Posts Tagged ‘ניבן.קון’

שנת סימני הקריאה

אייקון 2007.
נעמי: "הי, רוצה להצטרף לארוחת ערב עם קרול ברג?"
אני: (שותקת, נמנעת מלקפץ במקום, נושמת עמוק, ואומרת בקול השקול ביותר שאני יכולה) – "כן!!!!!1"

כנס המרחב המוכר, 2008.
נעמי: "הי, רוצה להצטרף לארוחת ערב עם לארי ניבן?"
אני: (שותקת, נמנעת מלקפץ במקום, נושמת עמוק, ואומרת בקול השקול ביותר שאני יכולה) – "כן!!!!!!!!!!!1"

היום, שיחת טלפון עם אמא שלי.
אמא: "הי, רוצה שאקנה לך כרטיס להופעה של פול מקארטני בתור מתנה ליום ההולדת שלי?"
אני: (צווחת בהיסטריה, מטרידה עוברים ושבים בבית הקפה) – "כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1"

וכבר סיפרתי שאני מועמדת לגפן השנה?

לאריניבןלאריניבןלאריניבןלאריניבן!!!!4

הוא לא סנילי, דואר ישראל עבד כמו שצריך, וזה פשוט לקח המון זמן, כי לדברים לוקח זמן לחצות את האוקיינוס.

קיבלתי היום עותק של Rainbow Mars עם ההקדשה הבאה:
(השם שלי, שלא יופיע כאן מטעמי טוקבקיסטים),
Thanks for helping me to explore Israel,
Larry Niven

שלושה בחללית אחת מלבד הקזין ועוד ענינים

כבר שלוש וחצי לפנות בוקר, אז אני רק מעדכנת בקצרה – 

1. הביקורת על "עולם טבעת" עלתה סוףסוף, יותר משלושה חודשים מאז שהבטחתי לכלבלב שאכתוב אותה. הנה, כאן. העיכובים, כמובן, בגללי, ולא בגללו.
2.  יש לי רעיון לנובלה. לעזאזל. אין לי זמן לכתוב. הכל בגלל הנסיכה והמלכה שלוחצות עלי לכתוב דברים ארוכים יותר מהרגיל כדי להשתפשף, והחיים שרומסים כל משבצת פנויה לכתיבה.
3. סיפורי עקרות הבית הנואשות שלי במצב גרוע. אחד הוקפא עד כדי התייבשות, והשני חזר עם יותר הערות עריכה מטקסט. מגיע לי. 

ואם מדברים על לאריניבן…
מסתבר שהוא ביקש את כתובתם של רבים וטובים מחברי האגודה למדב"פ, ואיש מהם טרם קיבל דבר בדואר. יש מספר אפשרויות –
או שהוא לא התכוון באמת לשלוח דבר, אלא רק רצה להיות מנומס. או שהוא (מעט) סנילי ושכח לשלוח דבר. או שהוא שלח דברים גדולים, יקרים, וחשובים, אבל דואר ישראל איבד את כולם.
אני בעד האפשרות האחרונה. 

המלכה והנסיכה פירסמו בשבועות האחרונים סיפורים משעשעים עד צחוק בלתי מרוסן. רוצו לקרוא!

שעת הקיפצוצים

עמנואל לוטם התקשר אלי עכשיו. אחד, לאריניבן, ביקש את כתובת הדואר שלי.
העיקר שהמלכה צוחקת עלי

