Posts Tagged ‘תארי אצולה’

אתאיסטים לוחמנים לקני

הבטחתי לקני פוסט עם השירים של NOFX שאני מצליחה להבין בהם כל מילה שניה (ולפעמים רק שלישית). אלה שירים שגורמים לי להרגיש טפשה. הייתי מסמנת את המילים שאני לא מבינה אבל זה עלול לגרום לכולם לצחוק עלי, אז אני פשוט אעתיק את המילים ואעמיד פנים שאני מבינה הכל (לפחות אני יודעת להנהן בקצב של המוזיקה…)

הנה הראשון

חסר זמן = אפס עדכונים

(אזהרת ציניות)
עדכון פעם בחודש. זה משהו לשאוף אליו…
(/אזהרת ציניות)

הכנס, חברים יקרים, מתנהל מעולה בלעדי. נועה עושה עבודה מדהימה, הדס עושה עבודה מדהימה, ולמרות הכחשות אינסופיות, אהוד עושה עבודה מדהימה ביותר. בלעדיו לא היה לנו פלאייר או תוכניה. או פרויקט. או אלף ואחד דברים אחרים שאני לא מעלה בדעתי כי אני לא עושה כלום.

ועכשיו – שוויצים:
1. סיפורו של הבנזוג עלה לפרויקט הרצח באוריון אקספרס. הוא כתב על מהנדס שכלוא במשרד שלו (מעניין מאיפה הוא שאב את ההשראה). מה שאהבתי בסיפור זה גם הרובוט המקורי, גם את הדרך שבה הבנזוג האניש אותו ובעיקר את הדרך שבה הסיפור כתוב. יש שם את הסיפור של המהנדס מול הבלש ובמקביל את השיחות של הרובוט מול המחשב הראשי, שיש להן סבטקסט משלהן.
2. הגיבור שלי השתתף בתסכית שכתבתי שהוקלט על ידי מספרי הסיפורים. הוא גם שיחק נהדר, גם נשמע להוראות הבימוי וגם נענה לכל הכללים (לא לזוז מהמיקרופון, לשמור על שקט בזמן הקלטה של מישהו אחר…)
3. קני – אין מה לעשות, הבחור פשוט נפלא. אני אצטרך לעמוד מאחורי זה גם בעוד שבוע וחצי, אבל לפחות בינתיים אנחנו מסתדרים. הוא מצליח לאזן את כל הדברים הבלתי אפשריים שאני מעלה, ומחזיק את הכנס בתלם. כן, הוא יכחיש את זה. אל תאמינו לו. בלעדיו לא היה כנס. חוץ מהדבר הקטן הזה, פשוט תענוג לעבוד עם אדם יציב, בעל הגיון ברזל וחושומור מופרע כמו שלי.
4. תינוקת – ראויה לשוויץ משל עצמה. מדברת, הולכת, מקשקשת, מספרת לעצמה סיפורים, שרה את השפן הקטן… מהממת כמו אחיה הגדול. וכמו עם אחיה אני מרגישה שעיקר התפקיד שלי בתור אמא שלה זה לא לקלקל את מה שיש בה.

חג שמח (עד העדכון הבא בטח כבר יהיה פסח) ומאורות מהנה!

הכיף והיפוכו

זה עובד ככה – יש אתר. יש עדכונים קבועים של פרויקט הכתיבה ההו-כה-מגניב של הבנזוג וקני. יש גם עדכוני חדשות יומיים באדיבות רץ החרבות הנהדר, שגם החליט שמאד בא לו להריץ רצועת משחקי לוח וקלפים, אז הוא קיבל חדר ליום שלם כדי לעשות את מה שהוא אוהב.
יש עדכונים של האירועים המיוחדים של הכנס.
יש אפילו תוכניה, שעכשיו מעצבים אותה כדי שהיא תהיה נהדרת ומוכנה לעלות לאתר (בינתיים יש את יומן התוכניה המוטרף שקני לקח על עצמו לעדכן, ומרוב שהוא מוצלח לא בא לי להחליף אותו בתוכניה האמיתית…).
אז מה לא בסדר?

אני מרגישה כל הזמן שאני מפילה עוד ועוד דברים על ה"אחרים" כלומר – נועה, קני, הבנזוג וסקיפי. כאשר החבצלת ניהלה את פנטסיקון, היא והמכשפה החביבה עלי שלטו ב-ה-כ-ל. החל מרשימת המרצים, תקצירי ההרצאות, שמות העולים לזוג משמיים, מצב האתר ונאומי הנשיא הצ'רקסי.
אני? אני מעבירה מיילים שגויים למעצבת שלנו, מקבלת נזיפות מהכלבלב שאני עושה שתי עריכות על משהו שהוא כבר אישר לפרסום, זורקת על קני פגישות וטלפונים שאני לא מגיעה אליהם, מנצלת את הבנזוג בתור מזכיר נייד, נותנת לנועה לנהל למעשה את הכנס, הופכת את סקיפי לאחראית לוגיסטיקה, דוכנים, חסויות….

אני לא רוצה, ומעולם לא רציתי, לעשות הכל לבד. אבל אני כן מרגישה שאני לא מספיק "מנהלת" ויותר נגררת אחרי זרם האירועים. זה טוב לסמוך על האנשים שעובדים איתך. זה גרוע לנטוש אותם לבד בתירוצים של "אני לומדת עכשיו, ולא זמינה למיילים".

