Posts Tagged ‘מניאק’

אבדן תמונה ומציאתה

לפני מספר ימים גיליתי שבמקום תמונת הפרח החביבה שלי, המניאק פותח לי תמונה של כוכב מוזר וירוק, וכתובת whitestar. ריפרשתי, פתחתי, סגרתי, ריפרשתי שוב, אבל דבר לא עזר – התמונה נעלמה.
חרשנו את גוגל, אבל לא מצאנו אותה גם שם. בצר לי, פניתי לתמונה אצתית אחרת, ובימים האחרונים "הסתובבתי" כשבמקום פרח זערורי לבן, תמונת המשתמש שלי היתה צמח ירקרק.
זה מטופש, אבל התעצבתי מכך. איכשהו התמונה הזו הפכה לסימן היכר שלי במניאק, ולקרוא פוסטים של חברים בלי התמונה הזו בראש העמוד הרגיש לא-נכון.
ואז הגיע המייל הבא מהמלכה (השמות שונו למניעת זיהוי אלו שלא משתמשים בפיירפוקס). הוא כתוב בסינית, ברובו, אבל אני מצטטת אותו כאן לטובת כל אלה שמדברים סינית ויכולים להבין –


כשהתלוננת שאבדה לך התמונה ואמרתי לך שאני רואה את התמונה בבלוג, בעצם ראיתי אותה דרך ה cache ולא קלטתי את זה. אז במקום פשוט לשמור אותה מיד, חשבתי שמשהו במחשב שלך לא בסדר. ורק בעבודה ראיתי באמת תמונה אחרת. והיום בבית פתאום ראיתי גם כן את התמונה החדשה, ורק אז קלטתי שהישנה כל הזמן היתה שמורה לי במחשב! ואני כזו טיפשה שלא חשבתי על זה קודם.

אבל מאוחר מדי, כי היא כבר התחלפה.

חיפשתי מיד ב cache של האקספלורר, כי לא גלשתי איתו כבר די הרבה זמן וקיוויתי אולי היא עוד שם. מצאתי שם את התמונות של כל שאר האנשים בגוגל, את שלך לא. אז התקנתי תוסף פיירפוקס שמאפשר לצפות בתמונות ששמורות בקש (כי אצלו זה מקודד בצורה מוזרה), ועברתי על כל התמונות ואצלך ראיתי את החדשה. ואז נזכרתי שהכלבלב לא גולש הרבה בפיירפוקס וקיוויתי שאולי אצלו היא עוד לא התחלפה. אז התקנתי אצלו את התוסף ובאמת מצאתי שם את התמונה! והרי היא מצורפת למייל זה.

בקיצור, המלכה הצילה את היום. הריעו כולם!

(והנה, התמונה שלי שוב כאן, בבטחה, בראש הדף).

מודעות פרסומת

No assembly required

זה לקח קצת פחות משנה, אבל סוף סוף יש גם כותרת משנה לבלוג הזה. מזל טוב לכולם.

דמיונות פרועים

אני עושה כאן נסיונות בסקריבפייר, שהוא דרך להעלות פוסטים ישירות, בלי להתחבר קודם לחשבון שלי. בואו נראה אם זה עובד. אחת, שתיים, ו…

(ופרט לבום ענק, דבר לא נשמע עוד בארץ).

