Posts Tagged ‘ספר’

רגע של טפיחה על השכם

קראתי אתמול את הסיפורצ'יק שלי. ואתם יודעים מה – אהבתי אותו. יש לו רעיון טוב, יש שם התפתחויות לא צפויות בעלילה, ויש שם מקומות מענינים. העלילה צריכה הידוק, והחורים זקוקים לניטפוק, אבל בסך הכל – אני כותבת לא רע.

ועכשיו – עוד שבוע נטול כתיבה עומד להתחיל. לנשום עמוק.

מודעות פרסומת

דרושים שמות

יש לי ספר, את זה אתם כבר יודעים.
והוא דורש שכתוב רציני, שלא לומר כתיבה מחדש. גם את זה אתם כבר יודעים.
עכשיו – אני מקובעת על השמות (המחורבנים) שבחרתי לדמויות שלי, וכאשר ניסיתי לתת להן שמות חדשים הדמויות בעצמן השתנו, והכי גרוע – עלילת הסיפור השתנתה.

אז עכשיו נעשה את זה כמו שצריך.
הבו לי שמות!
אלו צריכים להיות שמות פנטסטים. אל תשאלו אותי על התרבות שבה הם נטועים, זה לא חשוב. אני לא טולקין ולא ממציאה שפה שלמה כדי לכתוב שיר במשהו-שהוא-בערך-אבל-לא-לגמרי-ההפך-הגמור-מאנגלית.

חוקי המשחק:
1. אני צריכה חמישה שמות של בנים וחמישה של בנות, בתור התחלה.
2. לא לזלזל – אני לוקחת את הסיפור שלי ברצינות.
3. אלו יכולים להיות שמות עבריים עתיקים, מצריים חדשים או כל צירוף אותיות ביזארי שמצלצל טוב.

לממציא הישר מובטחת תודתי האינסופית, וחיבוק באייקון.

עדכון מאוחר –
חברים נחלצו לעזרה והביאו את מאגרי השמות המעולים הללו –
http://www.20000-names.com/index.htm
http://www.behindthename.com/glossary/view/name
http://www.s-gabriel.org/names/

ותודה למלכה, לנסיכה, לציפור הוורודה ולמלאך האפל 🙂

טארוט

ביקשתי מהמכשפה החביבה עלי לפתוח עבורי בטארוט. לא כדי לדעת ממש את העתיד, אלא כדי לקבל כוון מחשבה נוסף בקשר לשאלה מטופשת אבל טורדנית – לשכתב את הספר שלי או לא?

התוצאות, לפניכם.

נבחרה פריסה שבה יש ארבעה קלפים לכל אופציה, שלושה שמתארים את התנאים והמצב של כל אחד, והרביעי מתאר את התוצאות הצפויות. בנוסף יש קלף תשיעי שנותן מידע נוסף שכדאי לקחת בחשבון לפני שמתחילים.

לשכתב
שלושת הקלפים הם קלפים לא קלים. הראשון יצא הקלף של הרגשת לכידות, הרגשה של אני כבולה ואין מוצא. מין חוסר אונים כזה.
הקלף השני הוא קלף של מאבקים. אני נגד כולם, עם נצחונות עבורי, אבל לא קל, ועם נפגעים.
השלישי הוא קלף של כאב לב, פגיעות, העלבויות, עד הרגשה של בגידה אפילו.
מה שיוצא זה שתהליך השכתוב כולו חרבות. חרבות מייצגות מאבקים מצד אחד, אבל מצד שני את השכל, הרציונל. יש פה עבודה של הראש, ודרך לא קלה, כולל אינטראקציות עם חברים שעלולות להיות פוגעות.
החדשות הטובות הן שקלף התוצאה הוא ממש טוב. זה קלף של יצירתיות מתפרצת, ושל אופק חיובי מבחינת היצירה והתשוקה. הקלף הזה מראה שהרעיונות היצירתיים שיש הם טובים, בעלי פוטנציאל גבוה, וכדאי ללכת עליהם.

