מם מוסיקלי – שבוע עשירי

הוריי! אנחנו חוזרים ובמלוא המרץ!

(ובסוד אגלה לכם שהסיבה המרכזית לעבור לפלטפורמה חדשה היתה האפשרות לתזמון פוסטים. מושלם עבור המם המוסיקלי…)

—

הנושא – דם ומהפכות

זה המם המפורש ביותר שהכנתי עד עכשיו, אני מקווה שתסלחו לי.

הרבה שירים עובדים על רגש. שירי אהבה, שנאה ועבודות הבית. מעט שירים מצליחים לעורר רגש מבלי להזכיר את הרגשות האלה במפורש. עוד פחות שירים מצליחים לגרום לשומע להחליט שזהו, ממחר הוא קם ומתחיל מהפכה. כלומר, לכל שומע ממוצע. לא למלכה. היא מזמן התחילה את המהפכה שלה.

השבוע אני מבקשת מכם שירים על עוול חברתי, שעצם השמיעה שלהם מביאה אתכם לאקטיביזם.

נתפסתי לשיר שלי בגלל שורה אחת בו. היא מעוררת אצלי אסוציאציה של אדם עומד, אוחז בבטנו בעודו מדמם אל האדמה. השורה הזו הניעה את הנאנו שלי בשנת 2009, ובכל פעם שאני שומעת את השיר היא מזכירה לי שעוד לא עשיתי מספיק. כל כך אהבתי את השיר עד שהפכתי אותו לצלצול של הסלולרי שלי. הבנזוג הטיל וטו אחרי ארבע שיחות נכנסות. אין לו בעיה עם אי-צדק חברתי. הוא פשוט אלרגי לחמת חלילים.

השיר של האצה. זהירות – חמת חלילים בעשר השניות הראשונות (רק מילים עבור האלרגים ביננו).
ובהתאם לבקשת הציבור – אימבד!

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – ורדים.

הממים חוזרים!

שימו לב, שימו לב.
החל מיום ראשון הקרוב המם המוסיקלי חוזר, ולשם כך אני זקוקה לחוות דעתכם. האם אתם מעדיפים את השירים בתור היפר-קישורים (כמו שהיה עד היום), או בתור אימבד בתוך הרשומה?
מכיוון שאני שונאת סקרים נעשה את זה בצורה העתיקה של תגובות לרשומה. אז קדימה, הביעו את דעתכם ותקבלו ממים וסוכריות.

מם מוסקלי – מחוץ לספירה

הנושא – ציד

כולם מתייחסים לסיפור של המרכז לאמנות הביזוי, ואני מרגישה צורך להתמודד איתו גם. ברור שמיותר לכתוב כאן שהרעיון לא מקובל עלי, ושכאדם אני מתנגדת בתוקף לחוסר הכבוד הבסיסי המשתקף מה"ערכים" המוקנים לחניכי הקורס. מדובר גם באיחור אופנתי שהרי ההפגנה כבר נערכה, התביעה כבר הוגשה, וממילא איסוף עדויות הוא התפקיד של הכצעקתה.

ההתמודדות שלי תהיה שונה – מם מוסיקלי. אחרי הכל, אני עושה את זה היטב, אז למה לא להמשיך?

 כבר דיברנו על שירים שמשנים משמעות תוך כדי האזנות חוזרות. הכלבלב והמאושרת אפילו התווכחו על שיר שכזה במשך אי-אלו שורות. זה היה שיר שמתייחס באמפתיה לנקודת המבט של הנפגעת, אבל ישנם הרבה שירי הטרדה מינית ואונס שמסתובבים חופשי ואף אחד לא אוגר אותם.
האתגר שלכם השבוע – למצוא שירים שמדברים על נושאים הקשורים לביזוי האחר, השפלה, אלימות מכל סוג, תוך כדי בחירת הצד הפוגע. אפשר גם לבחור שירים שפגעו בכם מסיבה כלשהי. רצוי לפרט, מותר לא.

התאהבתי בשיר שלי בכתה ו', כשהוא נבחר לאחד מהשירים שמציגים במסיבת הסיום. אני לא זוכרת אם השתתפתי בקטע שהציג אותו או לא (הייתי כוכבת גדולה בגיל 12!), אבל אני זוכרת במפורש איך שיחקתי עם המילים שלו כדי לכתוב "זכרון" לחברה-הכי-טובה שלי בסיום השנה. אהבתי את המוסיקה הקלילה, את המילים הפשוטות ואת האהבה הבלתי מתפשרת שמתוארת שם.
השבוע התחלתי לשרוק אותו לילדים, ולראשונה הבנתי על מה הוא מדבר. פתאום, במקום המבט הגבוה של פועלי הבנין, שרק שורקים לבחורה מהקומה העשירית, התחלתי לחשוב על הבחורה עצמה. האשה שהולכת לעבודה בכל בוקר ונתונה תחת מצור של מבטים, הצעות מגונות ואף איומים ("אם לא תעני לנו – לא נגמור את הבנין"). הגדול שאל למה זה פשע שהיא לא עוצרת, ואני לא הצלחתי לענות. כשהוא יגדל אני אפנה אותו להכצעקתה. בינתיים אני יכולה רק לשמוח שלפחות לילד הבכור שלי כבוד לאדם באשר הוא אדם נראה כמובן מאליו.

