Posts Tagged ‘שבוע הספר’

יום חמישי

"אבא'לה בוא ללונה-פארק!"

אנחנו מספיקים לישון שעה וחצי בין הגן ליציאה, עושים פיפי וממהרים לאוטו. נוסעים עם אבא שלי ליום כיף מטעם המשרד של אמא שלי. בחניה מתאחדים עם הבנזוג, ונכנסים.
מצחיק – הלונה פארק התכווץ מאז הפעם האחרונה שהייתי בו. גם המתקנים.
קודם כל – אוכל. הבנים לועסים המבורגר, אני פיצה. התינוקת מלחכת קש צהוב ומתאמנת בתיפוף על שולחנות. מה"אוכל" עוברים לקינוח – צמר גפן מתוק. בחיוך דביק ואצבעות מתוקות הבנים מסתערים על המתקנים ומותירים אותי עם התינוקת על הספסל. היא מאושרת בעגלה שלה, עומדת על הברכיים וצועקת לעוברים ושבים. אני סורגת צעיף לגיבור, ומסתכלת על הגברים שלי עומדים בתור לפילים מעופפים, ולאחר מכן למכוניות המתנגשות. בכל פעם שהם עולים על המתקן – אנחנו נעמדות ומנופפות להם, ובכל פעם שהם הולכים לעמוד בתור חדש, אנחנו הולכות איתם ומשעשעות אותם. בדרך אני אוכלת גם תירס חם.
בים-בם-בם…
ההורים שלי מגיעים, ואמא שלי לוקחת את התינוקת להשוויץ לכל החברים מהעבודה. המצלמה של אבא שלי מתקתקת בנסיון ללכוד כל חיוך של הגיבור, ואני מסתכלת מסביב ומרגישה את הסוכר הופך לחיוכים.
אנחנו עוד מספיקים לעלות על הרכבת שחוצה את הלונה פארק, עושים סיבוב אחד ולאחר מכן התינוקת ואני צריכות ללכת לשבוע הספר, ומשאירות את הבנזוג והגיבור בלונה פארק. אנחנו חוזרות הביתה אחרי שהם כבר ישנים, אבל בבוקר למחרת מתברר שהם עלו גם על הטיל הגדול, עשו סיבוב נוסף במכוניות המתנגשות, והסתובבו על הקרוסלה.
"מתי נלך שוב ללנוה פארק?" הגיבור שואל למחרת, ואני מבטיחה לו שבקרוב. אבל קודם נוסעים למדבר.

מודעות פרסומת

יום רביעי

אני ערה עד הבוקר, ולא מצליחה להתעורר מהשעון המעורר. הגיבור שלי קם צועק וזועם, ואני עייפה מכדי להרגיע אותו. אחרי שהוא שותה, עושה פיפי ומשחק קצת עם המכוניות שלו – הוא חוזר אלי, רגוע ומחייך, ושנינו מתכרבלים במיטה ונרדמים מחדש.
בעשר הבוקר מגיע ‏כמו שצריך". יוצאים מהמיטה, מתלבשים, מתארגנים. יש לי כתבה להגיש, ואני מסתגרת בחדר העבודה. הגיבור משחק עם המגרפה שלו בכל הבית, רודף אחרי "רעים", וחופר להם מלכודות.
בצהריים הוא מבקש לראות "היה היה" (אמא שלי קנתה לנו שלישיית דיסקים עם תשעה פרקים סה"כ). אני מכניסה את הדיסק הראשון ומתפנה לסיים את הראיונות עבור הכתבה. בינתיים גם קובעת להפגש עם חברה שבאה לעירנו.
כותבת, משכתבת, שולחת. מודיעה לחברה שאנחנו באים.
קוראת לגיבור ולא מקבל תשובה.
הולכת לסלון.
הגיבור שלי ישן על הספה, חובק את המגרפה בידו.
מכבה את הטלויזיה, מודיעה לחברה שלא נגיע, חוזרת לחדר העבודה.

אחרי שהוא מתעורר אנחנו מתחבקים והוא מבקש ממני לסרוג לו צעיף. אנחנו בוחרים את הצמר, אני מעלה עשרים ושמונה עיניים (שהופכות לשלושים ואחת פתאום), ואנחנו רואים עוד קצת "היה היה" עד שאבא חוזר הביתה. אני צריכה לנסוע "לעבודה"‏, והגיבור נשאר עם אביו.
וזהו, לילה.