הנושא – זה הכל ענין של גאוה
אני מאלה שנוטים לפטור הכל בנפנוף יד שאומר 'גם אתה היית יכול לעשות את זה אילו היית מנסה'. חברי יודעים כמה פעמים בכיתי שאני לא טובה מספיק, שאני צריכה לעשות יותר (באמהות, בחובבות, בעבודה), וכמה אני לא שווה את המחמאות שנותנים לי. המלכה והנסיכה משתגעות מחוסר היכולת שלי לקבל מחמאות או בכלל לשמוע אותן (ותזכר לדראון עולם המריבה שבה הנסיכה הבינה פתאום שלפתוח כל מייל ב"את נהדרת" לא עובד אצלי – אני פשוט מדלגת לשורה הבאה). המלכה, דרך אגב, פותרת את הבעיה שלי בצורה יצירתית להפליא – היא מציינת בהדגשה *זוהי מחמאה, שימי לב*, ואז אומרת מה שרצתה להגיד.
הבעיה הזו משפיעה על הכל, כמובן. החל מהדימוי העצמי, דרך אכזבות תכופות וכלה בחוסר יכולת להתמודד עם העומס שאני מטילה על עצמי כדי לעמוד בציפיות שאין לאף אחד ממני.
אבל.
ישנם שירים שגורמים לי להיות גאה בעצמי, בהיותי אשה, בהישגים שלי, בעצם קיומי. השירים האלה מגיעים מאנשים אחרים שלא מתביישים בעצמם, שאומרים בקול רם – "אנחנו כאן, ואנחנו גאים בזה!"
המשימה השבועית שלכם היא לקבץ את השירים האלה, השירים שגורמים לכם להרגיש שאתם שווים כל רגע ורגע, שאי אפשר לזלזל בכם, שגורמים לכם לפתוח חלון ולצעוק "אני כאן, ואני גאה בזה!"
את השיר שלי הכרתי במשך הרבה שנים, אבל התגובה הרגשית שלי אליו הגיעה רק אחרי שראיתי את הקליפ שלו. זה היה כשהבנתי שאני חיה בתקופה שבה אשה נדרשת לוותר על עצמה לטובת הקריירה, הילדים והבעל, ובו זמנית להכנס לבגדים שאלי מקביל צריכה לצום כדי להכנס אליהן. מספיק לראות שתיים–שלוש פרסומות כדי להבין את זה. ופתאום, שתי כושיות שמנות שגאות בנשיות שלהן מדברות על הדבר השטחי ביותר – הרצון שלהן לראות עשרות גברים חטובים מכל צבע, גודל וצורה מופיעים אצלן במיטה ומעריצים אותן. אתם יודעים מה – אני משוכנעת שככה גם קרה.
כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.
רמז לשבוע הבא – נסיעה ארוכה מדי.