לאריניבןלאריניבןלאריניבןלאריניבן!!!!3

היום השלישי לסערת הניבן התמקם במכון וייצמן. הפעם התחפשתי לאצה עם קרניים על הראש. חדי המבט היו עלולים להבחין כי מדובר בחלק מהתחפושת שלבשתי למסיבה של "עין הדג" לפני שנים רבות. מזל שלא היו שום חדי מבט בסביבה.
הגענו באיחור ולכן יצאנו לצוד כספומטים וארוחת בוקר. הקפיטריה שמול בנין ויקס התגלתה כמקום זול וטעים באופן מפתיע. אכלנו, חצינו את הכביש, וגילינו שחישבנו לא נכון את הזמן ובעצם יש הפסקה של שעה עד ההרצאה הבאה.
אספנו עדר גדול (בין השאר המכשפה וקרנאמבר), וחצינו שוב את הכביש לאכול צהריים. הכלבלב והמלכה הלכו לאכול פלאפל. אנשים מוזרים.
כאשר חזרנו לכנס, כולם נכנסו לשמוע הרצאה. פאנל בנית העולמות נשמע מענין מאד על הנייר, אבל כרגיל התינוקת מחתה על ההרגל שלי לשבת במקומות שקטים. במבואה (זה כמו לובי, אבל בעברית יפה יותר), צנחו מתנדבים מותשים. הצטרפתי לליאת ולמעיין על הכורסאות. מעיין נתן לי לשחק עם המצלמה שלו, והתינוקת הביטה בו בעיניים מצועפות. היה גם ויכוח על אייקון, ועוד מתנדבים הגיעו, והיה שמח.
הפאנל נגמר בדיוק בזמן. הבנזוג יצא וליווה את התינוקת ואותי לתחנת הרכבת. הוא לקח את הספרים מהמכונית, ואני עליתי על הרכבת לתל אביב.
הגעתי, הורדתי את התינוקת אצל סבתא שלה, וחזרתי למכון וייצמן. גיליתי שההליכה בערב, בלי תינוקת במנשא, לוקחת פחות זמן מאשר בצהריים עם תינוקת.
הגעתי בזמן כדי לקנות לעצמי עוד קפה ולהבריח אותו לאירוע האחרון של הכנס – ראיון עם לאריניבן. היה משעשע ומגניב, והבנזוג ועדי שיתפו פעולה עם הצורך שלי לדבר עם כולם בזמן שמישהו אחר מדבר על הבמה.
יצאנו, ופתאום הכנס נגמר. אנשים שראיתי רק קצת, ואנשים שראיתי כל יום התחילו להתפוגג, ונעשה חשוך, ודי.

יצאנו עם ליאת לארוחת ערב, עצרנו בדרך להסתכל על שאריות מתאונת דרכים (אחר כך התברר לנו שהמלכה נופפה לנו מהצד השני של הכביש אבל לא שמנו לב), והגענו ראשונים למסעדה מגניבה ברחובות.
עמנואל לוטם ולאריניבן הגיעו קצת אחרינו, ובסך הכל היינו שלושה עשר אנשים. אחרי שלושה ימים עם לאריניבן הצלחתי להרגע מספיק בשביל לשאול אותו שאלות אינטילגנטיות ולא לגמגם יותר מדי. אם מזניחים את העובדה שקראתי פעמיים ללואי וו "לואיס לו", ושהשמצתי אחד מהסיפורים הקצרים שלו – זו היתה ארוחת ערב נהדרת. הבנזוג התערב בשיחה לגבי מקור החיים, ויצא לי להתווכח על מדע בדיוני באנגלית.
היה מגניב, וטעים, ואחרי שעתיים בערך זה נגמר.
נפרדנו יפה, אמרתי לעמנואל שזה היה רעיון מעולה להביא את לאריניבן לארץ, אמרתי ללאריניבן שזה נהדר שהוא בא לארץ, ויצאנו לכוון האוטו.
באופן מפתיע לחלוטין – התברר שהאוטו שלנו באותו כיוון כמו האוטו של המכשפה, וליוינו את לאריניבן ונעמי חלק מהדרך. אחרי כמה דקות הליכה משולהבת גיליתי ששכחתי את הקרניים החמודות שלי במסעדה, ונאלצנו להפרד שוב. לאריניבן לחץ את ידו של הבנזוג, ואני הושטתי את היד שלי, ואז הוא חיבק אותי!
אותי!
מכל האנשים שהוא פגש בארוחת הערב!
חזרנו למסעדה, לקחנו את הקרניים, הלכנו חזרה, ונתקלנו בנעמי ולאריניבן שחיכו בפינת הכביש למכשפה. אמרנו שוב להתראות, התבאסתי שאף אחד במשפחה שלי לא יבין כמה זה מדהים שלאריניבן חיבק אותי, לאריניבן חייך אלינו, וזהו, נגמר.