השיר של האצה.

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

אין בינתיים רמזים לשבוע הבא, אני מקווה שאצליח להתרומם קצת מעל היומיום כדי לחזור לעדכן רצוף.

מם מוסיקלי – שבוע תשיעי

תם ונגמר לו אייקון 2010, החלה העבודה על מאוֹרוֹת 2010("החיים, היקום וכל השאר" בסימן שנת המגוון הביולוגי הבינלאומית, אבל לא שמעתם את זה ממני). די, אין יותר תירוצים, ממשיכים בממים!איפה היינו? אה, כן.

**

הנושא – מתחת לים

הסרטן מבטיח לבת הים הקטנה שמתחת לים הרבה יותר כיף. אפשר לנגן שם, לשיר, ויש המון דגים. רינגו (וגם רובין הצפרדע) רוצה לבלות את שארית חייו בגינת התמנון ביחד עם הביטלס, תוך התעלמות בוטה מהעובדה שאי אפשר לנשום שם. בכיף הייתי מצטרפת אליהם אילו הם היו פותרים את הבעיה הקטנה הזו.

הפעם שאלה קלה באמת – מה המקום שהכי הייתם רוצים להיות בו? עם מי הייתם מוכנים לבלות אחר צהריים שטוף שמש בשיחה קלילה על משמעות החיים ו"תעביר לי את הרקיקים, בבקשה"? לאיזה שיר הייתם רוצים להכנס? מותר לצטט מכל מקור, כולל ממחזות זמר (ישמרנו האל).

עבורי השבוע מייצג בעייתיות מסוימת. חוץ מהשירים שהזכרתי כבר יש עוד שלושה שירים שאני רוצה להכנס אליהם. אחד נפסל מכיוון שכבר הזכרתי את האלבום ממנו הוא לקוח. שני נפסל כי הזכרתי כבר את הזמר. שלישי כמעט נפסל, אבל ברגע האחרון נזכרתי שהציפור הורודה הזכירה אותו, כך שמותר לי.
את השיר הזה שמעתי בפעם הראשונה מהחברה-הכי-טובה בלימודים. כאשר התוודיתי שאני לא מכירה את הזמר היא תחבה לידי את שני האלבומים הז'אנרים שלו והמתינה בסבלנות. מובן שהתאהבתי. השיר הזה מדבר על בדידות, כרגיל, אבל עם טוויסט. יש הרפתקה כאן, למרות הכל יש רצון לחקור עולמות אחרים. לא הייתי רוצה להיות במקומו של הגיבור, אבל בהחלט הייתי מוכנה לשבת איתו בתא ולהחזיק לו את היד ככל שכדור הארץ מתרחק.

השיר של האצה. אם תבינו מה הפילטר הצבעוני ו/או הנשים עושות שם – אשמח לשמוע.

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא –  דם ומהפכות.

מם מוסיקלי – שבוע שמיני

הנושא – זה לא אני, זה הוא!

יש שירים שלעולם לא הייתם שומעים ללא מישהו אחר שהיה מציג לכם אותם. מכירים אותם? הם שייכים ללהקה ששרה מחוץ לתחום הנוחות שלכם, מתחבאים בתוך אלבום גרוע או פשוט שייכים לזרם מוסיקלי שאתם לא אוהבים. ובכל זאת, מישהו שאתם מעריכים אוהב אותם, הכריח אתכם לשמוע אותם, והתאהבתם. ככה זה באהבה – מקריבים את האמיתות הבסיסיות של הקיום לטובת מערכת היחסים.
השבוע אתם מתבקשים לבחור שיר ששייך למישהו אחר, שלעולם לא הייתם שומעים ללא אותו אדם. רצוי גם לנמק.

השיר שלי שייך ללהקה שדוקא מאד אהבתי, אבל את השנים המאוחרות שלה. הבנזוג התעקש שבשנים המוקדמות הם שרו שירים שונים לחלוטין, ושהם הרבה יותר טובים, והוא (כרגיל) צדק. היתה לו סובארו מודל תרפפ'ו בצבע שפעם היה בז', ושלוש הקלטות של השנים המוקדמות לא יצאו מהטייפ שלו. התאהבתי בהם קודם, אחר כך בו. התאהבתי בהם כל כך עד שפילחתי (ככה קראו לגניבה בשנות התשעים) ממנו את אחת הקסטות וקניתי לו את הדיסק במקום. הקסטה עדיין אצלי, אם כי הסובארו כבר החזירה את נשמתה לבוראה.

