Posts Tagged ‘תארי אצולה’

היתרון בחברים…

זה שאחרי שהתבכיינתי מספיק לקני הצלחתי לחשוב על הפסקה הבאה בסיפור שאני מזיעה עליו פנינים גרורות כרגע. מצד שני, זה רק מקבע את העובדה שצריך להתבכיין לקני בכל פעם שכותבים סיפור. מעניין מה דעתו על הרעיון…

ו… קידום אגרסיבי!

אוקיי, חברים, שימו לב.

במשך שלושה ימים באפריל התקיימה במועצה הבריטית סדנה שהכשירה חוקרים ומדענים ליצור תוכן דיגיטאלי אודות מדע, בדגש על וידיאו המיועד להפצה ברשת. הבנזוג השתתף בסדנא.  הוא יצר את הסרטון הסופר-מגניב הזה (ביחד עם אמיר ברנט ועם המון עצות משובחות של הנסיכה). כעת הסרטונים מתחרים בינהם על מספר צפיות.

אנא עיזרו לו לזכות והפיצו אותו לכל העולם, וגם לאנשים שאתם לא מכירים בכלל. כן, כן, האם רק לאנונימים מניגריה מותר להפוך לספאם? לא! קדמו את המדע בישראל! הפיצו את הסרטון של הבנזוג!

(וזה הלינק למאותגרי אימבד – http://www.youtube.com/watch?v=w-PDfG4Awoc )

מי החבורה שלי לאפוקליפסה?

מסתובב מם מטופש בפייסבוק שבמסגרתו חמשת החברים הראשונים ברשימת החברים שלך (שנקבעת על ידי אלגוריתם לא מובן ומשתנה אחרי ריפרוש) הם הם החבורה שתלווה אותך באפוקליפסה.
נו טוב.
מצד שני, התחלתי לחשוב על זה – מי באמת הייתי רוצה שיהיה לצידי באפוקליפסה? כמובן שיש סוגים שונים של אפוקליפסות, וכל אחד מהחברים יעיל למשהו אחר, אבל בכל זאת – מי? וגם, מה עושים בכלל? ולאור המצב ביפן – האפוקליפסה ממילא נראית קרובה מהרגיל…

המשפחה, כמובן, באה איתי. מנשא גב בהישג יד תמיד כדי לקחת את הקטנה, ושני תיקי גב גדולים מוכנים לעת צרה כך שאפשר לדחוף מלא בגדים פנימה ולעוף מהבית. באוטו יש שישיית מים מינרלים, אז זה אחלה. מבחינת אוכל אף פעם אין לנו כלום, אבל זה לא ממש משנה כי אם לא נצליח למצוא משהו – ממילא לא נשרוד יותר מדי.
הלאה.
כלי נשק אין לנו. נצטרך להשיג איכשהו. אבל יש מכשירי קשר למרחק סביר.

צפונה או דרומה? בצפון מזג האוויר טוב יותר, יש מים ומיני עשבים, וגם חיות. מצד שני בדרום יש יותר מרחבים ופחות בני אדם כך שלא סביר שהזומבים יגיעו לשם. מצד שני גם כוחות ההצלה לא יגיעו לשם כל כך מהר ולגווע בצמא לא נשמע כמו משהו שהייתי רוצה לעשות.
אז צפונה, ולהקפיד להתרחק מדרכים ראשיות.

מה עם החברים?

