הסדנה הועברה בזום. יתרון אחד הוא שיכולתי להיות בפיג'מה. היתרון השני הוא שיכולתי לסכם ישירות למחשב! היתרון השלישי הוא שנעמי נוביק הגיעה לעולמות! אומג!
ו… כן. אלה כל היתרונות שיכולתי לחשוב עליהם.
הדבר הכי חשוב שנוביק אמרה בסדנה הוא שכתיבה אמורה להיות כיפית. היא קראה לזה Let it be joy. זה היה כיפי ומרענן לשמוע התייחסות לכתיבה ככיף. הסדנה עצמה התנהלה במבנה של תשובות לשאלות שהועברו מראש, ולאחר מן התייחסות לשאלות שעלו בצ'אט.
אחרי הפסקה בכתיבה, חזרה לכתיבה עם חדוה מסייעת לכתיבה.
שאלה מהקהל: איך להתמודד עם ביקורת? תשובה- להתייחס לביקורות כאל ביקורות על הסיפור, ולהיות בטוחה בסיפור שאת מספרת. כלומר, זו לא ביקורת עליך אלא רק על הסיפור שמטרתה לשפר אותו. לקחת מה שמתאים לך.
המלצה של נוביק – כשנותנים סיפור לביקורת – לשאול שאלות ספציפיות לגבי הסיפור, להכווין את הביקורת כדי לא להפגע מהביקורת (לכשתהיה), ולא עלולה להכשיל את המבקר כך שיכאיב.
תשובה לשאלה לגבי מניעי דמויות: לא צריך לתת לדמויות סיבה להגיד משהו, הם יכולים פשוט להגיד דברים. כקוראת / צופה – את עושה את זה כי את בוחרת לעשות את זה.
שאלה: איך לכתוב סיפור מעניין? תשובה – הסיפור המעניין הוא על מי שעדיין לא שבור לגמרי, ומצליח להתגבר על זה.
עצה (לא בהמשך לשאלה ספציפית): כשמשהו לא עובד בסצינה – לא תמיד צריך לתקן את הסצינה עצמה. אלא לפעמים את הסצינה שלפני או אחרי. כשאומרים "משהו לא בסדר" – הדבר אכן לא בסדר, אבל לא בטוח שאת הדבר עצמו צריך לתקן, אלא את מה שמוליך אליו או שממשיך אותו.
נקודות חשובות:
- דברים צריכים לקרות בסיפור
- לא להיות נחמדים לדמויות, אפילו (בייחוד) אם אוהבים אותן.
- אם לא רוצים להכאיב / לגרום לדמות אהובה להיות פגיעה, אפשר להפוך אותה לבד גאי.
- את הופכת לסופרת כשאת כותבת. לכן כדי להיות סופרת את צריכה לכתוב, וצריכה לסיים סיפורים.
שאלה: מה לעשות אם לא יודעים מה הסוף של הסיפור? תשובה – תכתבי "ואז הירח התפוצץ וכלםן מתו", ומזה לשפר את הסוף 🙂
חשוב לסיים סיפורים כי כשמסיימים לומדים איך לפתור את הבעיות שיצרת לעצמך בתחילת הסיפור.
משכתבת את החיים 