השיר של האצה. השיר עצמו מתחיל אחרי 29 שניות, אל תאבדו את האמונה.

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – מתחת לים.

גמר חתימה טובה למי שזקוק לזה, ומרתון סרטים מוצלח למי שלא!

מם מוסיקלי – שבוע שביעי

הנושא – נומי נומי

אמא ערטילאית כלשהי מבקשת מבתה ללכת לישון. אבא יגיע הביתה מאוחר, היא מבטיחה, אבל יביא לה מתנה ברגע שיחזור. שיר ערש סטנדרטי להפליא, שהיום התינוקת שרה לעצמה במיטה כשהיא לא נרדמת. שימו לב – היא שרה לעצמה. אני מסרבת לשיר לה אותו. זה שיר מזעזע בעיני. אבא שלא מגיע הביתה וכדי לכפר על כך מפצה את הילדה שלו בדברים חומריים (אפילו שבתור ילדה אבא שלי תמיד היה עד מאוחר בעבודה, ותמיד הביא לי מתנה. "שוקולד עץ" קראנו לזה. היום אני יודעת שזו מקופלת).

הפעם המשימה שלכם מאד קלה – עומק. שיר שבשמיעה ראשונה הוא פשוט להפליא, ורק בהאזנות חוזרות מצאתם בו משהו שתפס אתכם.

השיר שלי קשור לאבא שלי. הוא זה שהכיר לי את הזמר הזה (שהוא אחד האהובים עליו), והשיר הוא אחד האהובים על אבא שלי. הרבה פעמים כשאני שומעת אותו אני תוהה אם אבא שלי שומע בו את מה שאני שומעת.
בהאזנות הראשונות אהבתי את הסיפור שבשיר ואת המוסיקה הפשוטה. רק הרבה האזנות מאוחר יותר התחברתי אליו עד כדי האזנות חוזרות מתוך אלבום שלם. מבחינתי השיר מדבר (כרגיל) על בדידות. על הצורך להתנהג "כמו שצריך" כדי "להיות בסדר" בניגוד למה שהאני הפנימי אומר לי לעשות. תחושה מוכרת מדי.

השיר של האצה, והמילים גם (לבחור יש דיקציה של צווארון כחול מניו ג'רסי. מעניין למה).

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – זה לא אני, זה הוא!

מם מוסיקלי – שבוע שישי

ובתזמון מושלם מנופש בצפון, הנושא – אושר


השבוע אנחנו הולכים ליצור רשימת שירים נוגדי דיכאון. שימו לב להנחיות –

1. שיר שתמיד, לא משנה כמה רע לכם, גורם לכם לחייך.
2.  שיר שגורם לכם לחשוב על חברים, סוסי פוני, קפה קר בצהריים, או כל דבר אחר שמח.
3. שיר שכאשר אתם שומעים בוקע מהסלולרי של מישהו אחר – אתם מיד יודעים שאתם הולכים להיות החברים-הכי-טובים-אי-פעם (אפילו אם הוא נעלם אחרי עשר שניות).

השיר שלי קיטשי להפליא, וגם הסיפור שמתלווה אליו. זה שיר על זוגיות, אחד משירי האהבה היפים שאני מכירה. הבנזוג אוהב אותו, ורקדנו לצליליו בחתונה שלנו (מי שמעונין ויש לו וידאו – יכול לראות את זה. כמובן שנאלץ להרוג אותו אחר כך, אבל זה המחיר שצריך לשלם על טעויות). בתור מתנת חתונה קיבלנו את האלבום שבו מופיע השיר הזה מאחיו של הבנזוג, ועד היום שנינו מזמזמים אותו כשאנחנו מרגישים רומנטים.

השיר של האצה.

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – נומי נומי.