זרחין תפירה

הכנתי מראש ארבעה פרויקטים לזרחין – מילוי מחדש של בובה שהגיבור שלי פירק (והסביר – "רציתי לראות מה יש לדובי בפנים"…), סריגת צעיף לבתה של החבצלת, צביעת מדבקות לחלון, ותפירת שקיות רב פעמיות.
חדורה ברוח שליחות וציונות מפעפעת בכל רמ"ח אברי (ועוד כמה), כבר בערוב יום חמישי מילאתי ותפרתי מחדש את הבובה המפורקת.
ביום שישי המזרחנים נאספו בביתנו. ליתר דיוק, בסלונינו. בזמן שהגיבור בלס את ארוחת הערב שלו צבעתי את המדבקות לחלון, ואחרי שהוא הלך לישון, התיישבתי על הרצפה מוכנה לסרוג.
שורה אחת מאוחר יותר התייאשתי, הוצאתי את מכונת התפירה, והעברתי את הזירחון שלי לפינת האוכל, רק כדי לגלות שהמכשפה החביבה עלי הניחה את שקית הלחם שלה על המדבקות המתייבשות, והצבע נדבק לשקית. ללחם שלום.
הכנסתי את הלחם לתנור, חיברתי את המכונה, וקדימה – תפירה. תוצרי הערב כללו שתי שקיות רב פעמיות (אחת ירוקה עם פפיון עבור הנסיכה), מפיות ג'ינס למלכה, שקית סנדביצ'ים למלכה, ותיק ירקרק קטן לגיבור.
היו עוד קצת קשקושי סוף זרחין (עד כמה רכבת רפאים מסוכנת לנוסעים על הפסים?), וחיסלנו את שארית הלחם.

ספירת מלאי –
הקוראת הסמויה הגיעה עם מלאי עוגיות גזר-ג'ינג'ר-טבעוניות נהדרות, המלכה הביאה גריסים, הכלבלב הביא את המלכה. הנסיכה הביאה לפטופ והמון רצון טוב לכתוב. המכשפה הביאה עזרי סריגה וצבעים למדבקות על שמשות (הרבה יותר מתקדמת ממני, יש לציין). המפיקה האמיתית של חלום ליל קיץ הביאה בדים ומחברת. הבנזוג כתב, ואפילו השתמש במזרחנים כדי לפתח את הרעיונות שלו.
מיצי הבריזה ברגע האחרון, אבל סלחנו לה כי היא חמודה. חבצלת לא הגיעה, שוב. גם לא המלאך האפל, האלפית, רץ החרבות ושאר גולשי המניאק שמבריזים בגלל טיעונים מטופשים כמו "אנחנו לא גרים במרכז / בארץ".

מטלות לשבוע הקרוב –
לכתוב את ההרצאה של עולמות.
לכתוב סיפור לתחרות של עולמות.
להתחיל לכתוב סיפור בעולם של הבנזוג.
למצוא עבודת כתיבה נוספת.
להשלים מטלות ל"בלי פאניקה".
לנסות להבין למה לעזאזל הדואר של רץ החרבות לא מגיע אלי, ביחד עם המאמר שהוא רוצה לפרסם באתר האגודה.

ממים גנובים ימתקו

כן, אמרתי שאני לא אעשה עוד ממים, אבל זה כל כך מגניב שלא יכולתי להתאפק. אז תודה לאלה הוורלונית שהעלתה את זה, לאלפית שהביאה לתשומת ליבי, ולנסיכה שאימצה את זה. מה גם שאני הולכת לגנוב רעיונות מכולן….

1. מה עשית ב – 2007 שלא עשית בעבר?
הרציתי בכנסים, השתתפתי בהפקת מחזה קהילתי, העברתי מועדוני קריאה, השתתפתי בזרחינים, ילדתי בבית, העברתי וקיבלתי ביקורת מסופרות שאני מעריכה, פגשתי את קרול ברג, דיברתי עם מוציאים לאור, פתחתי בלוג במניאק, מילאתי ממים, חיפשתי עבודה, סיימתי לכתוב את הסיפורצ'יק שלי, התחלתי להתכתב בצ'אטים כתחליף לשיחה, ויתרתי על חלום החינוך הביתי, חיפשתי גן, החלטתי לחפש עבודה ככותבת, ויתרתי על העבודה ככותבת, העברתי הריון שלם במעקב מיילדת, הייתי קוראת בטא של רב מכר לעתיד, קניתי בגדי תינוקות ורודים, ביקשו ממני במיוחד לכתוב ביקורות למגזין שווה ביותר, ושילמו לי בספרים.
מספיק?

2. האם קיימת את החלטות ראש השנה שלך, והאם יהיו לך חדשות לשנה הבאה?
אני לא מאמינה בהחלטות לראש השנה, בעיקר כי הן נוטות שלא להתגשם.