לאריניבןלאריניבןלאריניבןלאריניבן!!!!2

קבעתי עם הנסיכה קפה של בוקר והרצאה, ולכבוד זה איחרתי בשעתיים לפתיחת הכנס. מי קובע כנסים ביום שבו צריך לשכנע ילדים בני ארבע וחמישה חודשים להכנס לתחפושת?
חמושה בלחמניות אה-לה פרינסס ליאה ובתינוקת עם סיכה בשיער, אספתי את הבנזוג מהעבודה ונסענו. הגענו בדיוק לחור בין ההרצאות, ויצאנו לקפה ועוגה עם הנסיכה, הכלבלב, קני והמכשפה האהובה עלי.
לא עוגה, סליחה, עוגיות. מכל הסוגים.
וגם אוזני המן.
המון אוזני המן.
והמון עוגיות.
אכלנו כמו עדר שלא ראה שוקולד מימיו, קינחנו בקפה טעים, וחזרנו לניבן.קון, מלאי תוכניות. הבנזוג שמע פאנל על מדע ומדע בדיוני, ואני הפרעתי לאנשים הטובים בדוכן האגודה עד שהגיעה השעה ארבע, ולאריניבן הופיע להחתמת הספרים. הבנזוג ואני עמדנו לנו יחדיו, החתמנו את לאריניבן יחדיו ואז התפצלנו – הוא לפאנל על פנטזיה ומדע בדיוני בישראל, ואני שוטטתי בחוץ, מפקירה את התינוקת שלי בידי עוברי אורח שונים, ופוזלת לדוכן החתמת הספרים שהתור מולו החל להתקצר.
נעמי ריפרפה מסביב ללאריניבן, וכאשר היא התיישבה והתור נעלם, הפקרתי את התינוקת בידיו של אותו עובר אורח מקודם, ועטתי על לאריניבן ביחד עם עוד מעריצים מריירים. הוא היה הרבה יותר נחמד ופתוח מאשר ביום הקודם, וסיפר לנו על דו קרב בינו לבין סופר אחר (לאריניבן הפסיד). היו לו עוד סיפורים, אבל בשלב מסוים גירשו אותנו לטובת מנחה הפאנל המתוכנן, ההגנה על כדור הארץ.
התינוקת שיתפה פעולה איתי, ונשארה ישנונית במנשא במשך כל עשרים הדקות הראשונות של הפאנל, בהן לאריניבן דיבר. כאשר נוח ברוש התחיל לדבר היא התעוררה, ועד שהוא הגיע לסקירת הטלסקופים היא כבר התלוננה בקול רם.
יצאתי, לא היתה לי ברירה.
כאשר הפאנל נגמר הבנזוג יצא אלי, נפרדנו מכל מי שהפרעתי לו לפני כן, ונסענו הביתה, מרוצים, חתומים ומורעבים (כי אכלנו רק אוזני המן כל היום).