קני והמוכשרת תקועים בירושלים. הם יצטרכו לצאת משם בכוחות עצמם ולפגוש אותנו במקום מוסכם מראש, אלא אם נחליט מראש שהרי יהודה הם מקום הגיוני להגיע אליו. האלפית והמלאך האפל מגיעים מבאר שבע ואין להם רכב, להם יהיה קשה להצפין עד אלינו. מצד שני, הם יכולים לגנוב ג'יפ (בכל זאת, באר שבע), והידע של המלאך האפל בהשרדות יועיל לנו פי כמה וכמה מכל דבר שנביא איתנו. נקבע איתם במקום ספציפי.
תושבי גושדן צריכים דרך להמלט משם. הכבישים יהיו פקוקים לאין שיעור. הנסיכה תהיה בסדר – היא על קטנוע, ורגילה במהמורות. המלכה והכלבלב יצליחו לנווט בכל דרך פתלתלה אפשרית ולצאת, אבל עדיין הייתי מעדיפה שהם גם כן יגנבו אופנוע ויטוסו משם בכל המהירות. כמובן שאופנוע חותך פקקים במהירות, אבל זומבים יכולים לתפוס אותך ולהוריד אותך ממנו בקלות. נצטרך לסמוך עליהם שיעשו את זה.
נועץ החרבות ואשתו יפגשו אותנו בדרך, אלא אם הם יקימו חבורה משל עצמם – צריך להתחשב בגודל, כמובן, יש גבול למספר האנשים שאפשר להאכיל.

ומה אז?
נפגשים ונוסעים למקום מבודד, כמובן, ורצוי על הר שקשה לטפס עליו. לזומבים אין חוש ריח, ורובם ישארו בערים מלאות האנשים. הנסיון לפלוש למדינת ישראל מצד שכנותיה (או הנסיון ההפוך, תלוי באיזה צד של המפה הפוליטית אתם נמצאים) יתקע במהירות בגלל הזומבים, או הקרינה, או מה-שלא-תהיה סיבת האפוקליפסה.

ואז מחכים, פשוט מחכים. אוכלים מה שיש, לומדים לגדל מה שאין, לומדים לחיות אחד עם השני. אני משערת שנקים מעין סוג של קומונה עם חוקים חברתיים זרחינאים ונחכה עד שהילדים יגדלו ויקחו פיקוד.
יהיה בסדר, הדור הבא כבר יודע איך להתמודד עם זומבים, ויש לי את התמונות להוכיח!

אתאיסטים לוחמנים לקני

הבטחתי לקני פוסט עם השירים של NOFX שאני מצליחה להבין בהם כל מילה שניה (ולפעמים רק שלישית). אלה שירים שגורמים לי להרגיש טפשה. הייתי מסמנת את המילים שאני לא מבינה אבל זה עלול לגרום לכולם לצחוק עלי, אז אני פשוט אעתיק את המילים ואעמיד פנים שאני מבינה הכל (לפחות אני יודעת להנהן בקצב של המוזיקה…)

הנה הראשון

חסר זמן = אפס עדכונים

(אזהרת ציניות)
עדכון פעם בחודש. זה משהו לשאוף אליו…
(/אזהרת ציניות)

הכנס, חברים יקרים, מתנהל מעולה בלעדי. נועה עושה עבודה מדהימה, הדס עושה עבודה מדהימה, ולמרות הכחשות אינסופיות, אהוד עושה עבודה מדהימה ביותר. בלעדיו לא היה לנו פלאייר או תוכניה. או פרויקט. או אלף ואחד דברים אחרים שאני לא מעלה בדעתי כי אני לא עושה כלום.

