Posts Tagged ‘רילוקיישן’

פריבילגיות לרבות שאינן פריבילגיות

אני אגיד לכם מה כן. לפחות הגענו סוף סוף למצב שבו אני יכולה לקנות דברים שאני רוצה במקום רק דברים שאני צריכה. זה לקח שלושה חודשים ושש משכורות (שלי ושל הבנזוג) כדי שארגיש בנוח להזמין דברים כמו מגש.

מגש, אחרי הכל, הוא לא באמת צורך קיומי. היה דחוף יותר להזמין קודם ספות כדי שנוכל לשבת ביחד בנוחות כמשפחה (אנחנו משפחה רובצת). לקנות שמיכות פוך מחממות באמת, כריות טובות, וסיר לחץ חשמלי.

סיר הלחץ החשמלי, דרך אגב, אולי נשמע כפינוק אבל הוא חיוני כי הכיריים שיש כאן מזעזעים. הם יודעים לחמם למקסימום, בלי שום אופציית ביניים, אז כל האוכל או נשרף או לא מוכן מספיק או גם וגם. זה לא נורא כשמדובר בחביתה, שמקסימום מקשקשים כדי להסתיר את החלקים השרופים, אבל זה מתחיל להיות מטריד כשמכינים תבשילים שצריכים אש בינונית לאורך זמן. הווה אומר – כל תבשילי החורף למינהם.

ההחלטה על סיר הלחץ הגיעה כשלא הצלחתי להכין אורז. בסך הכל אורז, המאכל ששמים בסיר לעשרים דקות והוא מוכן. אבל הטריק של עשרים הדקות הוא חימום קבוע, לא הרתחה ולא קירור. מכיוון שהכיריים כאן לא היו מסוגלות לעמוד במשימה הזו, לא היה לנו אורז. מה שאומר – אין סושי, אין תוספת לעוף, אין פחמימה קלה להכנה שמשתלבת בכל ארוחה כמעט. אחרי התייעצות טוויטרית הוחלט על הזמנת סיר כזה, והוא שדרג את חיינו להפליא. הכל נכנס אליו. הכל. אחד היתרונות הוא לא רק שמירה על לחץ קבוע אלא זה שהוא מכבה את עצמו. אפשר לזרוק הכל פנימה, לכוון לכה זמן שרוצים, ולשכוח ממנו לכמה זמן שצריך. שמים בבוקר, אוכלים בערב.

(גם תנור יכול לעשות את זה, אבל אין לי תבנית מתאימה לבישול ארוך בתנור, וכאמור, הייתי צריכה פתרון גם לאורז, לא רק לתבשילים ארוכי טווח).

(בבקשה אל תתנו לי כאן מתכונים לאורז בתנור. זה לא יעזור לי. לא אם אתם מתכוונים להזמין אלי הביתה תבנית מתאימה, ואז לבוא לבשל אצלי).

אז סיימנו את הדברים הדחופים. יש שמיכות פוך, יש על מה לשבת, יש עם מה לאכול, והגענו לשלב הזמנת הדברים שהופכים את החיים לפחות מעייפים. נגיד – מגש כדי להביא את האוכל בבת אחת לסלון/פינת אוכל במקום בשלבים. אני (קצת) מפנטזת על קומקום תה, כי תה הפך לדבר שאנחנו שותים כמה פעמים ביום, אבל לא מצליחה למצוא סט שיהיה גם יפה וגם אפקטיבי. כל קנקני התה שאני מוצאת מספיקים לשני ספלים לכל היותר, ובשביל זה אני לא צריכה קנקן.

קר כאן. בבת אחת הגיע הסתיו. אתמול היתה מעלה אחת בודדת כשקמנו בבוקר. הגדול ואני צחקנו שהיא מסתובבת לבד ומחפשת את החברות שלה, שהגיעו רק לקראת הצהריים. בשש בערב היתה שעה נעימה, עם 14 מעלות שלמות (!) ובלי רוח או גשם. החלטנו שזו היתה מסיבת מעלות, כמובן, שנמשכה שעה, ואחר כך כל המעלות התחילו לחזור הביתה. הגדול אמר שזו בטח מסיבה כזו שאחרי שאת נמצאת בה את המינימום המנומס ואז את מתחילה להמציא תירוצים כמו "הילדים מכים אחד את השני ואני חייבת לחזור כי יש דם". כל המעלות חזרו לביתן עד שמונה בערב, ונשארו רק שתיים לארח לחברה למעלה הבודדת מהבוקר.