לא לשכתב
כאן אין חרבות בכלל, זה הכל מטות (יצר ויצירתיות) וגביעים (רגש). זה מתחיל עם קלף אופק ההזדמנויות. זה אומר שאת יכולה לראות לפנייך הזדמנויות, בעיקר בכיוון של עבודת צוות, הפקות, ולגרום לאנשים לעשות דברים. השני הוא קלף של התענגות על רגשות, וכיון שמדובר בנושא הכלים של הגביעים, בדרך כלל מדובר על ילדים או אנשים צעירים. כלומר, מדובר במצב שבו את פחות רציונלית ויותר רגשית, יותר משקיעה רגשות וקוצרת רגשות רכים יותר.
השלישי הוא גם קלף של מאבקים, כלומר בכל מצב אחר לא יהיה לך ממש קל לגמרי, מאבקים מחכים לך בשני הכיוונים. ההבדל הוא שכאן את לא אחד נגד כולם, אלא מן מאבק כללי של כולם בכולם, והוא נראה קצת יותר ידידותי, יותר ספורטיבי.
קלף התוצאה כאן הוא קצת פושר. אמנם בעיקרון הוא קלף חיובי, אבל מדובר על טלטלות רגשיות שלא בהכרח מוצדקות, על קצת עודף רגש על חשבון ההגיון. יכול להיות שתהיה הרגשת החמצה שתלווה אותך, ויכול להיות שזה פשוט אומר שיבוא לך כיוון שיגרום לך להרבה רגש מתפרץ.
בקיצור, הכיוון הזה די חיובי מבחינת הדרך, לא קלפים מדהימים של הצלחה, אבל קלפים נעימים, עם אופציות להצלחה בתחום אחד, ומאבקים סולידים.

קלף אחרון
כאן חזרנו לחרבות. יצא לך אס החרבות, שזה קודם כל מתחבר לחרבות אז זה מושך לכיוון של השכתוב, ועקרונית הוא מראה אפשרות לשינוי שאת יכולה לחולל בעצמך. זה מראה על כוח ויכולת שיש בך לעשות שינוי ולעמוד בו.

בסה"כ איך שאני מבינה את זה, הטארוט בעד השכתוב, אבל עם אזהרה שזה לא הולך להיות קל. מעניין לציין שלא יצא אפילו מטבע אחד. מטבעות בדרך כלל מיצגים את הצד החומרי, אבל לא יצא קלף מחסור. זה רק אומר שהשאלה הזאת לא קשורה לכסף וההחלטה היא בכל מקרה לא עניין כלכלי.

אז מה לעשות?
מה שאני רוצה, כמובן. אבל עכשיו אני יודעת שלפחות היקום חושב שהספר שלי ראוי לשכתוב.

הבהרה – הפרשנות לקלפים ניתנה על ידי המכשפה, מבלי שהיא קראה את הספר או ראתה אותו אפילו.

דרוש פסיכולוג חובב

הלילה שוב היה לי חלום מוזר.
דמות מהגרסא הקודמת של הסיפור, ודמות מהגרסא הנוכחית של הסיפור שלי התחרו ב"מירוץ למליון". הם הנהיגו באיזשהו שלב מרד של המשתתפים, והיו מעורבים בענין גם בגדי עור וכשפים. בסוף הם החליטו שלזוג אחר מגיע לזכות, ולכן רגע לפני הסיום הם נעמדו בצד ונתנו לזוג במקום השני להשיג אותם.

אני יכולה להבין למה חלמתי על זה. הבנות אסרו עלי להמשיך לשכתב את הספר מכיוון שהוא טרי אצלי מדי, ובגלל זה אני לא מפסיקה לחשוב על הדמויות. חוץ מזה, היה אתמול פרק מרגיז במיוחד של "המירוץ למליון", כך שהמשכתי לחשוב גם על זה לפני השינה, ובכלל, כידוע, יש לי נטיה לחלום על דמויות שלי.
אבל ההבנה לא עוזרת לי בכלל. זה מוזר, ומטריד, וגרם לי להתעורר בארבע בבוקר.

מה עושים עכשיו?

Buffy overdose ,Mid-Summer night dream and more vegetables

In every generation there is a chosen one. She alone will stand against the darkness, the actors who show in late, and the director's impossible memory loss and handwriting.
She is the water girl!

