Posts Tagged ‘icon’

הסוף

אתמול ויתרנו על ההקרנה של סרטי המדע הבדיוני הישראלים, וסגרנו את אייקון בבית עם הפרקים החדשים של סטארגייט אטלנטיס. 
פתאום לא בודקים את לוח הזמנים של אייקון לפני שמצחצחים שיניים, לא מחפשים בייביסיטר ברגע האחרון, לא ממלאים מים בבקבוק, לא מחפשים את החולצה הטופיקית האחרונה בארון. הפלאפון שותק – אף אחד לא שולח הודעות SMSים כדי לקבוע הרצאות ביחד.
פתאום יש זמן לקפה של הבוקר ולא של ארומה, לחביתה ביתית ולא של סנדביץ' מהקפיטריה באשכול. 
ערימת הכלים כבר נכנסה למדיח, הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה, הספרים על המדף.
ודי, נגמר.

כמעט הסוף

כמה נחמד לקבל מחמאות על הבוקר, ולגלות שגם הבנזוג מקבל מחמאות דומות. ככה צריך להתחיל כל בוקר, לדעתי.

אתמול היה יום אייקון זהה ליום הראשון באייקון. הגענו עם הפעוט והתחלנו בארוחת צהריים עם המועמדת לפרס גפן, מה שהפך את ארוחת הצהריים לחלק מאייקון באופן רשמי.
התוכנית המקורית היתה שהפעוט ירדם לקראת שלוש, וכך נוכל שנינו להכנס לראות את אינואה, עם הפעוט על הברכיים. זו היתה תוכנית מצוינת עד הנקודה שבה הפעוט סירב להרדם, אלא קיפץ סביבנו והתרגש מהמלכה ומהאוכל בקפיטריה. 
הבנזוג נכנס לסרט עם הנסיכה, והותיר את המלכה ואותי לשיחת בנות (על האגודה, על מדע בדיוני…). הפעוט, כאמור, קיפץ מסביב והתרגש, עד שבחמש הוא הכניס את המוצץ לפה, התיישב עלי ונרדם. היה מאוחר מכדי להכנס לסרט, אבל מספיק מוקדם בשביל שחבורת אושיות יתיישבו איתנו לשולחן ויגרמו לי לקפץ בפנים. בזהירות, כמובן, כדי לא להעיר את הפעוט. 
הבנזוג חזר, האושיות הלכו, והילד התעורר ודרש אוכל.
אכלנו, נפרדנו מכולם, עברנו נסיעה של בכי ("אבל אמא! אני רוצה לפגוש עוד אנשים!"), השכבנו את הפעוט לישון, האכלנו את החתולה, הלכנו לישון.
עוד יום אייקון.

פרס גפן, עוד קצת קרול ברג ודבקות במשימה

קמנו בבוקר עם החלטה החלטית לחזור לישון בהחלטיות. אפילו הפעוט שיתף פעולה, אבל כאשר התעוררנו קצת נזכרנו שיש את את ההקרנה של המוסד הסגור, ושאין אוכל בבית (כי אנחנו כבר שבוע באייקון) ולכן חייבים לצאת.

שמטנו את הפעוט אצל הבייביסיטרית הקבועה והדרמנו לעיר הטחובה שבה, משום מה, בכל שנה עושים כנס. התחלנו בקפה ג'ו בארוחת בוצוריים משעשעת עם הנסיכה, שתינו קפה (כדי להחזיק מעמד עד הערב) והתחלנו את הריצות.
"המוסד הסגור" היה משעשע להפליא, והפאנל עם יוצרי הסרט גם לא איכזב. מצד שני – מה הקשר בין הסרט לבין מד"ב? לאורי אביב פתרונים.
קצת קולה, פיפי, ולהרצאה של הנסיכה על מדע בדיוני בטלויזיה הישראלית. היה כל כך כיף! זו כבר הפעם השניה ששמעתי את ההרצאה הזאת, אבל בכל זאת נהניתי, והקהל צחק, והיא עוררה המון דיוני ביניים (ואחר כך נאלצה להשליט סדר בזרוע קשה על הקהל שסירב להפסיק את דיוני הביניים), והיה פשוט מענין. 
היא עדיין לא יודעת את זה, אבל אני כבר זוממת עליה להרצאה נוספת בכנס אחר.

מההרצאה יצאנו בריצה קלה לבית ציוני אמריקה לטקס פרס גפן. כלומר – המלכה, יעל הטבעונית השניה והבנזוג רצו. אני דידיתי ועשיתי קולות של ברווז. 
בלובי לפני חלוקת הפרסים הספקתי להחליף עוד כמה מילים עם קרול ברג, ואפילו הצגתי בפניה את הבנזוג הנפלא שלי. היא, כמובן, היתה משועשעת מההתלהבות שלי. כפי שאמרתי בעבר – טוב שהיא לא קוראת עברית, אחרת היא לא היתה כל כך נחמדה אלי….