וחשוך. כל הזמן חושך. הזריחה רק לקראת שמונה, השקיעה בחמש, וזה יחמיר. אני לא מעזה להסתכל על הצפי לסוף דצמבר. בטח יהיה כפור כל הזמן, רוח וגשם וסערה, שלג וקרח בכל מקום, וחושך על פני תהום.

בוקר ערפילי של סתיו אירופאי עם מעלה אחת שמחפשת חברות

הבנזוג בכנס בדובאי ושולח תמונות בחצי שרוול. אני מחזירה לו תמונות עם צעיף וג'קט. בסופ"ש לקחתי את הילדים לאאוטלט אופנה קרוב (במרחק שעה וחצי נסיעה, בחושך, כמובן) כדי להצטייד במעילים. האופנה הגרמנית היא אפור-חום-שחור. הכל יעיל ואחיד, בלי שום מקום לאינדיבידואליות או ליופי. אני מבינה מאיפה זה מגיע. אם הייתי חיה כל חיי במקום שבו באוקטובר כבר כל כך קר וחשוך, ואין צפי לשינוי עד אפריל, גם אני הייתי נסוגה לאפור-חום-שחור. שיהיה חם ושיעזבו אותי בשקט. אבל אנחנו לא חיים כאן עדיין מספיק זמן כדי להתכופף על פי המוסכמות, ולכן פשטנו על הקניון (הפתוח! מי עושה קניונים פתוחים במקום עם מזג אוויר כזה מזעזע?). היינו כולנו עם טישרטים וסווטשרים, שזה שווה ערך לתיירים אירופאי שמגיעים באוגוסט הישראלי עם חליפות שלושה חלקים, עניבות, ומעיל גשם על הזרוע. את הסיבוב עשינו בריצה בין חנויות. להכנס, להסתכל על הצבעים, להחליט שהכל זקן, ולצאת. לא לא-חם. פשוט לא יפה, ואם מדובר במשהו שצריך להשתמש בו על בסיס יום יומי, כדאי שהוא יהיה יפה, לא?

בסוף הצלחנו למצוא חנות עם מעילים צבעוניים. הקטנה בחרה מעיל צהוב מכיוון שהוא גם בערך-נוח, אבל בעיקר כי הוא מתאים להמון קוספליי, לדבריה (ואחר כך אמרה שהוא לא מאד נוח, אז הקוספליי שהיא תוכל לעשות איתו מוגבל. נו טוף). אני לקחתי בדיוק את אותו דגם, אבל מידה אחת גדולה יותר ובצבע ורוד. הגדול בחר מעיל אלגנטי, אמנם בכחול-כהה, אבל הוא באמת מחובבי הצבע הזה. חוצמזה, כשהוא לבש אותו הוא נראה ממש מהודר ובוגר, אז אני בעד.

כישצאנו מהחנות, הפעם עם ביגוד תואם למזג האוויר, פתאום נהיה נחמד להסתובב. עדיין האף והאצבעות שלנו קפאו, אבל הרבה פחות נורא מאשר כשיצאנו מאוטו. היה מספיק נעים אפילו בשביל להסתכל בעוד כמה חנויות. לא יותר מדי, כמובן. אבל נחזור לשם, בלי ספק. אני צריכה קצת קרדיגנים וגופיות ארוכות שיהיו מתחת למעיל הוורוד החדש.