ועכשיו – שוויצים:
1. סיפורו של הבנזוג עלה לפרויקט הרצח באוריון אקספרס. הוא כתב על מהנדס שכלוא במשרד שלו (מעניין מאיפה הוא שאב את ההשראה). מה שאהבתי בסיפור זה גם הרובוט המקורי, גם את הדרך שבה הבנזוג האניש אותו ובעיקר את הדרך שבה הסיפור כתוב. יש שם את הסיפור של המהנדס מול הבלש ובמקביל את השיחות של הרובוט מול המחשב הראשי, שיש להן סבטקסט משלהן.
2. הגיבור שלי השתתף בתסכית שכתבתי שהוקלט על ידי מספרי הסיפורים. הוא גם שיחק נהדר, גם נשמע להוראות הבימוי וגם נענה לכל הכללים (לא לזוז מהמיקרופון, לשמור על שקט בזמן הקלטה של מישהו אחר…)
3. קני – אין מה לעשות, הבחור פשוט נפלא. אני אצטרך לעמוד מאחורי זה גם בעוד שבוע וחצי, אבל לפחות בינתיים אנחנו מסתדרים. הוא מצליח לאזן את כל הדברים הבלתי אפשריים שאני מעלה, ומחזיק את הכנס בתלם. כן, הוא יכחיש את זה. אל תאמינו לו. בלעדיו לא היה כנס. חוץ מהדבר הקטן הזה, פשוט תענוג לעבוד עם אדם יציב, בעל הגיון ברזל וחושומור מופרע כמו שלי.
4. תינוקת – ראויה לשוויץ משל עצמה. מדברת, הולכת, מקשקשת, מספרת לעצמה סיפורים, שרה את השפן הקטן… מהממת כמו אחיה הגדול. וכמו עם אחיה אני מרגישה שעיקר התפקיד שלי בתור אמא שלה זה לא לקלקל את מה שיש בה.

חג שמח (עד העדכון הבא בטח כבר יהיה פסח) ומאורות מהנה!

הכיף והיפוכו

זה עובד ככה – יש אתר. יש עדכונים קבועים של פרויקט הכתיבה ההו-כה-מגניב של הבנזוג וקני. יש גם עדכוני חדשות יומיים באדיבות רץ החרבות הנהדר, שגם החליט שמאד בא לו להריץ רצועת משחקי לוח וקלפים, אז הוא קיבל חדר ליום שלם כדי לעשות את מה שהוא אוהב.
יש עדכונים של האירועים המיוחדים של הכנס.
יש אפילו תוכניה, שעכשיו מעצבים אותה כדי שהיא תהיה נהדרת ומוכנה לעלות לאתר (בינתיים יש את יומן התוכניה המוטרף שקני לקח על עצמו לעדכן, ומרוב שהוא מוצלח לא בא לי להחליף אותו בתוכניה האמיתית…).
אז מה לא בסדר?

אני מרגישה כל הזמן שאני מפילה עוד ועוד דברים על ה"אחרים" כלומר – נועה, קני, הבנזוג וסקיפי. כאשר החבצלת ניהלה את פנטסיקון, היא והמכשפה החביבה עלי שלטו ב-ה-כ-ל. החל מרשימת המרצים, תקצירי ההרצאות, שמות העולים לזוג משמיים, מצב האתר ונאומי הנשיא הצ'רקסי.
אני? אני מעבירה מיילים שגויים למעצבת שלנו, מקבלת נזיפות מהכלבלב שאני עושה שתי עריכות על משהו שהוא כבר אישר לפרסום, זורקת על קני פגישות וטלפונים שאני לא מגיעה אליהם, מנצלת את הבנזוג בתור מזכיר נייד, נותנת לנועה לנהל למעשה את הכנס, הופכת את סקיפי לאחראית לוגיסטיקה, דוכנים, חסויות….

אני לא רוצה, ומעולם לא רציתי, לעשות הכל לבד. אבל אני כן מרגישה שאני לא מספיק "מנהלת" ויותר נגררת אחרי זרם האירועים. זה טוב לסמוך על האנשים שעובדים איתך. זה גרוע לנטוש אותם לבד בתירוצים של "אני לומדת עכשיו, ולא זמינה למיילים".

יש לנו אתר!

יש לנו אתר לכנס! כנס מדע בדיוני! ושמו בישראל – מאורות! יאי!
והוא נהדר! ויפה! ויש בו מלא דברים מגניבים! וכאשר אני אפסיק לקפץ אני אוכל גם לדבר על הכנס בצורה הגיונית יותר 🙂

הנה לינק למאותגרי לינקים – http://meorot.sf-f.org.il/