Posts Tagged ‘פרס גפן’

שבוע

יום שבת

חורגת ממנהגי, ומשתפת בקצרה – נסענו לגן החיות התנכ"י בירושליים, ואחר כך הלכנו לאכול חומוס באבו גוש.
היה נפלא.


יום ראשון

הורדתי את הקיבוע על הזרת ברוב הדר, ולכבוד זה יצאנו לנסיעה באוטו שלנו.
כלומר – התכוונו לצאת לנסיעה, אבל האוטו, שעמד בחניה נטוש ובודד במשך ארבעה שבועות, לא הצליח להתניע, וחיכינו שאחד השכנים יעזור לנו. הגיבור התרוצץ מסביב בזמן שחיברנו את הכבלים, והתינוקת פשוט נהנתה לדבר עם האוויר.
התנענו.
נסענו.
הגענו לקניון בעיר שכנה לארוחת בוקר עם אבא שלי, באיחור של שעה. הגיבור נמרח על הספות עד שביקשתי ממנו לחזור להתנהג כמו שצריך. אכלנו, שתינו, התינוקת צחקה לכל העולם והגיבור השתלב בסוף.
הולכים בקניון, והגיבור מבקש קינוח לארוחה. אבא שלי מחפש איתו סוכריות, והם מוצאים "פז". הגיבור משחק עם מנגנון הטעינה, ולפני שאנחנו חוזרים למכונית – הוא כבר מסיים מחסנית אחת.
נוסעים להורים שלי, אוכלים שם צהריים. אני מעלה שירים לסלולרי, ואנחנו שומעים אותם ברקע. קווין, אבבא, REM, אליס קופר. הטעם שלי ביזארי מאד. הוא יהפוך לביזארי עוד יותר מחר, אבל אני עדיין לא יודעת את זה.
בערב הבנזוג אוסף אותי, ואנחנו נוסעים לפגישה בתל אביב עם חברים, ומשאירים את הגיבור עם סבאסבתא. כשאנחנו חוזרים הגיבור עדיין ער, אבל עייף.
הביתה, מקלחת, לישון.
בלילה אני עוד קצת מול המחשב, מבקשת מהבנזוג שיזכיר לי איזה אתר אינטרנט משמיע מוזיקה. הוא ממלמל lastfm.com מתוך שינה. אני הולכת למחשב, מחפשת שיר של קווין, ונותנת לאתר לרוץ.
מחר יום חדש.


יום שני

הגיבור ממוסמר לטלויזיה, ואני למחשב. מה שהחל אתמול בתור נסיון לשמוע מוזיקה ברקע בזמן שאני מתכתבת עם חברות בצ'אט הופך לרצף גילויים מסעירים. קווין מוביל לדיוויד בואי, לקיס ולאליס קופר, והלאה, אל תוך הגלאם.
חברה ממליצה לי להתנסות ב jango.com, ואני עוברת אליו. הוא ממוקד יותר, ומאפשר לשחק עם השונות של השירים, כך שאותה להקה התחלתית מביאה שירים יותר ויותר מוזרים. התוכנה לומדת את הטעם שלי שלי לפי השירים שאני בוחרת, ולפתע מופיעים אצלי ברמקולים הסקס פיסטולז.
עולם חדש.
איך יכולתי לחיות שלושים שנה בלי להכיר אותם?
אני כל כך מאושרת שאני לא שמה לב שבשעה שתיים וחצי הגיבור עדיין לא אכל ארוחת צהריים. אני עורמת לו חלקי דייסה ומאלתרת סוג של סלט, ואנחנו אוכלים במהירות.
הגיבור שפוך מעייפות, ובסוף נרדם בזרועותי, מול המחשב, בעודי נהנית מהמוזיקה שנשפכת מהרמקולים.
אחרי שהגיבור מתעורר אנחנו יוצאים אל חבר מהגן. הוא ואחותו מחכים לנו בחלון, והגיבור רץ אליו, מאושר לפגוש אותו אחרי חודש בו לא התראו. הילדים מתפרשים בדירה, משחק רודף משחק, ואמא של החבר ואני יושבות בסלון ומדברות. בין צעקות, השתוללות וגלגלונים לדוגמא של האחות הבכורה אנחנו מצליחות לדבר על ספרים, בני זוג, נקיונות, דמוי עצמי, ועוד ועוד, שאריות שיחות שנגדעות ומתאחות לשיחות חדשות.
אוכלים ביחד, ואפילו התינוקת משתתפת באוכל.
מאוחר, צרך ללכת הביתה. הגיבור בוכה, אבל מצליח להתגבר על האכזבה ולצאת מהבית. אני מצליחה לחגור את התינוקת על הגב בפעם השניה, לגמרי בעצמי.
חוזרים הביתה, משכיבים את הגיבור לישון.