ואם מדברים על רכב… לבנזוג ולי היתה פנטזיה שנוכל לקנות רכב. אחרי הכל, בארץ היינו נכנסים לבנק, לוקחים הלוואה של כמה עשרות-אלפי-שקלים, ויאללה. אז כאן אין שום בעיה להכנס לבנק ולקחת הלוואה, רק שהחוזה שלי הוא עד סוף אוקטובר 2022, והבנק לא מוכן להתחייב לתת לנו הלוואה ליותר זמן מזה, אז אנחנו עדיין עם רכב שכור (שעולה הרבה יותר לחודש ומעיק לנו על התקציב), ושוברים את הראש מה לעשות.

(בבקשה אל תשלחו אותי לאתרי יד שניה. מבטיחה לכם שחרשתי הכל. אלא אם אתם מתכוונים להגיע איתי לסוכנות ולקנות עבורי אוטו, אל תתנו לי עצות).

הסוגריים המרובים מגיעים מכיוון שבכל פעם שאני כותבת משהו כמו "אני לא מצליחה להכין אורז כי הכיריים גרועים" אני מקבלת שלוש תגובות מועילות ועשרים תגובות מסוג "תחליפי את הכיריים" (זו דירה שכורה), "הנה מתכון לאורז בתנור" (אין לי תבנית מתאימה), "הנה מתכון לאורז שתמיד מצליח" (לא מתאים לכיריים). נמאס לי מעצות, אבל ברמה חדשה. ליתר דיוק, נמאס לי מעצות שלא מתחשבות במצב הנוכחי שלי. הן שקולות ל"ניסית לא להיות עצובה" מבחינת התועלת שלהן, ובעיקר מעיקות עלי כי הן מטביעות את הדברים שכן עוזרים.

מה שעוזר, אם תהיתם, זה אמפתיה. "איזה באסה זה לשרוף אורז. אוף. אפשר לעזור לך לחפש משהו חלופי שיענה על אותה משבצת?" או "כן, גם אנחנו עברנו את החרא הזה עם המכונית. אין לי עצות, רק שתדעי שזה יסתדר בסוף, ואני כאן לעזור אם צריך, כולל לסייע בהסעות אם אתם נתקעים" או "הנה לינק למפתח הברגים שצריך כדי לשחרר אוויר מהרדיאטורים. אם זה לא עובד, אני אקפוץ לעזור לראות מה עוד אפשר לסייע" או "אני אתקשר בשבילך לבעל הבית לדבר איתו בגרמנית להבין מה הבעיה ואחזור אליך עם הפתרונות".

עצות, באופן כללי, לא עוזרות. אמפתיה כן. הצעה קונקרטית לסיוע כן. שיתוף בניסיון מעמדה שרואה את המצב הנוכחי שלנו ולא את המצב בעוד עשר שנים במקום אחר גיאוגרפית וכלכלית, כן.

ובכלל רציתי לכתוב על כמה קשה לי לוותר על הפריבילגיה העיקרית שלי בחיים שהיא השפה שלי. אני כותבת, קוראת, מדברת בעברית ואנגלית, ואני כרגע במקום שלא משתמש באף אחת מהשפות האלה. אנחנו הולכים לקורס לימוד בסיסי, אבל אלא אם מי שמולי רוצה לדעת באיזה רחוב אני גרה, אני עוד לא מסוגלת לתקשר איתו. ורציתי לכתוב שיש לי הרבה יותר פריבילגיות ממה שהיה להורים שלי כשהם עלו לארץ, כי לפחות יש לי גוגל טרנסלייט זמין וחברי שעשו רילוקיישן לאירופה לפני כמה שנים, וכמובן – המעמד הכלכלי שלנו טוב בהרבה וההורים שלנו אינם פליטי שואה שהשאירו את כל הרכו מעבר למסך הברזל. ועדיין. קר לי, וחשוך לי, וקשה לי. לפחות יש לי מעיל ורוד.

מעילים!

רילוקיישן עם חתולים

ובכן, רילוקיישן.

רשומה זו מיועדת לכל מי שמחפשת מידע על רילוקיישן, העברת חתולים לאירופה, חתולים, טיסה לאירופה עם חתולים.