3. האם למישהו קרוב אלייך נולד ילד?
לבת דודתי ולשתי שכנות שלי, שזה קצת מצחיק כי בת דודתי לא קרובה אלי, התרחקתי משכנה אחת אחרי שהגיבור שלי התחיל ללכת לגן, והתקרבתי אל השכנה השניה שלי רק אחרי הלידה.
אולי בעצם אני צריכה להגיד שלא – לאף אדם קרוב אלי לא נולד ילד, אבל ילדים נולדו בסביבתי.

4. האם מישהו קרוב אלייך מת?
לא.

5. באלו ארצות ביקרת?
באר שבע נחשבת ארץ אחרת? ותל אביב?

6. מה היית רוצה ב – 2008 שחסר לך ב – 2007?
כלום. טוב לי, אני מרגישה שעשיתי את המירב עם מה שהיה לי, ואני חוששת שאם אבקש משהו – זה יתגשם על הצד הפחות טוב.

7. איזה תאריך מ – 2007 יישאר חקוק בזכרונך, ולמה?
שמונה עשרה באוקטובר, כמובן.
אבל אני לא זוכרת את התאריך שבו סיימתי את הסיפורצ'יק שלי, או שפגשתי את חבצלת, או את רותם, או את יעל, או רמי, או את נעם ואור, או את ערן, או את אהוד, או חברי חלום ליל קיץ, או את הזרחין הראשון, או כל אחד מהדברים שקורים במהלך החיים ולא יודעים עד כמה הם משמעותיים עד שעובר זמן.

8. מה היה ההישג הגדול ביותר שלך של השנה?
שניים – הראשון הוא שגיליתי שאני יכולה להרפות במידת מה מהרצון לחנך את הילדים שלי בבית, והשני שגיליתי שאני יכולה לכתוב, והרבה, אם אני פנויה מספיק לזה.

9. מה היה הכישלון הגדול ביותר שלך?
הסיפור ההוא….

10. סבלת ממחלה או מפציעה?
פצע של הרפס, קצת הצטננות.

11. מה היה הדבר המוצלח ביותר שקנית?
"אשתו של הנוסע בזמן", "מבחר הסיפורת הבדיונית" של סילברברג, וכורסאת הנקה / טלויזיה מגניבה ביותר. סבתא שלי שילמה, ואני בחרתי.

12. התנהגותו של מי הייתה ראויה לשבח?
בנזוגי, שתומך תמיד בכל "שיגעון" שיש לאשתו (להשאר שנה עם הילד שלנו בבית? בטח!, לחפש קריירה חליפית? למה לא?, לכתוב לתוך הלילה? כמובן!, ועוד ועוד דוגמאות…). הגיבור שלי, שהיה מדהים בכל מה שקשור להריון וללידה של אחותו הצעירה, והוא ילד מדהים בלי קשר, וכמובן – החברים החדשים והוותיקים שתמכו בי בכל חיפושי העצמי שלי, רק כדי שאחרי שנה אגיע לאותה נקודה שבה התחלתי, אבל עם יותר תובנות.

13. התנהגותו של מי זעזעה או ציערה אותך?
אחד…שעוד נזכיר אותו בהמשך….

14. לאן הלך רוב כספך?
משכנתא, ארנונה, אוכל… שטויות כאלה.
הוצאות גדולות אחרות שהיו השנה – כנסים וספרים.

15. מה ממש, ממש, ממש גרם לך התלהבות?
חלום ליל קיץ! פנטזי.קון! כתיבה!
והההריון והלידה, אבל זו התלהבות מסוג אחר לגמרי.

16. איזה שיר תמיד יזכיר לך את 2007?
The time warp יזכיר לי תמיד את פנטזי.קון, וכמובן השיר נטול המילים הקבועות – "הו, זרחין הדג!"
אם תשאלו אותי בעוד שנתיים מתי היה פנטזי.קון או באיזו שנה התחלנו להגיע לזרחינים – אני לא אזכור, אבל את השירים כן.

17. בהשוואה לתקופה זו בשנה שעברה, האם את:
מאושרת או עצובה יותר? עייפה יותר ומצוננת יותר, בעיקר.
רזה או שמנה יותר? קצת יותר מלאה.
עשירה או עניה יותר? יש לי פחות כסף בבנק, אבל יותר ילדים בבית. שווה.