יש לנו אתר!

יש לנו אתר לכנס! כנס מדע בדיוני! ושמו בישראל – מאורות! יאי!
והוא נהדר! ויפה! ויש בו מלא דברים מגניבים! וכאשר אני אפסיק לקפץ אני אוכל גם לדבר על הכנס בצורה הגיונית יותר 🙂

הנה לינק למאותגרי לינקים – http://meorot.sf-f.org.il/

הא הא הא

דורה המאממת שלחה לנו את האתר, וכל היום קני ואנוכי טורחים על עדכונים. חלקם בוגרים ורציניים. רובם לא.
כאשר הוא יהיה מוכן, תוכלו גם לראות אותו. בינתיים תצטרכו לסמוך עלי. דורה מאממת. וגם קני.

תראו משהו מגניב

הנה, כאן. מאד מגניב.

וכולו שלי!

(ושל קני)
(ושל הבנזוג)
(ושל עוד מלא אנשים שעושים במלאכה. עיזבו, פוסט רשמי כשיהיה לנו אתר. בינתיים – נכון שזה מגניב?)
 

תסכיתים הם מפלטם של הסיפורים הדחויים

סיפור שכתבתי הפך לתסכית מוצלח ביותר. מספרי הסיפורים, כהרגלם, הפכו את המילים לסיפור חי ונושם, פשוט תענוג לשמוע. זהירות – לא מתאים לילדים, נשים בהריון, חולי לב, ומי שלא אוהב איברים מרוטשים לפני ארוחת הבוקר.

הבנזוג סיכם – "אני רק מקווה שברור לך שזו לא קומדיה אלא תסכית אימה".
נו, צריך משהו לאזן את הסיפור האופטימי ומלא החיים מ"היה יהיה".

יש לי לפטופ חדש! יש עליו אנטיוירוס, פיירפוקס, ובקרוב מדבקה של גלקסיקווסט.

שלום כתה א', שלום לגננת לגן…

אני עושה תואר שני כי אני רוצה. וגם כי זה חלק מההתמחות שבחרתי. אבל בעיקר כי אני רוצה. כי זה מגניב, והקורסים מדליקים, ואני הולכת ללמוד באותה אוניברסיטה עם המכשפה והחבצלת.

פירוט רב של היומיים

Year of Yaels

אחת בתחרות "עולמות", אחת ב"גפן" ושתיים ב"עינת".

חיבוקים לרוב, נהדרות שלי – אני מאד גאה בשתיכן 🙂

על הכתיבה בשניים ועל חייזרים תמנוניים עם מחושים סגולים

זה עבד ככה – לקני היה רעיון והתחלה ולי היה זמן. לקחתי את הרעיון ואת ההתחלה ומתחתי אותם.
שלחתי לו, והוא חרך את זה ודרש שאחזור לכתוב כמו שצריך.
חזרתי.
שלחתי.
קיבל אישור.
כתבתי.
בכיתי שנמאס לי מהסיפור ושלא בא לי לכתוב יותר.
התגובה היתה – "אין בעיה. את לא רוצה לכתוב יותר? תמחקי אותו."
היתה לי ברירה?
כתבתי עוד.
קיבל אישור, ותוספת.
סיימתי.
קיבל אישור, הערות אחרונות, וחותמת "גמור".

הכתיבה עם עוד זוג עיניים הפכה את הכל. במקום להיות משהו אישי זה תוצר זוגי. וכמו כל תוצר זוגי – הוא לא בדיוק שלו ולא בדיוק שלי, אלא משהו אחר עם חיים משלו.
אני לא יודעת אם זו דרך עבודה "מומלצת". אני גם לא יודעת להגיע לתובנות עמוקות, כי אלו בסך הכל אלפיים ומשהו מלים, לא רומן עב כרס. אני בהחלט לא מנוסה מספיק בכתיבה בשניים או בכתיבה בכלל בשביל להסיק מכך על תהליך הכתיבה לעתיד.

ולמרות זאת, הנה השנקל שלי בנושא –
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי עוד עיניים בוחנות את הסיפור תוך כדי הווצרותו, ומחזירות אותו לדרך המתאימה תוך כדי כתיבה. לא צריך להגיע לסיומם של חמישים עמודים כדי לגלות שהיצירה המושלמת ראויה לפחזבל השכונתי, ותו לא.
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי זה נותן תירוץ לאינספור מיילים עם חבר טוב שחולפים הלוך ושוב תוך התפלספות על דמויות שנמחקות מהסיפור הסופי.
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי כאשר הבנזוג קורא את הסיפור בתהליך הווצרותו ומעיר על משהו אפשר להגיד, "אבל קני אמר שזה דוקא בסדר!" (עד שמגיעה הנקודה שבה הבנזוג מעדיף את עמדתו של הצד השני, ואני נאלצת להכנע).

והכי חשוב – כיף לכתוב עם עוד מישהו כי זה פשוט כיף. כבר שכחתי כמה אני נהנית לכתוב. כל כך הרבה סיפורים כתבתי לאחרונה מתוך צורך לכתוב אותם, ששכחתי כמה יכול להיות כיף לקחת רעיון ופשוט לגלגל אותו עד שהוא מקבל צורה שלמה. טוב לקבל תזכורת מדי פעם.