הבנזוג מקים סטארטאפ בלוקסמבורג, ואנחנו מצטרפים אליו, ילדים, ספרים וחתולים. החלק המורכב הוא, כמובן, החתולים. כלומר, גם חיפוש דירה ועבודה ביבשת אחרת, התארגנות על ענייני בי"ס (לקטנה) וצה"ל (לגדול), ביטוח רפואי וכל אלה זה לא תענוג גדול, אבל מה שטרד את מנוחתי ממש הוא הנושא של רילוקיישן חתולים.

קודם כל, יש כמה וכמה מקורות מידע מומלצים, כולל האתר של דניאל, תשע ושלושה רבעים. כדאי גם להתעדכן בהנחיות באתר משרד החקלאות לגבי ייצוא בעלי חיים. כן, כן, אנחנו יצאני בעלי חיים מהרגע שהחלטנו לקחת איתנו את החתולים לאירופה. אבל כל המקומות שבדקתי היו מעודכנים לתקופה טרום קורונה או דיברו על שינוע חתול אחד, או על הטסה לארה"ב. אנחנו העברנו שלושה חתולים בתקופת קורונה לאירופה, ולא מצאתי מקום אחד שמרכז הכל. לפיכך, הנה הלקחים שלמדנו בדרך:

קחו א'נשי מקצוע. באמת. אל תעשו את זה לבד. זה לא שווה את כאב הלב, הטרחה, העצבים והנסיעות של הרגע האחרון. יש גזיליון חברות שמתמחות בהטסת בעלי חיים, ובדיעבד, מכל הדברים שהייתי צריכה לזרוק עליהם כסף במקום לעשות בעצמי – זה הראשון ברשימה (השני הוא מיון ואריזה, אבל זה ברשומה אחרת). הקטע המגוחך הוא שהסיבה שעשיתי את זה בעצמי היא שעל פניו התהליך נשמע מאד פשוט. הבעיה היא שבפועל, ביחד עם כל שאר הדברים שקשורים לרילוקיישן זה פשוט עוד עומס שבאמת באמת חבל לנסות להתמודד איתו לבד.

לפני הטיסה

  1. אם החלטת להתעלם מהעצה הראשונה (המאד טובה!) שלי, צריך להתחיל בללכת כמה שיותר מוקדם לוטרינרית האהובה עליכםן. היא תדע איזה חיסונים צריך להשלים, מאיפה להשיג שבב, מה הלו"ז שצריך לעמוד בו וכו'. אם הוטרינרית שלכםן לא יודעת את זה, אנא פנו לשלב הראשון וחפשו א'נשי מקצוע בעלי התמחות בנושא. כמה מוקדם זה "כמה שיותר מוקדם"? הוטרינרית שלנו ידעה על הרילוקיישן לפני שסיפרנו להורים.
  2. במקרה של חתולים התהליך הוא:
    • הכנסת שבב זיהוי
    • חיסון נגד כלבת (אחרי הכנסת השבב!)
    • בדיקת דם לנוגדנים לכלבת לפחות חודש אחרי החיסון ולפחות שלושה חודשים לפני הטיסה. אם הבדיקה נעשית פחות משלושה חודשים לפני תאריך הטיסה המתוכנן – תצטרכו להשאיר את החתולים בבית ולבוא לאסוף אותם מאוחר יותר.
    • אם הבדיקה חיובית (כלומר, יש נוגדנים), אפשר להטיס את החתול. אם הבדיקה שלילית, יש לחזור על החיסון ועל הבדיקה. בכל מקרה ההחלטה היא של הוטרינרית.
    • הגורמים מגבילי הקצב במקרה הזה הם שצריך לחסן את החתולים מספיק זמן מראש, ושאם הבדיקה חוזרת שלילית, צריך עוד זמן כדי לחזור על החיסון וכל הטררם. ולכן – הראשונה שידעה על הרילוקיישן היתה הוטרינרית שלנו.
    • פרט לכל אלה צריך לשקול את החתולים (חשוב!), לבדוק אותם, לתלע, לפרעש ושלל הדברים שבני תרבות עושים לפני שהם נכנסים לאירופה.
  3. בעשרת הימים לפני הטיסה צריך:
    • לחזור לוטרינרית לבדיקה סופית וחתימה על טפסים בהתאם למדינת היעד. לכל מדינה הטפסים שלה, ואנחנו (כמובן) טסים לגרמניה עם הטפסים הכי ארוכים שיש. באתר משרד החקלאות יש לינקים לטפסים, ואם אתם לא מוצאים אותם שם, אפשר להתקשר למשרד החקלאות ולשאול. האם אחלה וענו לי על מלא שאלות בטלפון.
    • את הטפסים החתומים של הוטרינרית צריך לקחת לוטרינר המחוזי לחתימה ואישור סופי. צריך לקחת גם את בדיקות הנוגדים נגד כלבת שעשיתם.
    • צריך לשלם את האגרה המתאימה באתר הממשלה.
  4. אנחנו היינו מאד מאורגנים ומסודרים ועשינו את זה בול עשרה ימים לפני הטיסה (בזכות אמא ואבא שלי שנסעו, סידרו ושילמו. הבנזוג ואני היינו במינכן, מארגנים ביורוקרטיות). ביום לפני הטיסה עברתי שוב על המסמכים וגיליתי שהם רשומים על שם הבנזוג במקום על שמי. הבעיה היא שהבנזוג היה כבר בגרמניה, ופחדתי שלא ייאפשרו לי להכניס את החתולים אם הם לא רשומים על שמי. אף אחד (משרד החקלאות, הוטרינרית שלנו, שגרירות גרמניה, שירות הלקוחות של לופטהנזה) לא היה מוכן לקחת אחריות על זה שהפחד שלי חסר בסיס, ולכן עשינו את כל הסיבוב שוב יום לפני הטיסה. בדיעבד – לא היתה שום בעיה והחתולים פשוט הוכנסו לאירופה בלי לבדוק אפילו שהם מדברים גרמנית.