בתוקף תפקידי כנערת המים הרשמית של הפקת חלום ליל קיץ ב"עולמות", השתתפתי אתמול בחזרה הראשונה של קבוצה אחת. אוברון נשאר אוברון, אבל פאק וטיטניה התחלפו, ויצא מגניב ביותר. סוף סוף הבנתי על מה הנסיכה דיברה כשהיא הסבירה לי שבין שחקנים שונים יש דינמיקה אחרת. טיטאניה ואוברון הפכו מזוג צעיר ורומנטי לזוג ותיק ולמוד קרבות, ופאק זדוני יותר. אלו אותן מלים, אבל הדמויות שונות לגמרי.
היה מגניב, והתינוקת ריירה על המיטה של הנסיכה, ותרמה את חלקה בתור הטרקי (טרקר!).

ביום שלישי, אם ירצה שייקספיר, יהיה לנו גם פרנק, ואז נתחיל לעבוד ברצינות.

כמו שאפשר להבין מהפתיח – אני במנת יתר של באפי. המלכה הלוותה לי את הקסטות שלה, ואני צופה באדיקות כמעט כל יום. אנחנו באמצע העונה השניה, וכבר נרשמו שתי הצלחות. הראשונה היא שאני מסוגלת לצטט את הפתיח, והשניה היא שהתינוקת כבר מתכווצת בבעתה בכל פעם שמתחילה מוזיקת הפתיחה, ומחכה לרגע שהאמא המשונה שלה תסיים לרקוד במקום.
בינתיים הסדרה היא כמו שאני זוכרת אותה – משהו חביב לראות בערבים עם מוזיקת פתיחה מהמגניבות שיש. מצד שני, אנשים שאני מעריכה מאד אוהבים את הסדרה – אז אני נותנת לה הזדמנות להרשים אותי.

הספר קופא על שמריו. אני צריכה לכתוב מאמר על נרניה למימד העשירי , לסיים לתרגם מאמר לבלי פאניקה, לערוך ולשלוח שני מאמרים לאתר האגודה, ואז, ורק אז, אני אחזור לספר.
בצד האופטימי של הענין – סיפורי עקרות הבית הנואשות שלי כבר מסתובבים בעולם. אחד נשלח למרקורי והשני חזר עם הערות עריכה מהנסיכה אמש. סיפור אחר אמור להתפרסם במימד, ונכון לאתמול יש לי שני רעיונות חדשים לסיפורים (שאחד מהם גנוב מהבנזוג, אבל מה הסיכוי שהוא ידע על זה?).

ctrl + A, Delete

דיסקליימר –
אני צריכה להתחיל את הפוסט הזה בתודה אדירה למלכה ולנסיכה שקוראות, מגיבות ושומרות על הסיפור שלי הפעם מליפול לבורות של שעמום טוטאלי. זה פוסט קיטורים – אל תבינו את זה בשום דרך אחרת. אני אסירת תודה לשתיכן.

אומרת הנסיכה – "את יודעת מה מרגיז אותי בדיאלוג הזה? הוא נטול ביטים ונטול דרמה לחלוטין. יש בו גילויים, אבל אף אחד מהם לא משמעותי לגיבורים. הקטע הוא מאוד על מי מנוחות"

והקטע הוא, שזה מרגיז גם אותי. בסך הכל 5 שורות דיאלוג מחורבנות, שאני משכתבת כבר שבוע, בכל פעם מורידה משפט, מזיזה משפט, מוחקת משפט, ולא מצליחה להגיע לתחושת ה"או, ככה זה צריך להיות."

המלכה כבר אמרה מספר פעמים שהיא לא מבינה איך זה יכול להיות שאני כל כך מתקשה בכתיבה הפעם, ועושה טעויות שאני לא עושה בסיפורים הקצרים שלי. גם אני לא מבינה.
אני רק יודעת שבכל פעם שאני מקבלת ביקורת שלילית על הקטע הזה, יותר ויותר עולה בי החשק להשמיד את הכל. 
אני לא מצליחה לכתוב את הספר הפעם כמו שצריך, אני לא מצליחה לשמור על הדמויות שלי מלשעמם את הקוראים, אני לא מצליחה להעביר מידע לקוראים באופן טוב, אני לא מצליחה לתאר כמו שצריך, אני לא מצליחה לכתוב דיאלוגים כמו שצריך, אני לא מצליחה ליצור את היבטים המחורבנים האלה, שכל כך קל לי לכתוב בסיפורים קצרים, ובעיקר – אני כבר לא זוכרת למה רציתי לכתוב את הספר הזה מלכתחילה. העלילה שלו חומקת ממני בכל יום שעובר.
לעזאזל.