אני חוזרת למחשב, אבל ג'נגו מתחרפן ומתחיל להביא ראפים ומוזיקת קאנטרי. אני מרפרפת על רשימת המומלצים של pandora.com, ומוצאת שם את finetunes.com, שעושה בדיוק מה שאני מבקשת. אני מתוודעת ללהקות פאנק אירי / בריטי / גראנג' אמריקאי וקצת רוק כבד לתיבול סופי, ואני מאושרת.

לילה.


יום שלישי

הגיבור משחק ביחד עם התינוקת והגור במשחק מורכב שכולל אותו בתור השוטר, ואת אחותו ו"אחיו" הקטנים כפושעים. הוא כולא את הגור מתחת לשמיכה ושולח את התינוקת לדווח בטלפון לשאר השוטרים. אחר כך זה הופך למשחק של רכבות, ואיכשהו גם המשאיות שלו מעורבות בעניין.
אני לא מפריעה להם לשחק, רק מפשרת מדי פעם, כאשר אחד משני ה"בנים" נעשה אלים מדי כלפי התינוקת.
היום חולף לאט, ובאחת בצהריים חברה מסבה את תשומת לבי לפרסומת של סטימצקי – הם מפנים את המחסנים שלהם, ומוכרים ספרים במחירי מציאה. טלפון אחד לבנזוג, ואנחנו מחליטים על תוכנית.
הגיבור הולך לישון, הבנזוג יוצא מהעבודה מוקדם מההרגיל, וכולנו נוסעים לקניון רמת גן למחסנים.
תערובת ספרים מונחת על מדפים, ואנשים נוהרים סביבי, ממששים ונועים בעטיפות כאילו מדובר באפרסקים בשלים. כמו פירות בסופר – גם לספרים האלה אין ריח, אבל טעם יש להם, ואנחנו עורמים ספרים לסל שמחלקים בכניסה.
הגיבור עייף ומטורטר, והוא רואה ילד עם ארטיק.
"אמא, אני רוצה גם ארטיק." אני לא יודעת מאיפה הילד הביא את הארטיק, והגיבור הולך אל אבא.
"אבא, אני גם רוצה ארטיק." הבנזוג גם כן לא יודע איפה מוכרים ארטיקים, והגיבור שלי עושה את הדבר הבלתי צפוי, וניגש אל הילד ואל אמו. הוא מתחקר אתשניהם, מברר היכן מוכרים ארטיקים, וחוזר אל אביו הנדהם – "אבא, ליד הכניסה יש מקרר ארטיקים, ושם אפשר לקחת."
שנינו הולכים לכניסה, מוציאים שני ארטיקי לימון בשבילנו וארטיק אננס בשבילו, וגאים, אוכלים איתו את המתוק-מתוק הזה. גם התינוקת מקבלת ביס.
מסיימים, אוספים את המטלטלין, משלמים, חוזרים למכונית.
הדרך חזרה מתמשכת. כולנו עייפים ורעבים, ויש פקק ארוך. אחרי חצי שעה של עמידה מתמשכת הבנזוג פונה הצידה, משאיר את המכונית בחניה, וכולנו יוצאים לאכול בחוץ.
אחרי שהאוכל מגיע לכולנו נעים יותר, ואפילו המחירים המופרזים וגבינת הפרמזן המפוררת לא מפריעים לנו.
חוזרים לאוטו, נוסעים הביתה, וזהו, היום נגמר. הגיבור בוכה שהוא "לא הספיק להיות עם אבא היום", אבל היום באמת נגמר, וכולם הולכים לישון.


