Posts Tagged ‘שני ילדים יצאו לדרך’

התקדמות

הגיבור אמר אתמול – "אמא, אני מרגיש שאתם מקדישים תשומת לב רק לתינוקת ולא לי, וזה עצוב לי."

והתינוקת הולכת צעד ונופלת.

רשימה

זה לא שאין מה לעדכן – זה שהזמן חולף מהר מכדי שאצליח לתפוס אותו במילים.
רשימת מכולת –
  • תינוקת צוחקת, מרימה ידיים על הראש, קוראת לאחיה בה-בה, לאבא שלה א-בא, ולחתולה נה-נה. לאמא לא צריך לקרוא – היא באה לבד happy
  • הגיבור מקריא לתינוקת סיפורים, אומר לה מה לעשות, צועק עליה כשהיא לא עושה מה שהוא אומר לה, ומשחק איתה נפלא. מרווח של ארבע שנים הוא אדיר, אבל יש בו יתרונות.
  • אתמול שיחקנו ביחד – אני הייתי ליד הכיור, הגיבור והתינוקת ישבו בסלון. אני הייתי מעבר לגבול, והייתי ה"רעים", והגיבור יצא למלחמה נגדי כי יריתי עליהם טילים. הוא החזיר לי וירה עלי טילים, וניצח בסוף.
  • המלחמה מגיעה אלינו הביתה דרך הגן, שם מתארח ילד מבאר שבע. הגיבור הסביר לי שהוא מקווה שאף טיל לא יפגע לילד בבית שלו. הוא גם אמר שאם טיל יפגע לנו בבית זה עלול להרוס את הרהיטים שלנו, את החתולה, את התינוקת, את דלת הכניסה ואת הקירות. אבל לא את חדר העבודה כי הוא ממוגן – ככה אבא אמר לו.

יום חמישי

גיבור – "מי האבא של המחשב?"
בנזוג – "למחשב אין אבא."
גיבור – (בהבעת ניצחון) "אז בגלל זה אני מנצח אותו!"
(כי לו אין אבא שיעזור לו…)


הגיבור בחופש מהגן, המטפלת בחופש מהמשפחתון, והבנזוג לקח יום חופש ובילה את כל היום עם הילדים. אני עבדתי עד מאוחר, ורק בשש הגעתי הביתה.
בשביל זה נלחמנו על שוויון זכויות?

יום שלישי

הגעתי מספיק מוקדם הביתה, ואספתי את הגיבור והתינוקת מהמטפלת. התיישבתי להניק מול המחשב, הגיבור רץ לטלויזיה (וחזר אלי), ובערב הדלקנו נרות.
הגיבור כבר מספיק גדול כדי להחזיק נר בעצמו, והוא מדליק את החנוכיה בזמן שהבנזוג ואני מברכים על הנרות. התינוקת מוקסמת. היא יושבת בכיסא שלה, רוקדת לניגון התפילה, ומוחאת כפיים לגיבור. כאשר הנרות מרקדים היא מושיטה את ידיה השמנמנות אליהם ודורשת "אד'ה!". האש כל כך מרתקת אותה שהיא שוכחת לבכות כשאנחנו לא נותנים לה לשחק עם הנרות.
אוכלים לביבות וסלט, צוחקים, שמחים בחנוכה. חג יפה כל כך.

שבת ועוד

יום שבת

הבנזוג לקח את שני הילדים לגן השעשועים, והשאיר אותי בבית. תכננתי לאכול בשקט, לגלוש, לראות טלויזיה (להשלים בלוגים), אבל התעצלתי אפילו לצאת מהמיטה לשירותים. ישנתי עד שרגלים קטנות וצעקות הנקה העירו אותי. הגיבור והתינוקת גלשו, התנדנדו, בכו, אכלו גלידה, שיחקו עם אבא, ואני לא הייתי שם.
אני מתנתקת מהילדות שלהם לאיטי, וחוזרת לעולם המבוגרים, ואני לא בטוחה שזה טוב, אבל זה קורה בכל מקרה.


מיצי_החתולה‏ הזכירה לי שמזמן רציתי להשוויץ בשיר של הגיבור:
(לא נגענו, כמו שאומרים)בתשלי נתן הדקל פרי שחום נחמד.
בחשמן ירד יורד לו על גגי רקד (בלוג_בעיקר_אמא (16.11.2008 21:43)‏)
בתסלו נרסיק הופיע, טבת (ה' דגושה) ברד, ובשבט עלה הפציע ליום אחד!
באדר עלה ניחוח מהפרדסים, בניסן הונפו בכוח כל החרמשים! (אמא, מה זה חרמשים?),
ואייר הכל צמח, וסיוון הפקיר.
ותמוז ואז שמחנו אחר קציר.
תשרי-חשוון-תסלו-חבת חלפו עברו באף.
גם שבט אדר ניסן אייר, אייר תמוז ואב.
ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה, והתחלנו את שירנו מהתחלה!

ושוויץ על התינוקת, שהיא בכלל כבר לא תינוקת, אלא כמעט ילדה:בבה – הגיבור
מיני (או הברה דומה) – מים
אבא – כל דבר בעולם, חוץ מאבא. לרוב משמש לדיבור ב"טלפון", שיכול להיות גם כן כל דבר בעולם, החל מסלולרי זנוח של אחד ההורים ועד לגרב שנשכחה מתחת למיטה.
ממממה – אחרי תחנונים ממושכים של "תגידי א-מ-א", מלווה בספיקת כפיים והתנפלות על השד הקרוב.
צליל גבוה שמזכיר יללת חתול – החתולה
צליל גבוה שמזכיר יללת חתול אבל קצת שונה – החתול (שברח ולא נמצאו עקבותיו, והגיבור עדיין מדבר עליו מדי פעם).
ההההההם! – עם פה פעור בהתאם

וצחוקים גדולים שגורמים לסביבה לצחוק גם. ההורים שלי מתעקשים שהיא עושה הצגות כמו אחותי כדי למשוך תשומת לב, ואני משוכנעת שהיא בסך הכל מנסה לשמח את הסביבה.