אחרי הגפן נותר לי מספיק זמן בדיוק כדי שבחורה חביבה באשכול תצייר לי ציפור על הבטן. זו לא התמונה שדמיינתי – היא צבעונית מדי, והציפור נראת כאילו היא צוללת ולא כאילו היא עפה. אני אתן לזה עוד יום אחד ואחר כך אני אוריד אותה. 

אחרון ודי – הרצאה של גיא בקר. אכלתי את שאריות הפסטה מהבוצוריים, ישבתי ליד הבנזוג, שמענו ביחד על פרפטום מובילה והרגשתי ש"ככה צריך להיות אייקון". חברים, עייפות, אוכל קר, רגליים כואבות מהליכה ולחיים כואבות מחיוכים. 

היום אולי נקפוץ שוב לאייקון, אבל טרם החלטנו. יותר מדי דברים בבית מחכים (כלים בכיור, כביסה רטובה במכונה, אבק בכל מקום). 
מה, כבר נגמר?

תוכניות משתנות וקרול ברג

רשימת האירועים שתכננתי להכנס אליהם היום – הרצאה של ענבר שחם על חיפוש הגביע הקדוש בהוליווד, הרצאה של גיא חסון על העיבוד הקולנועי של הסיפורים שלו, פאנל הוצאות לאור, פאנל עם קרול ברג והרצאה של ערן ארבל.

רשימת האירועים שנכנסתי אליהם – סיפורי האחים גרים בהנחיית נדב אלמוג.

אייקון, נו.

קמנו מאוחר, יצאנו מאוחר, והחלטנו לדלג על ההרצאות של הבוקר. במקום זאת הגענו לאייקון והבנזוג התיישב עם המלאך האפל מאחורי דוכן האגודה בזמן שאני התרוצצתי לחלק חיבוקים וד"שים לכל הפרצופים שפוגשים רק בכנסים. 
אחר כך ההרצאה של הבנזוג, שהיתה מוצלחת במיוחד. גם לא נשאר מקום בכלל בחדר, גם הקהל צחק במקומות הנכונים, וגם הוא קיבל המון מחיאות כפיים ומחמאות. אני אמנם לא אובייקטיבית, אבל לדעתי אלו הקריטריונים של הרצאה מוצלחת. 

קפצנו לחזק את הנסיכה לפני ההרצאה שלה, והמשכנו הלאה. הבנזוג הלך לשמוע הרצאה על אנימציה ואני תפסתי את המלאך וזוגתו המקסימה לאוכל. היה יקר ולא משביע, אבל החברה היתה נהדרת.
אחרי הסיפורים של האחים גרים (היה חביב למדי, אבל לא מספיק מדמם….) נפלתי לזרועות הבנזוג. טוב, לא בדיוק נפלתי כי הוא אכל גלידה ולא רציתי ללכלך את החולצה. 
אכלנו גלידה, בקיצור. 

עוד קצת חבר'ה וחיבוקים, ושוב התפצלנו – הבנזוג להרצאה של ערן, ואני לארוחת ערב עם קרול ברג.
הסבר קצר – אני מהמתלהבים. מאלה שמצביעים מרחוק ומקפצים במקום בכל פעם שמישהו מוכר מדבר איתם. מה שאומר שלשבת עם קרול ברג ולשמור על הבעת פנים מנומסת, לשאול שאלות אינטליגנטיות ולחייך באופן מכובד – זה מאמץ קשה מאד בשבילי. טוב שהנסיכה הסכימה לבוא איתי, ושמרה שאני לא אעשה יותר מדי שטויות.

הלילה הגיע מהר מדי, ביחד עם קריאה לעזרה מהבייביסיטרים, ואיכשהו עוד פעם לילה, עוד פעם קצת לפני שתיים לפנות בוקר, ועוד פעם אני לא יכולה להרדם כי אייקון, אייקון, אייקון!

תוכניות למחר – המוסד הסגור, הרצאה של הנסיכה, פרס גפן וגיא בקר. 
יופי של אייקון בינתיים, מקווה שימשיך גם מחר.

אה, כמעט שכחתי – בעקבות ההרצאה שלי על נרניה מוניתי לטולקינאית לשם כבוד. נכון מגניב?

אייקון שמח!

על הרצאות ויוגורט

איך יודעים שאייקון?
כי בתוך עשר דקות מוציאים 250 ש"ח על ספרים, לפני ארוחת הבוקר, עם הזמנה גם למחר.