הטיסה עצמה

  1. אנחנו טסנו עם לופטהנזה, ולכן הידע שלי מוגבל לטיסות שלהם. טיסות לופטהנזה מישראל לפרנקפורט יכולות להכיל 2 בע"ח בתא המטען ו-2 בע"ח בתא הנוסעים. לבעלי כרטיס טיסה בביזנס יש הטבות נוספות, לא בדקתי.
  2. צריך לשריין מקום בטיסה כמה שיותר מוקדם. השיריון אומר להתקשר לשירות הלקוחות ולהודיע על הטסת בעלי חיים. שירות הלקוחות מסמנים כמה בעלי חיים אתם לוקחים איתכם וכה הם שוקלים, ושומרים לכם את המקומות. התשלום נעשה בדלפק בזמן הצ'ק אין לטיסה.
  3. יש לנו שלושה חתולים. ברגע שהחלטנו שאנחנו טסים עם שלושתם, היינו צריכים לבחור מי יטוס איתנו בתא הנוסעים ומי בתא המטען. היו לנו שיקולים לכל כיוון, ובסוף החלטנו שהכי קטנה תטוס איתנו בתא הנוסעים, ושני הגדולים יטוסו ביחד בתא המטען.
  4. שימו לב – "ביחד" אומר בשני כלובים. רק לגורים מותר לחלוק כלוב, וממה ששמעתי מחברים, הסטרס של הטיסה לא עושה טוב לחתולים שחולקים כלוב. אז בכל מקרה – כל אחד בכלובו-הוא.
  5. כל חברת תעופה וההנחיות שלה לגבי מה נחשב כלוב מותר להטסה בתא המטען ומה נחשב כלוב מותר להטסה בתא הנוסעים. כדי להעריך איזה גודל כלוב כדאי, מדדתי את המנשא שאיתו אנחנו לוקחים אותם לוטרינרית (האהובה שלנו!), וממנו בחרתי את המידות על פי הכלובים המומלצים לטיסות.
  6. הדברים שצריך לחשוב עליהם בנוגע לכלוב הטיסה:
    1. נעילה חיצונית שלא נפתחת במכה אקראית
    2. מקום לכלי מים (מחויב על פי תקנות התעופה הבינלאומיות, אפילו אם החתולים שלכם, כמו שלנו, יהפכו את הכלי דקה אחרי שתכניסו אותם לכלוב).
    3. מקום לסגירה נוספת על ידי אזיקונים. שימו לב שצריך אזיקונים ארוכים למדי. בעבר היה צריך לקדוח מקום כזה, הכלובים שבחרנו הגיעו כבר עם חורים.
  7. בתוך הכלובים:
    1. מקום לכלי מים. יש כלים מיוחדים שננעלים עם בורג. אני קניתי כאלה כי זה היה נוח וכי התכוונתי להמשיך להשתמש בהם בבית החדש. יש כאלה שפשוט מצמידים כלי פלסטיק עם אזיקונים.