יום רביעי

קמים בבוקר, מתארגנים, יוצאים.
קבענו עם חברה טובה שגרה אי-שם בצפון, וההתארגנות לנסיעה הארוכה כוללת סנדביצ'ים, מוצץ, ומוזיקה לדרך.
באמצע כביש שש, אחרי שהגיבור ואני אוכלים פיתה וחצי כל אחד, מתברר לנו ששכחתי לארוז לדרך בקבוק מים. עוצרים בתחנת "אלונית", ואני כבר מזמינה לעצמי קפה. הגיבור מבקש מיץ ענבים, והבחורה בדלפק מוזגת לו את המיץ לכוס פלסטיק שקופה עם קש.
חוזרים לאוטו, נארזים מחדש במקום, יוצאים.
הנסיעה מתארכת, ואני טועה בדרך מספר פעמים מגוחך, אבל בסוף אנחנו מגיעים. החברה הנהדרת כבר מחכה לנו, עם חיבוק חם וחיוך היישר מהתנור. היא מציגה לגיבור את מטמון הרכבות של ילדיה, והוא שוקע בהרכבת המסילה. אני רעבה בהשפעת הקפה מהדרך, והחברה שלי מכינה לכבודי ארוחה מלאה – תאנים טריות וגבינת עיזים, וסלט חסה, נקטרינה, אגוזי מלך וגבינת פרמזן ברוטב סודי. הגיבור שקוע במשחקיו, התינוקת לועסת נקטרינות, ואני מגלה שאנחנו מצליחות לדבר, שיחה אמיתית, לא "שיחת אמהות" קטועה על ידי צרכי הילדים.
בצהריים היא מביאה שני ילדים הביתה, והבנים נסחפים למשחקים משלהם. קצת חיכוכים של התחלה, אבל הם מתגברים עליהם בלעדינו. הקטנה קצת פחות שמחה מבואנו. בכל זאת – הקטנה שלי צעירה מדי בשבילה, אבל גם היא מוצאת את מקומה.
אחרי הצהריים אורזים עוד אוכל, ויוצאים לטיול לבריכה. בדרך עוברים דרך סדנאת פסלים יפהפיה, והילדים שלי מצטרפים לילדיה של חברתי בשיטוט ומשחק בינות לפסלים. הם משתמשים בפסל של גרעין אפונה בתור כדור, וממציאים כללים סבוכים למשחק פשוט. הפסלת המוכשרת היא אמה של חברתי, והיא סבלנית להפליא למשחק באומנותה.
אני מניקה, ותוך כדי כך מקבלת טלפון מחברה – היא עלתה לשלב האחרון של ‏פרס גפן‏ (פרס גפן מוענק כל שנה ליצירות הטובות ביותר בתחום הספרות הספקולטיבית, והוא נחשב לפרס מכובד בקהילת המדע הבדיוני והפנטסיה בארץ).
היא מספרת לי שחברה משותפת שלנו עלתה גם היא לשלב הגמר, ואני מתקשרת לחברה הנוספת ומברכת אותה גם כן. אני כל כך גאה בהן על העליה לשלב הגמר עד שאני לא עוצרת כדי להתעצב שלי אין סיכוי להגיע לשלב הזה. פירסמתי רק "סיפור אחד השנה" ‏http://www.blipanika.co.il/?p=1509‏, ואני לא סומכת עליו שהוא טוב מספיק.
משאירים את שני ילדיה של חברתי אצל סבתא, יוצאים מהסדנא, וממשיכים לבריכה, שם אנו פוגשים את הבן הבכור. פורשים שמיכה בצל, מחליפים לבגד ים, וקדימה – למים.
כלומר – הילדים והחברה שלי הולכים למים. התינוקת נרדמה בעגלה ואני נשארת לידה לשמור עליה. זה בסדר, נעים ושקט לי.
הגיבור שלי מאמץ את החברה שלי, נותן לה פקודות ודורש ממנה להניע אותו במים. היא מצייתת, ואני מקווה שהיא תגיד לי אם הוא הוא יגזים (או לו). אני מגלגלת את העגלה קרוב למים, ונכנסת בעצמי. אחרי שתי דקות התינוקת מרגישה שאני לא לידה יותר, ומתיישבת בעגלה. אני מנסה להכניס אותה למים, אבל היא מוחה בתוקף. מוזר – את האמבטיה בבית היא דוקא אוהבת.
את שאר הערב חברתי ואני מחלקות ביננו. לפעמים היא עם שני הילדים במים, ואני בחוץ עם התינוקת, ולפעמים אני במים עם הגיבור שלי, והיא עם התינוקת בחוץ. תוך כדי ההסתובבויות שלנו נוצר אוכל ותה, ומי שיוצא מהמים יכול להרוות את הצמאונו ולשבור את הרעב. הגיבור מחסל פיתה עם נקניק וחוזר למים. צרעות מתאספות ליד האוכל, ובעקבותיהן מגיע גם דבור, ואני מזדזת לחזור אל המים עם התינוקת. הגיבור שוחה מסביב, צוהל ומאושר עם גלגל ים כחול גדול. חברתי מזגזגת בין בריכת הקטנים לבריכת המבוגרים, ובין שחיה רציפה למשחק עם הגיבור מצליחה ללמד אותי את ברכת השמש, ולהכין לשתינו עוד תה (כי את שלי שפכתי בטעות).
ואז הבנזוג מתקשר. הסיפור שלי, זה שלא האמנתי בו (ואולי בעצם לא האמנתי בעצמי) ‏עלה לשלב הסופי‏ . אני מתקשרת במהירות לחברותי, ומסתבר שהן ידעו כבר בצהריים שעליתי לשלב הבא, אבל החליטו לתת לי לגלות בעצמי במקום להרוס לי את ההפתעה.
השמש שוקעת, והערב נושר עלינו. כולנו מחליפים בגדים, ועוד חברים מצטרפים, מביאים עמם גורגונזולה וסטילטון. אוכלים, שמחים, מדברים.
הילדים עייפים, ואני רואה את הנסיעה שעומדת להגיע. אנחנו נפרדים לשלום, ואני מבטיחה לגיבור שנחזור בקרוב. גם אני אתגעגע.
עוד חיבוקים, וחברתי חוזרת עם בקבוק מים מלא, שלא נהיה צמאים בדרך הביתה, וזהו.
הדרך הביתה קצרה יותר, שני הילדים ישנים מהרגע שאנחנו מתחילים לנסוע עד שאנחנו מגיעים הביתה, והערב נפלא וארוך.