18. מה את מצטערת שלא עשית יותר?
יוגה. מצד שני – את הזמן שבו לא עשיתי יוגה הקדשתי ללעשות כלום, שזה תחביב ידוע שלי.

19. מה את מצטערת שלא עשית פחות?
צעקתי יותר מדי, התרגזתי יותר מדי, שתיתי יותר מדי קפה.

20. איך תבלי את חג המולד?
במיטה. לא רומנטי כמו שזה נשמע – הבנזוג התעלף כבר באחת עשרה וחצי, אני החזקתי מעמד עד עשרה לחצות והלכתי לישון.

21. התאהבת ב – 2007?
כן. ראו רשימת החברים שלי במניאק להמשך פירוט.

22. כמה סטוצים?
ששה, עם גיבורי הסיפורצ'יק שלי.

23. מה הייתה תוכנית הטלוויזיה האהובה עלייך?
הדוקטור!!!1

24. האם את שונאת מישהו כעת שלא שנאת בתקופה הזו בשנה שעברה?
כן, אותו אחד מסעיף 13. זו לא באמת שנאה, יותר תיעוב
הדדי בהסכמה.

25. מה היה הספר הטוב ביותר שקראת?
קראתי יותר מדי השנה מכדי לזכור. הגרועים ביותר היו שני החלקים הראשונים של עלילות קורום.

26. מה הייתה התגלית המוסיקלית הגדולה ביותר שלך?
הו…זרחין הדג…..

27. מה רצית וקיבלת?
זמן עם הילדים שלי, "על הכתיבה" של סטיבן קינג, שקט נפשי בשביל לכתוב, תשלום על כתיבה, לידת בית.

28. מה רצית ולא קיבלת?
להשאר מעל קו האפס בעו"ש.

סעיף רשות – מה לא ידעת שאת רוצה, וקיבלת?
חברים חדשים שלא ידעתי שאני רוצה או צריכה, אבל עכשיו לא ברור לי איך הסתדרתי בלעדיהם.

29. מה היה הסרט החביב עלייך השנה?
שודדי הקריבים היה חביב למדי. אבל כמעט ולא ראיתי סרטים השנה, ובטח לא משהו בסדר הגודל של שר"ה.

30. מה עשית ביום ההולדת שלך, ובת כמה היית?
הייתי בת שלושים, אכלנו ארוחת בוקר עם הילדים בבית קפה, ישנו בצהריים, יצאנו עם חברים לראות את "מצפן הזהב", אכלנו לפני הסרט במזללה ואחריו בבית קפה, חזרנו הביתה והלכנו לישון.
והסיבה שכל המשפט הזה כתוב ברבים הוא שביליתי את יום ההולדת שלי עם האדם היחיד שאני רוצה לראות כל ערב וכל בוקר – הבנזוג שלי.

31. איזה דבר אחד היה הופך את השנה שלך למספקת יותר לאין שיעור?
אילו הייתי מקבלת ביקורות מתעלפות מהסיפורצ'יק שלי.
נו טוב, תמיד אפשר לקוות….

32. איך היית מתארת את התפיסה האופנתית האישית שלך ב – 2007?
כביס, ניתן לייבוש במייבש, לא דורש גיהוץ, וסנדלי שורש.

33. מה שמר על שפיותך?
הבנזוג, הילדים, החברים, הכתיבה, זרחין.

34. איזה סלבריטאי או דמות ציבורית מצא חן בעינייך יותר מכל?
כל נושאי תארי האצולה שמתארחים בבלוג הזה.

35. אלו נושאים פוליטיים העסיקו אותך יותר מכל?
כמו בשנים האחרונות – תנאים סוציאלים של אמהות, זכויות חולים. הבשורות הטובות – חופשת הלידה הוארכה השנה בשבועיים. הבשורות הגרועות – היא עומדת על 14 שבועות בלבד.

36. אל מי התגעגעת?
לסבים שלי, לחברות שחיות בארה"ב, לבנזוג, לגיבור שלי.