אתמול שיחקנו עם לייזר והרצנו את החתולה בבית. התינוקת התלהבה והחלה לזחול מיד אחרי הנקודה גם היא. אחרי דקה היא הבינה מאיפה האור מגיע, זחלה אלינו וניסתה לקחת מאיתנו את הלייזר. כשהיא לא הצליחה לקחת אותו (הרמתי מעל לראש ולא נתתי לה, תוך המשך הרצת החתולה), במקום לבכות היא חזרה לרוץ עם החתולה, מתגלגלת מצחוק כאשר החתולה ניסתה לזנק על הנקודה.
לרגע אחד ראיתי את הכפילות שלה – היא בו זמנית רצה אחרי הנקודה המבהיקה וגם צחקה על החתולה ש"עובדים" עליה עם נקודה מבהיקה זזה.


התינוקת עומדת והולכת עם עזרה. מדי פעם, כשהיא שוכחת שהיא עדיין לא יודעת לעשות את זה – היא עומדת בלי עזרה. בקרוב היא תתחיל לרוץ, אבל בינתיים נחמד לי שהיא עדיין זוחלת. ככה עדיין יש לי תינוקת אחת בבית.


הגיבור משחק המון במחשב, וכשהוא לא משחק במחשב הוא רואה טלויזיה. בגן אמרו לנו שהוא נראה להן עייף, וחששתי שהוא נמנע מפעילות גופנית כי משהו לא בסדר. בדיקות דם, שתן וצואה היו תקינות לחלוטין. הוא פשוט נהנה לשחק במחשב.
רואים שאני רופאה – כל אמא אחרת היתה מבינה את זה הרבה קודם…


לפעמים אני מרגישה שאני לא עומדת בציפיות האמהיות שלו. כאילו מאז שהכנסתי אותו לגן אני נותנת למישהו אחר לטפל בו, וכשהוא לידי אני מצפה ממנו בעיקר לא להפריע לחיים שלי. שמישהי תגיד לי שאני טועה, בבקשה.

יום חמישי

חגים באו והלכו. הבנזוג במילואים, יחזור בשבוע הבא, ושגרת החיים כאם יחידה מתנחלת בביתנו. קמה לבד בבוקר, מכינה סנדביצ'ים לבד, מארגנת ילדים לגן לבד, נפרדת מהם לבד, עובדת לבד, אוספת מהגן לבד, מלהטטת ארוחת ערב לבד, מאמבטת לבד, משכיבה לישון לבד. במקום סיפור אנחנו משחקים במחשב או בטאקי לפני השינה – משהו שהתינוקת לא מפריעה לו. המקלחת שלי נדחית לשעה שבה שני הילדים ישנים, ולעיתים – לבוקר.
לא אוהבת להיות לבד, אבל מתיראת מה"ביחד" מתכננת להיות עם חברות, בקניות, בבתי קפה – הכל כדי להמנע מהחברה המשפחתית. לא רוצה שינחמו אותי או שיעזרו לי. מסתדרת לבד, תודה רבה. העזרה של האחרים רק מדגישה את הבדידות שלי.
הגיבור בכה אתמול לפני השינה – הוא מתגעגע לאבא. הוא מבין שאבא במילואים, אבל למה אבא לא חוזר כדי לישון בבית?

ובינתיים, התינוקת מתפתחת – היא אומרת "א-ממממ-א", והבוקר "ב-ננננננ-ננה". מצביעה על השלט שתלוי על דלת המשפחתון – "יום הולדת שנה", מהמהמת וצוחקת, מצביעה לחילופין על השלט שכתוב ביד ועל השלט עליו מצויר פו הדוב, מחכה שאקריא לה מה כתוב, ואז מצביעה ומצייצת שוב.

ילדים גדלים. הזמן עובר. בקרוב הבנזוג חוזר.

יום חמישי

שבועות הגיעו והלכו, והרבה יש לעדכן, אך הזכרון מתעמעם, מתפוגג אל האין.
התחלתי לעבוד, והתינוקת הבינה שאין אמא במשך היום. עברנו מספר ימים קשים של פרידות בוכיות והצמדות יתר בלילות. אנחנו עדיין בהצמדות היתר במשך הלילה, ובכי בכל פעם שאני נעלמת מהישג ידה במשך היום, אבל הפרידות בבוקר קלות יותר.
הגיבור משתלב בגן החדש-ישן נהדר. שמח ללכת בבוקר, חוץ מתלונות "אני עייף" הרגילות בכל בוקר. בעיה חדשה – הוא לא מוכן לאכול כלום בסנדביץ' לגן. כל הממרחים שהוא אהב בשנה שעברה הפסיקו להיות לו טעימים, וכרגע הדברים היחידים שהוא מוכן לשקול בתוך הסנדביץ' הם ממרח בוטנים או שוקולד.

ואני עובדת. הרבה. נפרדת מהם בבוקר, נפגשת איתם שוב בערב, ובנקודה מסוימת – טוב לי עם השחרור.