אני? מועמדת לפרס גפן? אני??

אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן!

(נשימה עמוקה)

אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן! אני מועמדת לגפן!!

(עוד נשימה עמוקה)

המון תודה לכלבלב ולנסיכה שבלעדי העריכה המעולה שלהם הסיפור הזה היה נזנח מאחור, והכי הרבה תודה לבנזוג שקרא ראשון, ראה פוטנציאל ונתן הערות.

עזבו, ניסיתי להיות רצינית. זה לא עובד.

אני מועמדת לגפן!! יאי!!!

אני כבר הצבעתי לפרס גפן. מה איתך?

כמו שהבטחתי – הנה הבחירות שלי לגפן, לא לפי סדר מיוחד. לא קראתי הכל, כך שחלק מהבחירות מבוססות על המלצות מחברים. אני חושבת שהצבעה חלקית על פי המלצות עדיפה על אי הצבעה.

ספר מד"ב מתורגם:
איגוד השוטרים היידיים – מייקל שייבון – עם עובד
איליום – דן סימונס – אופוס
אש על פני תהום – ורנור וינג'י – ינשוף בשיתוף כתר
מסע אל שלושה עולמות – קורדווינר סמית – קדמת עדן
שפת אם – סוזט היידן אלגין – קדמת עדן

ספר פנטסיה מתורגם:
בני החורין הקטנים – טרי פראצ'ט – קדמת עדן
דרקון הוד מלכותו – נעמי נוביק – גרף

ספרי ילדים מתורגמים:
דמדומים – סטפני מאייר – ספריית הפועלים והקיבוץ המאוחד
הארי פוטר ואוצרות המוות – ג'יי. קיי. רולינג – ידיעות ספרים
מגדלים פורחים באוויר – דיאנה ווין ג'ונס – כתר
פרסי ג'קסון וגנב הברק – ריק ריירדן – גרף
שוליית הצל – ג'וזף דילייני – כתר

ספרי מקור:
אופיר – רביב מיוחס – המגשר
ידיעות ספרים – יוסי שריד – לפיכך נתכנסנו
זמורה ביתן – אסף אשרי – סימנטוב

סיפורים קצרים:
לילי דאי – במקום בו מאבדים ספרים – בלי פאניקה
יעל פורמן – גונזזו – בלי פאניקה
לביא תדהר – דורות – חלומות באספמיה – גיליון 17
רותם ברוכין – דל שפתייך – מרקורי – גיליון 8
קרן לנדסמן – מעגל – בלי פאניקה

תרגום:
איליום – דן סימונס – אופוס
דרקון הוד מלכותו – נעמי נוביק – גרף
הארי פוטר ואוצרות המוות – ג'יי. קיי. רולינג – ידיעות ספרים
מגדלים פורחים באוויר – דיאנה ווין ג'ונס – כתר
מסע אל שלושה עולמות – קורדווינר סמית – קדמת עדן

יאללה, בואו נתווכח 🙂

אבולוציה וזרחין

המלאך האפל כתב פוסט מושקע ביותר לגבי אבולוציה וגיאולוגיה. בואו לקרוא.