אתמול היתה ההרצאה שלי, ולמרות מיעוט שעות השינה הצלחתי לשמור על קוהרנטיות מסוימת. היה לי קהל ביתי – קרן אמבר בשורה הראשונה, אהוד מימון בשורה האחרונה, הגרופית שלי משמאל (כן, יש לי גרופית…איזה כיף לי, נכון?), והאלפית בתור סדרנית רבת תושיה ועוז.
ההרצאה עברה בלי תקלות טכניות, עם הרבה סיפורי פעוט ואבא שלו (כי אי אפשר אחרת), ועם מספיק ירידות על טולקין ולואיס כדי לגרום לי אושר. להפתעתי המרובה טולקינאי אמיתי גם כן נהנה מההרצאה, למרות כל הדברים שאמרתי על שר הטבעות. או שזה הקסם הטבעי שלי, או שהוא היה מבוסם קלות, או גם וגם….

התרוצצנו המון – אשכול-סינמטק-אשכול-אוכל-סינמטק. שמענו את ההרצאה של נדב אלמוג שהיתה מעולה (כרגיל) על חוסר המוסריות של האחים גרים. משם אני רצתי (יחסית) לאירוע המרכזי של קרול ברג, והבנזוג נשאר עם הלפטופ ושעשע את עצמו.
היא הקריאה קטע מנובלה שטרם התפרסמה, וכבר אפשר לראות שהיא טרם החליפה עורך – תיאורים חיצוניים, דמויות בעלות איפיון יחיד, דיאלוגים מסוג "אוי ווי", ושאר מרעין בישין שגודשים את הספרים שלה. מצד שני – זה לא משעמם, כך שהיא כן עושה את זה טוב, למרות הפגמים. 

בעשר החלטנו שדי ונסענו הביתה. זחלתי למיטה עם הפעוט, ואיבדתי את ההכרה עד  שמונה בבוקר, כאשר השעון הביולוגי שלי התעורר ודרש יוגורט וקורנפלקס.

היום מתוכנן יום הרצאות רציף – גיא חסון, הבנזוג, פאנל הוצאות לאור, שוב נדב אלמוג, ובערב נאלץ לוותר על ההרצאה של רץ החרבות הנועז מכיוון שהזמינו אותנו לארוחת ערב עם קרול ברג (שזה, בהעדר ביטוי תואם בעברית, מגניב שחבל"ז!).
בינתיים הבנזוג משלים שעות שינה, והמרצה המהוללת הולכת לנקות שאריות יוגורט מהשיער….

אייקון שמח! 

על מושים וברמנים

זו נשמעה תוכנית טובה – נתחיל את היום בסרט מבוסס מנגה, יהיו לנו כמה שעות לשבת עם כולם, ובערב המוזיקאים מברמן.

אז זהו, שלא.

הסרט שנבחר לפתוח את היום – "אדון המושי" היה קטסטרופלי עד איום ונורא. אחרי עשרים דקות בערך הנסיכה דחקה בנו לצאת, והבנזוג הודיע ש"אם גררת אותי לסרט הזה, עכשיו תשבי תסבלי!"
אז ישבתי, וסבלתי, עד שהייתי חייבת ללכת לשירותים, וזה היה תירוץ מצוין כדי לצאת משם.

מחוץ לסרט קיבלנו שיחת טלפון שבה החברים מהם שאלנו את הרכב הודיע שהם חזרו הביתה ורוצים את האוטו שלהם חזרה, כך שהבנזוג נסע הביתה ושוב לתל אביב.
נשארתי, עגומה ואומללה, עד שהנסיכה הציעה שאני אבוא איתה לשמוע את ההרצאה שלה. היה שווה ביותר – בואו בהמוניכם לשמוע אותה ביום שלישי.

מאוחר יותר התאחדתי שוב עם בנזוגי הזנוח, והתחלנו לחפש ספרים ביחד. אחרי שבע דקות הנסיכה הופיעה ודרשה גלידה, אז הלכתי לרצות אותה (וגם שוחדתי בגלידה), והבנזוג חיטט בערימות ספרים ובסופו של דבר הביא לנו את מרקורי החדש. בדרך הוא גם גילה שכל הכרטיסים להרצאה שלו נמכרו, שזה (בהעדר ביטוי מתאים בעברית תקינה) מגניב ברמות שחבל"ז.

באירוע הפתיחה היו המון חורים שדרשו חומר קריאה זמין. הנסיכה ואנוכי התחלקנו במרקורי, הבנזוג והכלבלב העירו הערות ציניות. היו גם דברים נחמדים – ה"פילקים" של קבוצת היפופוטם, למשל, על בסיס מנגינות של סרטי מד"ב מוכרים, או הנאום הקצרצר של קרול ברג.