    2. המליצו לנו לשים קוביית קרח שתימס לאט וכך החתולים יעלו לטיסה עם מים. עשינו את זה, ובתמורה חתול אחד הפך את כלי המים שלו עוד לפני שנכנסנו למעלית, והשניה הפכה את הכלי שלה איפושהו במהלך הטיסה. מיותר לציין ששניהם הגיעו לבית החדש צמאים למדי.
    3. שמיכה/בגד אהוב. לחתולים שלנו יש שמיכות צמריריות שטכנית הן הכירבוליות שלנו, אבל מבחינת החתולים השמיכות הן שלהם. מכיוון שהלכנו על כלובים גדולים למדי היה מקום לשמיכה בכל כלוב. חתול אחד רבץ עליהן, החתולה השניה התחפרה מתחת לשמיכה, אבל שניהם קיבלו קצת ריח של בית. בכמה-ימים לפי הטיסה השתמשנו יותר מהרגיל בשמיכות כדי שיהיה לחתולים ריח מוכר בזמן הטיסה. אני לא יודעת אם זה עזר, אני מקווה שכן.
    4. סדינית – קונים בכל חנות חיתולי מבוגרים / סופר. מדובר במשטח קטן וסופג, שנראה קצת כמו חיתול מרובע פרוש. מניחים אותו מתחת לשמיכה/כרית/בגד שבחרתם, כדי שאם החתולים ישתינו במהלך הטיסה, יהיה מה שיספוג את הנוזלים.
  8. מעל הכלובים:
    1. הכנו בבית מראש דף A4 עם השם של כל חתול, היעד של הטיסה ומספר השבב שלו (שלום, אני חתול בדרך לפרנקפורט וקוראים לי קרברוס. מספר השבב שלי הוא…). הטקס הודפס בעברית ובאנגלית כדי שהעובדים בנמל התעופה ידעו את מי הם מעבירים, ובתקווה יהיו נחמדים יותר. אם היה לי יותר זמן הייתי מכינה כזה גם בגרמנית. הדף הוכנס לניילונית, והניילונית הודבקה על הכלוב מלמעלה.
    2. בצ'ק אין לטיסה עצמה תקבלו מדבקות לשים על הכלוב. במדבקות יהיה פירוט של מה החיה, מתי היא אכלה / שתתה בפעם האחרונה ומתי הפעם הבאה שצריך להאכיל / להשקות אותה (אלה פחתולים. פשוט כתבתי שלוש שעות לפני הטיסה ושלוש שעות אחרי הנחיתה. בחיות עם לו"ז מסודר יותר אני משערת שהמספרים האלה חשובים), מה הצד העליון של הכלוב, ובנוסף – שטר מטען בדיוק כמו על המזוודות שלכם.
כלובי טיסה. שימו לב לאזיקונים ולנעילה הקדמית של הכלוב. בזמן הטיסה הסורג גם כן היה סגור באזיקון לחלק האפור של הכלוב, ליתר בטחון. מעל הכלוב מודבק נייר עם השם של החתול, מספר השבב והיעד, בעברית ובאנגלית.

צ'ק אין

שימו לב – עשינו צ'ק אין בנתב"ג בתקופת הקורונה. אני לא יודעת איך זה בנמלי תעופה אחרים או בתקופה שאיננה קורונה.