אני והאאוטליין

נסיון ראשון, זרחין, יום חמישי –
יושבת ליד המחשב, מתקתקת במרץ את תקציר הפרקים, נתקעת במספר 6.

נסיון שני, בית, יום שישי –
לוקחת מחברת ספירלה יפה, מחלקת אותה לטבלא, כותבת במרץ.
נתקעת בפרק 6.

נסיון שלישי, בית, יום שישי –
מבינה שבעצם אני צריכה קו זמן.
מעבירה דף במחברת היפה, משרטטת חץ לאורך הדף, כותבת את ראשי הפרקים לאורך קו הזמן.
אין מספיק מקום.

נסיון רביעי, יום שבת –
לוקחת לוח מחיק גדול, משרטטת עליו קו ארוך, מחלקת אותו לראשי הפרקים, מפרידה בין שני הספרים בצבע נוסף. מרוצה מהעבודה, מביטה בסיפוק, הולכת לישון.
הבנזוג מצטרף אחרי חצי שעה. מסתבר שהגדול רצה לצייר על הלוח, "אל תדאגי," הבנזוג אומר, "הסברתי לו שזה של אמא ואסור לצייר על זה."
"my work is already gone", אני משיבה, בפארפראזה לא מוצלחת על המאטריקס.
הבנזוג סומך על הילד והולך לישון.
הילד מופיע בחדר השינה, "אמא," מבשר לי הילד בחיוך גדול, "רציתי לכתוב על הלוח שלך, אבל אני לא יודע לכתוב, אז ציירתי עליו גלגלי שיניים."
אני יוצאת מהמיטה והולכת לסלון, שם אני מגלה את הלוח שלי מחוק, ועליו מספר קשקושים לא מזוהים בשני צבעי טושים.
"מחקתי את המילים כדי שיהיה לי מקום לצייר," הילד מסביר, עדיין מחייך.
למזלו – ישנתי מספיק, ואני רואה את הגיחוך שבמצב.

נסיון חמישי, שבת בערב –
אני מורטת ערימת פתקיות, מוציאה ממעמקי המגירה סיכות צבעוניות, ומול "אחד נגד מאה", יוצרת קו זמן חדש.
"את עובדת קשה מדי." מעיר הבנזוג בעודו צולח את השאלות בקלות מפחידה.
אני עוצרת והוגה, "אתה צודק!" צליל אסימונים נופלים מכה בתוככי ראשי, "אני צריכה לצבוע חלק מהקיר בחדר העבודה בצבע המגנטי שלנו, ולהכין את ציר הזמן במגנטים! אני רק צריכה לקפוץ מחר לאופיס דיפו כדי לקנות מגנטים צבעוניים, ופתקיות, ועוד צבע!"
הבנזוג מנענע בראשו, ומשחרר אותי להזיותי המופרעות, שדועכות עד להפסקת הפרסומות.
אחרי שעה אני מסיימת לארגן את הפתקיות, הופכת את הלוח המחיק לצידו השני שעשוי שעם, ומצמידה את הפתקיות עם סיכות, לפי קידוד צבע שמובן רק לי. 
הבנזוג עובר איתי על קו הזמן, ומעיר הערות שהופכות לעוד ועוד פתקיות, סיכות ושאר מעללים.

נסיון שישי, יום ראשון לפנות בוקר, ההגיון מתנחל בקודקודי המופרך –
אני פותחת את המחשב הנייד, פותחת גליון חדש של אקסל, כותבת את סדר האירועים, מסיימת בתוך פחות מחמש דקות, שומרת את הקובץ, והולכת לישון. 

יופי.