת איך להשתמש בו.
סיפור צריך להכיל כמה שינויים גשיים, לא לשמור כל הזמן על אותה רמה של מתח / רגש. שינויים רגשיים מאפשרים להבין איך הדמות השתנתה.
הצגה (show) חזקה יותר מאשר רק לספר מה קורה עם הדמויות (tell), ולכן עדיפה להצגת שינויים שעוברים על הדמויות.
התאמה של הסיפור לארכיטיפים קורית או בשלב האאוטליין או בעריכה, תלוי בסוג הכתיבה. בכל מקרה לא בזמן הכתיבה עצמה.
מרכיבי סיפור:
promise -> progress -> payoff
אפשר ליצור תחושת התקדמות בסיפור ע"י גילוי רמזים בתעלומה, התקדמות גיאוגרפית במסע וכו'.
סוף מפתיע לא חייב להפתיע! אם המסע לסוף מעניין ולא קלישאתי. זה מספיק.
שאלה מהקהל לגבי מחסום כתיבה: ההמלצה של סנדרסון היא להמשיך לכתוב בכל מקרה, אפילו אם זה ייזרק אח"כ. הכתיבה עצמה חשובה כדי לתגבר על מה שתוקע את הסיפור.
שאלה מהקהל לגבי שימוש בגוף שלישי: לדברי סנדרסון שימושי כשכותבים קאסט גדול ואם עושים קפיצות בזמן ובמקום.
משכתבת את החיים 