מם מוסיקלי – שבוע חמישי

הנושא – הרבה זה לא מספיק

הפעם המם מוקדש לקני. הבטחתי לו את זה אי שם בהתחלה, ועכשיו הגיע הזמן לקיים.
מכירים את האלבומים האלה, שיכולים להיות אלבומים כפולים, משולשים, מרובעים, או כל מצולע משוכלל אחר, ועדיין, כשהם נגמרים, הם נגמרים מהר מדי?
הפעם – נא לקשר לאלבום האהוב עליכם ביותר. זה שרצף השירים בו גורם לכם להאנח באושר. כל שיר מוסיף לזה שלפניו, וביחד הם יוצרים שלמות שקשה להתעלות עליה. לחובבי הקלאסית – מותר לקשר לקונצרט.הלהקה שאני הולכת לדבר עליה היא *ה*להקה מבחינתי. כל שיר – בול פגיעה. בכל רגע נתון אני מוכנה לכבות הכל ולהקשיב להם. אני יודעת שאני אחת ממליונים, אבל בכל זאת. שמעתי אותם בפעם הראשונה בגיל 12, כאשר אחותי ואני פשטנו על אוסף התקליטים של ההורים שלי, הכנו לעצמנו לימונדה בכוסות יין עדינות, הנחנו את התקליט על הפטיפון ונתנו לארבעת המופלאים למלא את החדר. רקדנו, העמדנו פנים שאנחנו בנשף מפורסם, ולא היה לנו בכלל מושג שהם התפרקו הרבה לפני שנולדנו, שאחד מהם נרצח שנתיים אחרי שנולדתי, שאחד מהם הולך למות מסרטן מוח עשרים שנה מאוחר יותר, וששתינו נזכה לראות אחד מהם על הבמה בפארק הירקון, ולצרוח איתו את "בייבי! את יכולה לנהוג ב'אוטו' שלי!"
האלבום שלי הוא האלבום האחרון שלהם, מושלם עד השיר האחרון. שילוב של מוסיקה מתקדמת, מילים ביזאריות על גבול הנונסנס, וקצב שהוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים מהאנשים שהתפרסמו עקב שימוש מופרז במטבע הלשון "יה-יה-יה". מה שהיטה את הכף לטובת האלבום הזה הוא המחסור בשירים הודים. אחרת סרג'נט פפר היה לוקח.
אני ממעריצות לנון, דרך אגב. פול יפה מדי לטעמי.השיר הראשון מהאלבום של האצהכללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא, לאור אייקון שמתקרב אלינו בצעדי ענק – אושר.

מם מוסיקלי – שבוע רביעי

הנושא – רעש

פעם מישהי שאלה אותי למה אני אוהבת רוק כבד. התחבטתי בשאלה ובסוף עניתי – "רעש בחוץ-שקט בפנים". חוץ מהעובדה שמדובר בססמא מעולה, היא אכן מייצגת. מבחינתי, ככל שהשיר רועש יותר, כך יותר קל לי להתרכז בעצמי, במה אני מרגישה, בהרהורים על החיים ובשאר דברים מגונים. כאשר אני מכבה את המוסיקה העולם החיצוני פולש פנימה, ואני חייבת להתמודד איתו.
מה השירים שגורמים לכם לכבות את העולם שבחוץ? שכאשר אתם צריכים שקט וריכוז אתם שמים אותם במערכת / במחשב / באייפוד / בווקמן?השיר שלי הוא לא באמת שיר. רק קטע מוסיקלי. קיבלתי את האוטו של אבא שלי לנסיעה לחיפה, והוא השאיר לי את הלודו שלו (זה כמו אייפוד, אבל ברבע מחיר). השיר הזה התחבא בין הררי רוק שנות השישים שאבא שלי אוהב לשמוע. עצרתי את האוטו בצד, התקשרתי אל אחי, וחייבתי אותו להגיד לי מי הלהקה והאם הם עשו עוד משהו חוץ מהשיר הזה. התשובה מתנגנת אצלי באופן קבוע בסלולרי, ומהווה רקע מעולה לקריאת ספרי היסטוריה על המגיפה השחורה.

השיר של האצה. זהירות – רעש (כמה מפתיע…)

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – הרבה זה לא מספיק.

מם מוסיקלי – שבוע שלישי

הנושא – הו, כן

מכירים את השירים האלה, שמהפעם הראשונה שאתם שומעים אותם אתם מהנהנים כל הדרך? מהבית הראשון ועד לסוף הפזמון – מסכימים עם כל מילה, כל אינטונציה, וברגע שהשיר מסתיים אתם מחזירים להתחלה רק כדי לוודא שהוא באמת באמת מתאים לכם?
השבוע אני מבקשת לגייס את האני הפנימי ולספר לנו במוסיקה מה מייצג אתכם.

את הלהקה הזו הכרתי בזכות אחותי. ביקשתי ממנה המלצות, והיא נתנה לי את הדיסק האחרון שלהם. הלכתי לשמוע את אוסף "הטוב שבטוב" שלהם (לכל להקה יש כזה, אפילו אם הם הוציאו סינגל אחד, וגם הוא לא הצליח), ושם מצאתי את השיר הזה. אחת הפעמים היחידות שאני זוכרת את עצמי רצה לבדוק את המילים ומחייכת תוך כדי. ד"א, הסולן של הלהקה הזו הוא חובב ידוע, ומקועקע לו על העורף 42. רק למי שמתעניין…

השיר של האצה (ציטטתי אותו כבר פעם, אבל אני סומכת עליכם שלא תזכרו)

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – רעש