היה לשם שינוי זרחין אצלנו, מה שהכריח אותי לסיים את ערימות הכביסה בסלון ולנקות את הבית קצת בטרם בוא הזרחינאים. רציתי לשכתב את הסיפור שמחכה לכלבלב, אכל מכיוון שאני לא יודעת להתארגן עם הזמן, את רוב הזרחין ביליתי בראיון ובשכתוב כתבה.
האחרים, לעומת זאת יצרו בהרחבה. הנסיכה פיימה פימו, הסמויה תפרה בובות, והמלכה השתמשה בפימו שרוף כדי ליצור תמונות מגניבות ביותר.הבנזוג כתב קצת, והכלבלב ביקר קצת.
המפלצת האדמדמה הגיחה לביקור, ואפילו הצלחנו להאכיל אותה, בזכות המלכה שהביאה אוכל כשר למהדרין וכלי פלסטיק.
המכשפה החביבה עלינו הגיעה שפוכה מעייפות, אבל הפעילה את כולנו בדירוג פרס גפן ראשוני. עברנו על רשימות הספרים והסיפורים וניסינו לדרג אותם. התוצאה המיידית היא רשימת ספרים שאני חייבת לסיים לקרוא לפני סיום שלב א'. אני עדיין מנסה להשתלט על הספרים של השנה שעברה. מבחינת סיפורים – נשארו לי רק עוד שניים של מרקורי, ואז אני אהיה חכמה יותר.

כעת נותרו רק שתי תהיות –
1. איך הנסיכה תכניס שלושה סיפורים לשלב ב' אם היא פרסמה רק שניים השנה?
2. למה הספר של המלכה לא מועמד לגפן, אפילו שהוא עדיין לא התפרסם?
ישונה התקנון לאלתר!

פרס גפן

פרס גפן הוא פרס ספרותי המוענק כל שנה ליצירות בולטות בתחום המדע הבדיוני והפנטזיה, מזה תשע שנים. עכשיו, ממש עכשיו, החלה ההצבעה לשלב א', שהוא שלב הניפוי הגדול. חמש היצירות הטובות בכל אחד מהתחומים יעלו להצבעה בשלב ב', במהלך פסטיבל אייקון.

זכאים להצביע בשלב א' רק חברי האגודה למדע בדיוני ולפנטזיה, מה שאומר שזו הזדמנות מצוינת לכל קוראי הבלוג שאינם חברי אגודה להתפקד לאגודה ולהצביע לפרס גפן!

בהמשך, הסיפורים הקצרים המועמדים השנה לפרס גפן או תקציריהם (או כלום. תלוי מה התפרסם אונליין).
כן, גם אני שם.

הצבעתי לפרס גפן.

זהו.

מכיוון שאני אדם קונפורמיסטי לחלוטין, יש לי הרגשה שהסיפורים שבחרתי במקומות הראשונים יהיו מועמדים פרס גפן, אבל נחיה ונראה.
בינתיים אני חופשיה!

פרס גפן – הנה זה בא

גמרתי לקרוא את הגליון המיוחד של "חלום בהקיץ".
חוץ מזה שהסיפור שלי נעדר ממנו באופן בולט, זה גליון טוב.
ממש טוב.
מפתיע כמה שהוא טוב.

ובעיקר – מתסכל, כי אחרי שכבר היתה לי בראש רשימה של הסיפורים לפי הסדר בו אני הולכת להצביע להם, עכשיו אני צריכה לעדכן אותה. 
עוד קצת מחשבה, ואני אוכל להצביע בלב שקט לפרס גפן השנה, לפחות בתחום הסיפורים הקצרים. 
לסיפורת מקור ולסיפרות מתורגמת אני כנראה לא אצביע כי לא קראתי מספיק מהספרים שברשימה.

