Posts Tagged ‘פרס עינת’

Year of Yaels

אחת בתחרות "עולמות", אחת ב"גפן" ושתיים ב"עינת".

חיבוקים לרוב, נהדרות שלי – אני מאד גאה בשתיכן 🙂

על הכתיבה בשניים ועל חייזרים תמנוניים עם מחושים סגולים

זה עבד ככה – לקני היה רעיון והתחלה ולי היה זמן. לקחתי את הרעיון ואת ההתחלה ומתחתי אותם.
שלחתי לו, והוא חרך את זה ודרש שאחזור לכתוב כמו שצריך.
חזרתי.
שלחתי.
קיבל אישור.
כתבתי.
בכיתי שנמאס לי מהסיפור ושלא בא לי לכתוב יותר.
התגובה היתה – "אין בעיה. את לא רוצה לכתוב יותר? תמחקי אותו."
היתה לי ברירה?
כתבתי עוד.
קיבל אישור, ותוספת.
סיימתי.
קיבל אישור, הערות אחרונות, וחותמת "גמור".

הכתיבה עם עוד זוג עיניים הפכה את הכל. במקום להיות משהו אישי זה תוצר זוגי. וכמו כל תוצר זוגי – הוא לא בדיוק שלו ולא בדיוק שלי, אלא משהו אחר עם חיים משלו.
אני לא יודעת אם זו דרך עבודה "מומלצת". אני גם לא יודעת להגיע לתובנות עמוקות, כי אלו בסך הכל אלפיים ומשהו מלים, לא רומן עב כרס. אני בהחלט לא מנוסה מספיק בכתיבה בשניים או בכתיבה בכלל בשביל להסיק מכך על תהליך הכתיבה לעתיד.

ולמרות זאת, הנה השנקל שלי בנושא –
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי עוד עיניים בוחנות את הסיפור תוך כדי הווצרותו, ומחזירות אותו לדרך המתאימה תוך כדי כתיבה. לא צריך להגיע לסיומם של חמישים עמודים כדי לגלות שהיצירה המושלמת ראויה לפחזבל השכונתי, ותו לא.
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי זה נותן תירוץ לאינספור מיילים עם חבר טוב שחולפים הלוך ושוב תוך התפלספות על דמויות שנמחקות מהסיפור הסופי.
כיף לכתוב עם עוד מישהו כי כאשר הבנזוג קורא את הסיפור בתהליך הווצרותו ומעיר על משהו אפשר להגיד, "אבל קני אמר שזה דוקא בסדר!" (עד שמגיעה הנקודה שבה הבנזוג מעדיף את עמדתו של הצד השני, ואני נאלצת להכנע).

והכי חשוב – כיף לכתוב עם עוד מישהו כי זה פשוט כיף. כבר שכחתי כמה אני נהנית לכתוב. כל כך הרבה סיפורים כתבתי לאחרונה מתוך צורך לכתוב אותם, ששכחתי כמה יכול להיות כיף לקחת רעיון ופשוט לגלגל אותו עד שהוא מקבל צורה שלמה. טוב לקבל תזכורת מדי פעם.

פחות סימן קריאה אחד לשנה

הנה משמעותה של פרוטקציה – לקבל את ההודעה על חוסר העליה לעשרת המקומות הראשונים בפרס עינת אישית מפי המנהלת.
באסה, אבל לפחות מלווה בחיבוק.
והי – זרחין כתיבה, זה גם משהו.

יקירתי – מזל טוב. מגיע לך 🙂

תודות למנהלת

תחרות פרס עינת הסתיימה, עם 86 סיפורים.

עכשיו כולם לקום, ולהריע למנהלת התחרות על עבודת הפרסום הנהדרת, על המעבר הדקדקני על כל הסיפורים, ובעיקר – על היכולת להמשיך לחייך למרות הכל.

כיפאק היי!

(איך אני לא מקנאה בשופטים שיש להם כל כך הרבה סיפורים לקרוא…)

תחרות תחרות הסיפורים 2!

זוכרים את תחרות תחרות הסיפורים של "עולמות"?

הכללים פשוטים – מי שכתב מוזמן להגיד האם הוא כתב לתחרות פרס עינת (או לא להגיד כלום. גם בסדר). כל אחד יכול לנחש מי כתב איזה סיפור. כולם מוזמנים לנחש מי יזכו בתחרות, והפרס למנצח הוא תהילת עולם.

טוב, אני ראשונה –
כתבתי סיפור לתחרות. אתם מוזמנים לנחש איזה.
טרם הספיקותי לקרוא את כל הסיפורים האחרים (86!!), כך שהניחושים שלי ימתינו.

היכון, הכן, צא!

–רשומה זו נעולה מפני שופטי התחרות–

–ועכשיו, לאור סיום התחרות – רשומה זו נפתחה בפני השופטים–

שונות

יש לי עבודה חדשה ומגניבה. האנשים נהדרים, והבוס שלי חובב (!) כרגע אני רק לומדת, כך שאי לא מוסמכת לדבר על העבודה ממש, אבל בינתיים היא נראית מעניינת ומאתגרת.
הנסיכה אומרת שהסטנדרטים שלי נמוכים מדי – אני מרוצה מזה שאומרים לי כל בוקר "בוקר טוב", שיש אוכל טעים בצהריים, שהקפה טעים ובלי הגבלה (ואפשר לשתות מספלים אמיתיים ולא מכוסות פלסטיק מגעילות), ובעיקר – שאני יכולה לחזור הביתה וישר לחבק את הילדים שלי כי לא נגעתי בשום חומר ביולוגי מסוכן במשך היום.
תחזיקו לי אצבעות שלא יפטרו אותי.

—-

מחר נגמרת הגשת הסיפורים לפרס עינת – קדימה לכתוב!

איך מבוגרים דאגו שילדים לא קוראים מספיק לפני גוטנברג?

למי שעדיין לא יודע (וקשה לי להאמין שיש בין קוראי הבלוג הזה מישהו שכזה) – תחרות פרס עינת עומדת לקראת סיום. עינת פלג היתה "משלנו", כלומר – חובבת, והמשפחה שלה מנציחה את זכרה בתחרות סיפורים קצרים בספרות הספקולטיבית.

המכשפה החביבה עלי מנהלת את התחרות הפעם, באופן מוצלח מהרגיל, בין השאר על ידי פרסום בבלוגי ספרות. אחד מהבלוגרים הרים את הכפפה וכתב פוסט מרתק על הצטמצמות הספרות ל 140 תווי הטוויטר.