אה, אם כבר הזכרתי את קרול ברג….

בכניסה לאולם פגשתי את אסטרונעמי ורני גרף, ובינהם יושבת לא אחרת מאשר קרול ברג. קפצתי על נעמי, מתביישת מכדי להגיד משהו לברג, ונעמי אמרה "את רוצה להכיר את אורחת הכבוד?"
הצלחתי לא לקפוץ במקום מהתרגשות, הושטתי את היד בנימוס, ואמרתי לה שאני מעריצה אותה, ושהספרים שלה נפלאים.
לא נורא, היא לא קוראת עברית….

איפה הייתי?
אה, כן.
אירוע הפתיחה.
המון פרומואים לסרטים, המון תודות לאלוהים יודע כמה אנשים, ובשלב כלשהו ההודעה הבלתי נמנעת "המחזמר יתחיל רק בעשר, לא לדאוג."

כאשר האירוע נגמר שעטנו ליציאה, חצינו רחובות באדום (כלומר – המלכה, הנסיכה והאלפית שעטו וחצו וכו'. אני נגררתי מאחור, עושה קולות של תנשמת). 
הגענו עשר דקות אחרי שהמחזמר התחיל.
מסתבר שהודיעו לקהל שמתחילים בעשר, אבל לקאסט לא הודיעו את זה, והם התחילו בזמן. 

נו טוב. 
לא ראינו את המחזה עד הסוף כי שנינו היינו עייפים, ורעיונות פרועים לגבי כמויות הממתקים שנדחפים לילד שלנו אצל סבאסבתא גרמו לנו לצאת באמצע. זו היתה החלטה נבונה מאין כמוה, מכיוון שבדרך חזרתי לעשות חיקויים של תנשמת בשל צירים.
מדומים, לא לדאוג. אני לא הולכת ללדת באייקון – חבל לבזבז את כרטיסי החינם…

חיבוקים, אוטו, הביתה.

סיכום יום שני באייקון – 
סרט גרוע, מחזה בערך, חברה מעולה.

מחר אני מרצה, מחרתיים הבנזוג, אחר כך הנסיכה, אחר כך סרטים, אחר כך חוזרים לשגרה.
בעיות צפויות – להחליט בין ההרצאה של נדב אלמוג לבין קרול ברג, יומיים ברצף.

היום היה כיף של אייקון, ולו בשל החברה.
מסקנות למחר – ללכת להרצאות, לבחור סרטים בזהירות, לוודא שכל החבר'ה זמינים מראש, אחרת המון סמסים מתעופפים באוויר ובסוף אנחנו אוכלים ארוחת ערב בקפה הלל לבד.

אייקון יום ראשון (שישי, בעצם, אבל מי סופר?)

אירוע של שבוע וחצי דורש כבר תגית משלו, נכון?

קמנו בבוקר,  ארזנו את כל המשפחה, ויצאנו לראות את עמוס 3.
היה מגניב.

משם המשכנו לאייקון במטרה המוצהרת לאסוף את הכרטיסים שלנו ולפגוש את הנסיכה.
בסינמטק פגשנו את המלאך האפל לאושרי הרב (הייתי בטוחה שהוא יגיע רק מחר או ביום ראשון בכלל). הושבנו אותו איתנו, ומאוחר יותר הצטרפה האלפית (שלבשה ג'ינס!)
הפעוט היה כבר במצב טרום שינה כאשר הגענו, וכמות הרעש והאנשים מסביב לא עשתה לו טוב. הוא נכנס להתקפת ריצה וצחקוקים, ובקושי הצלחנו להושיב אותו ליד השולחן כדי לארגן את הכרטיסים שלנו. המלאך העסיק אותו באופן מושלם – מסתבר שאפשר לבנות טרקטור מכוסות פלסטיק שקופות (וטיל, ולווין, וטירה, ומגדל…).
אכלנו משהו מכוסה בפלסטיק, שטוב שהיה כתוב עליו "גבינה צהובה", אחרת לא הייתי מזהה את זה. 

מתישהו החתולאית הטבעונית השניה הצטרפה אלינו, וקצת אחר כך גם נדב אלמוג ואסף. היה מגניב ביותר, והצלחתי להמנע מלהצביע ולצחקק (אני מאד גאה בעצמי).
לא פגשנו את הנסיכה, את הכלבלב או את המלכה, אבל זה בסדר – יש עוד המון אייקון.

מחר מתוכנן סרט והברמנים, ואחר כך מתחיל הטירוף….

יום לא טוב לסיפורים

קיבלתי הבוקר הודעה במייל שהסיפור שלי לא עלה לעשרה הראשונים בפרס עינת. 
באסה.