ואולי בשנה הבאה גם לי יהיה משהו שאחרים יוכלו לא להצביע לו 🙂

על פרס גפן, תחרות הסיפורים ופנדומים

עברתי על רשימת המועמדים לפרס גפן השנה. בניגוד לשנה שעברה הפעם אני חברת אגודה, ויכולה להצביע למה שבא לי.
אבל הפעם, בניגוד לשנה שעברה, אין לי למי להצביע. מתוך רשימת ספרי המקור והספרים המתורגמים קראתי רק שניים, ואני לא רואה את עצמי משלימה את החסר עד למועד סגירת ההצבעה. 
מה שיותר חמור – בניגוד לשנה שעברה שבה הכרתי את כל הסיפורים הקצרים ויכולתי לבחור את אלו שצריך להצביע להם, השנה קרוב למחצית מהסיפורים פורסמו במקומות שאני לא מכירה.
מי יודע איפה אתר כנפיים נמצא?
ולמה אין קישור בדף המועמדים לסיפורים שפורסמו אונליין? זה היה מקל על החיים שלי באמת.

בכלל יש לי בעיה חדשה השנה. בשנה שעברה כולם היו רק שמות על הנייר, ויכולתי לשפוט את הסיפור בלבד. השנה, יעל, רותם, ערן, אור – אלו אנשים אמיתיים. במקום כלשהו יש לי הרגשה שאני מדרגת לא את הסיפורים אלא את האנשים שמאחוריהם. הבעיה היא כמובן שהאנשים האלה גם כותבים סיפורים מעולים, כאלה שאני עדיין ממשיכה לחשוב עליהם הרבה אחרי שקראתי אותם. אז מילא שאני מדרגת את האנשים, אילו אחד מהם היה כותב סיפור גרוע היה לי הרבה יותר קל בחיים.

זהו – שתי הצעות לשיפור ההצבעה בשנה הבאה. להכניס לינקים לדף התחרות, ולבקש מהאנשים שאני מכירה להתחיל לכתוב סיפורים גרועים כדי שיהיה לי קל להצביע.

***

תחרות הסיפורים של פנטסי.קון נסגרה לפני שתיים עשרה שעות, עם 18 סיפורים שזכאים להשפט. הכנתי את הטבלא, ריכזתי את הסיפורים, עניתי בנימוס לכל האימיילים שנשלחו אלי, ועכשיו רק נשאר לראות מה השופטים יחליטו. מבין כל הסיפורים שנשלחו אלי בלטו בהעדרם הסיפורים של הנסיכה ושל המלאך האפל. אני משוכנעת שהם היו יכולים לכתוב משהו מדהים בעולם הזה. 
כאשר שופטים לא כותבים. 

***

"אז, מה הפאנדום שלך?" ליטל שאלה בהפסקה בין חזרות.
"דוקטור הו" עניתי בקלילות, מדחיקה את השאלה.
"אם לא באפי, אז מה כן?" עידן שאל בשיחת טלפון שהתארכה.
"דוקטור הו", עניתי שוב, בקלילות, מדחיקה את השאלה.

אבל יש משהו מרכזי שאני מחמיצה. אני לא באמת מעריצה של הדוקטור, זו פשוט סדרת המדע הבדיוני הטובה היחידה שאני רואה כרגע. לפני שנתיים זו היתה סטארגייט (על כל מגרעותיה), לפני חמש שנים זו היתה פארסקייפ, לפני עשר שנים זו היתה בבילון.
אבל לאנשים האלה יש משהו שלי אין – שנים אחרי שהסדרה ירדה, אחרי שהיוצר שלה עבר לפרויקטים חדשים, הם עדיין חוגגים אותה, עדיין חיים את הדמויות, את תפניות העלילה, עדיין מסוגלים להתרגש כאשר מקרינים פרק שחוק. 
בקלילות דומה החלפתי את באפי במכושפות, ואת מכושפות בזינה – כולן על תקן "הסדרה שמוקרנת ביום חמישי בערב ופותחת את סוף השבוע". לא התחברתי אליהן עד כדי כך.

אני גם רוצה פנדום!
משהו להתרגש לקראתו, לדבר עליו עם חברים, לצטט ממנו באמצע הלילה, משהו שיחבר אותי לאנשים אחרים, שיגרום לי להצטרף לאגודות…

אה.
אסימוב הוא הפנדום שלי.