לאריניבןלאריניבןלאריניבןלאריניבן!!!!1

היה כנס. 
קנינו שני כרטיסים יומיים. 
נכנסנו להרצאה על פאדי בחלל, שהיתה נהדרת עד שהתינוקת התעוררה והתחילה לדבר עם המרצה. יצאתי והשארתי את הבנזוג.
אחר כך הלכנו לאכול צהריים.
כשחזרנו התינוקת ישנה, ונכנסתי עם הבנזוג לשמוע פאנל על אוטופיה ודיסטופיה, שהיתה נהדרת עד שהתינוקת התעוררה והתחילה לדבר עם המרצה. יצאתי והשארתי את הבנזוג.
מצאתי בחוץ את נדב אלמוג, וטיילנו לנו בין שני דוכני הספרים ודוכן האגודה. אחר כך מצאנו את רני גרף והגר ינאי, וישבנו ודיברנו על כל מיני דברים, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על כמה אני רוצה להיות בהרצאות עכשיו, עם כולם.
ישבתי לי אומללה ומסכנה,  ואז התינוקת עשתה קקי. הבנזוג היה בהרצאה עם החיתולים ולא רציתי להפריע לו, אז ישבתי, אומללה, מסכנה, ועם תינוקת בחיתול מסריח, וריחמתי על עצמי.
ואז היא נעשתה רעבה.
אז ישבתי לי, אומללה, מסכנה, עם תינוקת וחיתול מסריח, והנקתי באמצע החדר בלי כיסוי (כי כבר נמאס לי לכסות את עצמי בכל הנקה), ודיברתי עם אנשים נחמדים אבל בכל זאת הייתי מסכנה, ואז…
ואז…
ואז נעמי הגיעה. ואיתה הגיע לאריניבן. הוא בא, ולחץ את הידיים של כולם, ונעמי הציגה אותי בתור "קרן", ולחצתי את היד של לאריניבן ופתאום קלטתי שאני אמנם עם תינוקת בחיתול מסריח שעדיין מחוברת לאוכל שלה, אבל כבר לא אכפת לי.
לאריניבן התיישב לידי, וכולם דיברו איתו. אני הצלחתי להוציא את המשפט המבריק – I realy like your books, וגם בזה גימגמתי. הוא היה אדמדם ועייף, אבל בכל זאת דיבר איתנו, ומתישהו התינוקת הפסיקה לינוק כך שיכולתי להתלבש מחדש, והיה כל כך מגניב!

ואז הוא הלך, ואחרי חמש דקות כולם יצאו מההרצאות, ולא הפסקתי לספר להם שלאריניבן ישב לידי! ודיבר איתי! 

מעודדת למדי, השארתי את הבנזוג עם התינוקת בחוץ ושמעתי פאנל על קו התפר בין פנטזיה למדע בדיוני, שהיה מגניב ביותר. יצאתי, גייסתי את חברי הפאנל ל"עולמות", וקיבלתי את התינוקת חזרה. ניסיתי להכנס למושב החגיגי, אבל התינוקת התעוררה ודיברה אל המרצים, כך שהפסדתי את דברי הפתיחה של נשיא האוניברסיטה, ואת כל השאר. 
מצד שני – עדיין ריחפתי מזה שלאריניבן ישב לידי ודיבר איתי, אז לא היה לי אכפת. אם מישהו רוצה דיווח מדויק יותר הוא יכול לבדוק בפורום אורט, אצל המלכה, אצל רץ החרבות, ואצל המלאך האפל. אצל החבצלת לא תמצאו כלום כי היא הבריזה.

הבנזוג נכנס לפאנל, ואני נשארתי בחוץ עם הנסיכה. דיברנו על כל מיני דברים (שחלקם היו לאריניבן), ואז הפאנל נגמר, ומי יצא החוצה?
נכון – לאריניבן!

עמנואל לוטם הושיב אותו על הקוביות האדומות שאני ישבתי עליהן קצת לפני כן, והאלה הוורלונית ועוד כל מיני אנשים שהם לא לאריניבן התיישבו מסביב ודיברו איתו, ואני חושבת שגם אני אמרתי משהו, אבל אני לא בדיוק זוכרת.

ואז נעשה מאוחר, וכולם התפזרו ונעמי ניגשה אלי ושאלה אם אנחנו רוצים להצטרף לארוחה עם לאריניבן. הבנזוג ואני נדרשנו להתייעצות מהירה, שכללה בעיקר הפעלת שיקול דעת מתון מצד הבנזוג וקיפצוצים מצדי.
הקיפצוצים ניצחו.
הלכנו למסעדה אי שם ברחוב המלאכה בתל אביב, וישבנו עם לאריניבן ואנשים שהם לא לאריניבן (הנסיכה (!), האלה, עמנואל, נעמי, קרנאמבר, אמיר, ואולי עוד אנשים, אני לא בטוחה). דיברנו על כל מיני דברים, ואני די בטוחה ששאלתי אותו כמה דברים, וגם הבנזוג אמר משהו. התינוקת בכתה מדי פעם, ובסוף הארוחה נגמרה ונסענו הביתה, ורק כאשר נכנסנו למיטה הבנתי – 

פגשתי את לאריניבן!!