Posts Tagged ‘קנאת סופרים’

יומלדת שמח!

אני מאחרת קצת – היה לו יומולדת בינואר. בכל זאת, אני רוצה להקדיש פוסט אחד לאדם שהשפיע עלי, ולמעשה על כל מי שאני מכירה. אין אדם אחר שתרם יותר ממנו לכתיבה שלי, ולאופן שבו אני תופסת את העולם.

לא מנחשים?

הנה רמז

סיכום עולמות בחלקים

קנקנים אצל ההורים

את הפוסט הזה אני מקלידה על המחשב של אחותי. לעבוד על מחשב שהוא לא שלך גורם לכל מיני תופעות מוזרות. דברים מצפצפים בלי התרעה, דף הבית הוא לא המקום הרגיל, הצלמיות לא נמצאות במקום הנכון על המסך, ואי אפשר להוריד דואר בזמן שמצ'וטטים עם מישהו, כי זו לא תיבת הדואר שלך.
אבל המחשב בבסיסו הוא אותו מחשב, וזה גורם לי לחשוב על קנקנים

אג'נדות ושלל ענינים

פרסמו כתבה שלי על לידות בית במדור הבריאות של נרג. גם תמונה טובה, גם עריכה מינימלית (היא הוסיפה שתי מילים והפכה את המשפט האחרון שכתבתי לכותרת המאמר), ובעיקר – הזדמנות לקדם קצת את האג'נדה האישית שלי.
המלכה, בל נשכח, היא זאת שסידרה לי את העבודה הזאת, אז קומו ותנו לה מחיאות כפיים עכשיו. תודה גם לנסיכה שתרמה את המשפט הפותח של הכתבה והרגיעה אותי מספיק בשביל לכתוב אותה.

ועכשיו ראיתי שהם גם פרסמו עוד כתבה על לגדל ילדים בלי חיתולים. משהו מוזר קורה למיינסטרים….
שלל ענינים

עדרים וזרחינים

אז קראתי את הארי פוטר 7.
הצלחתי להלחם בפיתוי לשלוח למלכה הודעות SMS תוך כדי קריאה כדי לברר אם אני בכוון הנכון. בזכות הנוסחתיות הקבועה של הספר צדקתי בחלק גדול מהניחושים.
בסך הכל – ספר חמוד מאד, חותם את הסדרה יפה, משאיר מקום לספרי המשך (סלאשים?), ובעיקר – מעביר נהדר שתיים עשרה שעות קריאה.

הקראתי סיפור בזרחין הכתיבה האחרון, שהייתי בטוחה שחסר בו האמצע. להפתעתי כולם הבינו את הסיפור ואף נזפו בי שחיכיתי איתו כל כך הרבה. זה עוד אחד מסיפורי "סוף העולם מנקודות מבט רבות, כולן בגוף ראשון" שלי, אבל לשם שינוי לגיבורים יש שמות.
אני רק צריכה לשכתב קצת את האמצע, להפטר מהשירה המודרנית, ולשלוח אותו למישהו שיסכים לפרסם. יש מתנדבים?

סיפור ששלחתי לאספמיה נדחה בטענה שהוא סיפור פואנטה. באסה.

קראתי מיינסטרים! מחיאות כפיים מתוזמנות היטב בבקשה

מי לא קרא  את שרה גיבורת נילי?
אז חוץ מזה שהפסדת ספר מצוין, הפסדת גם את המידע החיוני שאהרון אהרונסון היה אגרונום שגילה את אם החיטה, הלוא הוא הצמח המקורי ממנו נוצרה החיטה המתורבתת שלנו (ויתקנו אותי האגרונומים החובבים בקהל הקוראים אם אני טועה). 
ולמה זה חשוב?
כדי שכאשר יגיע לידיכם הספר "אם החיטה" של מיקי בן כנען תדעו למה לעזאזל היא כל כך אובססיבית בקשר לחיטה, ומה הקשר בין השם של הספר לבין הסיפור.

טוב, אולי זה לא עד כדי כך חשוב.
אז, כמו אחרי "אשתו של הנוסע בזמן", גם עכשיו אני במצב רוח מוזר. מצד אחד – זה ספר נפלא, מיינסטרימי בעליל עם המון דמיון, כתוב בעברית מקסימה, ועצוב בדיוק במידה כדי להפוך אותו למענין, אבל לא מספיק בשביל לגורם לי לדמוע בלי סוף. 
מצד שני – אוף. עוד ספר שכתוב בצורה נהדרת, ושגורם לי לתהות מה לעזאזל אני עושה בתחום?
למה כולם כותבים יותר טוב ממני?
טוב שיש לי מקצוע "אמיתי", כזה שיכול לשמש תירוץ ליסורי הכתיבה שלי ("הייתי יכולה לכתוב ככה, אבל הקדשתי שבע שנים ללימודים, אז ברור שהשיא שלי מאחורי, ואני אאלץ לנצח לדשדש במי האפסיים של הכתיבה הבינונית").

ספר נהדר – לכו לקרוא, אפילו שהוא סליפסטרים, ולעומתו "אשתו" נראה כמו מדע בדיוני קשה. 

(תובנה – אה, בשביל זה צריך תגיות, כדי שאני אוכל לאתר רשימות ישנות בקלות ולא דרך חיפוש מטופש).

היא מלכה!

מה, רק על עצמי לספר ידעתי?

היא גמרה את הספר שלה, וזו סיבה נהדרת לחגוג. זה יהיה ספר נהדר, והוא יצליח, ויתורגם לעשרות שפות, וכולנו נוכל להגיד ש"פעם הייתי קורא את ה LJ של המלכה".

איך אני יודעת?
גם בזכות כדור הבדולח שלי, אבל בעיקר כי היא כותבת נהדר, ויש לה רעיונות מופלאים ודמיון מדהים (עד חולני). אני אמנם לא אחת מברי המזל שכבר קראו את הספר, אבל כבר ניכסתי לעצמי את הזכות לכתוב עליו ביקורת ל"בלי פאניקה" אחרי שהוא יצא.

אני מאד גאה בה, ומאושרת שיצא לי לראות את תהליך ההתהוות של הספר, והכי חשוב – שמחה שהיא סיימה אותו סוף סוף, כך שבתוך כמה חודשים יהיה משהו טוב לקרוא על המדף!

מזל טוב, מלכתי הנאדרת, מי יתן וימיך ירבו פעילות ולילותיך יהיו שקטים, ששלוש הוצאות שונות יריבו על הזכות להוציא את הספר לאור, ושתור המעריצים לחתימה יהיה ארוך מזה של ניל גיימן.

בהערכה אין קץ,

האצה.