  1. מגיעים עם כלובי החתולים לדלפק הצ'ק אין ביחד עם המזוודות ושאר המשפחה שאינה הולכת על ארבע.
  2. מחייכים בנימוס לכל מי שעומד איתכם בתור ומביע את דעתו על החתולים המאד אמיצים שלכם, שמצטנפים בפינת הכלוב ומשתדלים לא לבכות.
  3. משתדלים בעצמכם לא לבכות ובעיקר לא לדמיין שום תאונה שתגרום לזה שהחתולים ירוצו החוצה ולעולם לא תמצאו אותם ושל מי היה הרעיון המטומטם לקחת חתולים לחו"ל, או בכלל רילוקיישן, ומה היה לכם רע בארץ עם הוטרינרית שלכם והחנות חיות מחמד שבדיוק פתחו לכם מתחת לבית ותריסים בכל מקום והחתולים בכלל לא ניסו לברוח מהבית עד היום, חוץ מבכל הפעמים בהם הם ניסו ללכת למעלית וגם הפעם ההיא שהם יצאו מחוץ לסורגים ואתם גרים בקומה 11 וחטפתם התקף לב אבל חוץ מהפעמים האלה באמת שהיה לכם סבבה ואיזה שטות זו…
  4. ואז מגיע תורכם!
  5. במקרה שלנו מי שאחראית על בעלי החיים היתה הבכירה שיושבת בקצה התור ומטפלת במקרים המורכבים יותר. לנו יש כרטיס קידום בתור ולכן הגענו אליה ישר. שווה בכל מקרה לשאול אם אפשר להגיע אליה במקום לעמוד בתור עם כולם, כדי שבעלי החיים לא יסבלו.
  6. קודם שוקלים את המזוודות ומעלים אותן למטוס. במקביל עוברים על כל הטפסים מהוטרינרית, הוטרינר המחוזי, בדיקות הכלבת והמידע שהדפסת מראש והבאתם איתכם.
  7. התשלום על העברת החיות נעשה בדלפק הטיסה. אפשר לשלם באשראי.
  8. טכנית, אמורים לשקול את תיקי היד ואת החתולה שנמצאת בתיק גב ומעמידה פנים שהיא רצפה. מעשית לא שקלו אותם רק שאלו אותנו בערך כמה הם שוקלים.
  9. אחרי מסירת המזוודות הולכים שמאלה עד לקצה הדלפקים, למקום שמסומן בתור מטען מיוחד. זה המקום בו מוסרים ציוד סקי, עגלות, גלשנים, ומסתבר שגם חתולים. סרקו את כלובי החתולים במקלון המוזר הזה שמצפצף מדי פעם, אבל לא ביקשו מאיתנו לפתוח את הכלוב או להוציא את החתולים. אחרי הסריקה הכלובים סומנו, והפנו אותנו למעלית המשא. נפרדנו משני החתולים שבכלובים, הבטחתי להם שיהיה בסדר, קיבלתי מבטים נוזפים, והמשכנו.

בידוק בטחוני

  1. כשהגענו לבידוק הבטחוני הראיתי שיש לנו חתולה, וביקשתי שלא ישקפו אותה ביחד עם המטען.
  2. איש הבטחון קרא לאחראי, שקודם כל הרגיע אותי שהם לא מבקשים להוציא חתולים מכלובים, אחר כך לקח את התיק עם החתולה ביד ועבר איתה בשיקוף הרגיל.
  3. מהצד השני של השיקוף קיבלתי אותה חזרה, וזהו.

טיסה ונחיתה

  1. בעליה למטוס וידאתי שהדיילות יודעות שיש שני חתולים בתא המטען. לאורך כל הטיסה פעם בשעה שאלתי מה שלומם. כך גיליתי שאין אפשרות לרדת לתא המטען של המטוס ולראות אותם (לא מפתיע), אבל שהטייס יודע וזכר להפעיל את החימום.
  2. החתולה שהיתה איתנו בטיסה היתה בתוך התיק שלה כל הטיסה. התיק שלה היה על הרצפה בין הרגליים שלי. התבקשתי פעם אחת להניח אותו מתחת למושב שלפני, אבל הדיילות לא וידאו את זה, ולמעט ההמראה והנחיתה זה לא מחויב.
  3. בנמל התעופה בפרנקפורט מקבלים את כלובי החתולים ביחד עם המזוודות. הכלובים הונחו בקצה אולם הנוסעים, ביחד עם גלשן שטס איתנו. אף אחד לא ביקש לראות מסמכים לגבי החתולים מהרגע שעברנו את הצ'ק אין בארץ. לא נדרשתי לעבור דרך וטרינר או כל דבר אחר. פשוט לקחנו את הכלובים ויצאנו למונית להתרגל למדינה חדשה.

התאקלמות

ההמלצה היא לסגור את החתולים בחדר עם אוכל, מים, וארגז חול, ולתת להם להתרגל לאט לאט לבית החדש. לכן סגרנו אותם בחדר עם אוכל, מים וארגז חול. התוצאה היתה שברגע שפתחנו את הדלת כדי להכנס לחדר, שלושתם דהרו החוצה לרחרח את כל הבית החדש.

סטיקס מוכנה לנסיעה הבאה

תוכניות משתנות

במקור התוכנית שלנו היתה פשוטה – הבנזוג יקים סטארטאפ בלוקסמבורג, אני אמצא עבודה, הבנזוג ימצא דירה, ונחבור אחת לשני בסיום הבגרויות של הגדול.

בפועל מה שקרה הוא שמצאתי עבודה, אבל באוניברסיטה בגרמניה, וכוח האדם שם פשוט לא הצליח למצוא דרך להעסיק אותי בצורה נורמלית. לוקסמבורג מאד יקרה וכל מקומות העבודה השווים נמצאים בה. גרמניה, לעומת זאת, מאד זולה. לכן המון אנשים גרים בצד הגרמני של הגבול ועובדים בלוקסמבורג, והכל בנוי בצורה הזו – חוזי עבודה, ביטוחי בריאות וכו'. אף אחד לא מסוגל להתמודד עם המצב ההפוך – מישהי שרוצה לגור בלוקסמבורג ועובדת בגרמניה.

אחרי כמה חודשים של מיילים, שיחות טלפון והתמוטטויות עצבים, הוחלט לשנות את התוכניות. במקום לגור בלוקסמבורג נגור על הגבול מהצד הגרמני. כוח האדם באוניברסיטה שמחו עד מאד ומיד הפיקו לי חוזה. שהם סירבו לשלוח במייל. רק בדואר. לדירה שעוד אין לנו.

(אנחה קורעת לב)

הבעיה השניה היא שאמנם בלוקסמבורג הדירות יקרות, אבל בצד הגרמני של הגבול פשוט אין דירות. כלומר יש, אבל בערך שתי דקות אחרי שהבנזוג ראה דירה היא נחטפה. זה קרה חמש פעמים רצופות, עד שהחלטנו לשנות אסטרטגיה, ובמקום לעשות את הדבר הרציונלי שהוא – הבנזוג רואה דירה, שולח לי תמונה, מאשר איתי ואז מדבר עם בעל הבית, החלטנו שברגע שהבנזוג יראה דירה שנראית לו טובה, הוא יקח אותה. בסיוע של אשה מהממת מהטוויטר שגם מדברת גרמנית שוטפת וגם נפלאה בלי קשר, הבנזוג הצליח למצוא לנו דירה.

לא סתם דירה – דירה בעיירונת קטנטנה וציורית, מהסוג שבאה עם כרי דשא פרחוניים, בית קפה ושמיים תכולים.

אז יש דירה, יש עבודה, ועכשיו רק נשאר שכולנו נשתקע סוף סוף ונתרגל איכשהו לזה שאנחנו לא עוברים ללוקסמבורג השמחה והפיצפונת, אלא לגרמניה, עם כל משקעים ההיסטוריים והגלדים המוכרים. לפחות נעבור כולנו, הולכים על שתיים ועל ארבע ביחד.