37. מי היה האדם החדש המוצלח ביותר שהכרת?
הקטנה. נוצרה ונולדה השנה, ושינתה את חיי שוב.
ואחריה…
הנסיכה, המלכה, הכלבלב, נועץ החרבות, המלאך האפל והאלפית, חבצלת (!), כל הזרחינאים, כל חברי חלום ליל קיץ, והסיבה היחידה שקני לא ברשימה הזאת היא שהכרתי אותו כבר בסוף השנה שעברה, אבל גם הוא אדם חדש ומוצלח במיוחד.

38. ספרי לנו על לקח לחיים שלמדת מ – 2007.
להרפות. עדיין לומדת את זה.

39. צטטי מילים של שיר המסכמות את שנתך:
כי זה כיף, כי זה כל כך סוחף שרקדתי את זה בחודש שישי, שביעי ושמיני של ההריון, כי זה מגניב, כי הכוריאוגרפיה קלה עד כדי גיחוך, כי הגיבור שלי מתגלגל מצחוק כאשר הוא רוקד את זה, וכי פנטזי.קון היה הפעם הראשונה שהרגשתי "אחת מהחבר'ה" ולא רק מישהי שמסתכלת מבחוץ.

It's just a jump to the left
And then a step to the right
With your hands on your hips
You bring your knees in tight
But it's the pelvic thrust that really drives you insane,
Let's do the Time Warp again!

שתהיה שנה אזרחית מוצלחת, מלאת אהבה, אושר ובריאות, ושולתת!!!1

תהיות קיומיות וכתיבה בתקווה

משום מה המניאק טורח לעדכן אותי שנשארו עוד 11 ימים לנאנו, ותוהה האם אני עומדת במכסת המילים. אבל אם כבר כתבתי השנה זבל מוחלט של 50 עמודים אני פטורה מהנאנו, לא?

הנסיכה עוברת על הסיפורצ'יק שלי ברגעים אלו ממש. פסק דין ראשוני – הוא לא עד כדי כך גרוע (יש המשך, אבל אני אחכה לביקורת הסופית)
היפ היפ הוריי 🙂
סיפור נוסף סיים את סבב העריכה שלו אצל אותה אישיות רמת מעלה ובקרוב אני אצטרך לשכתב אותו שוב בהתאם להוראותיה. 

והיום היתה לי פגישה עם הבוס ולא פוטרתי. גם זה הישג ראוי לציון. 

המניאק עלה!

LJ, או בשם החיבה הידוע שלו – המניאק, עלה לי סוף סוף.
אז השלמתי קצת קריאת בלוגים, והוספתי חברים חדשים, ועכשיו, כמו כל נרקומן טוב, הולכת לעדכן בעניני הסיפור הנ"ל.

קיצור הפרקים הקודמים – 
כתבתי סיפור, נתתי לבנזוג לקרוא, וחיכיתי.

אחרי שלושים ושניים עמודים הוא הרים עיניים מהמחשב ואמר, "תשמעי, הסוף די צפוי."
"מה זאת אומרת?" תהיתי.
הוא התפתל קצת (בכל זאת, לא כדאי להרגיז אשה בהריון), ואז אמר – "את לא יכולה לכתוב סיפור, שבו את מכינה את הקורא לזה שאחת הדמויות מתה בסוף, ואז להרוג אותה בסוף."
"אבל, אבל, אבל…"
"וחוץ מזה," הוא המשיך, "הרגת את הדמות הזאת באופן הכי קיטשי שיכול להיות. אם היא היתה מתה בפיגוע תוך כדי קפיצה על המחבל זה לא היה יכול להגמר רע יותר."

בכיתי.
המון.
לעזאזל ההורמונים האלה.

למחרת התחלתי לשכתב.
בהתחלה ניסיתי להרוג את אותה דמות באמצעים ססגוניים אחרים, עד שבקריאה חמישית הבנתי את מה שהוא לא רצה להגיד לי.
לא כתבתי דרמה.
כתבתי מלודרמה.
ונכון שאני בכיתי בסוף הסיפור, כמו כל הריונית טובה, אבל זה לא קריטריון.
למעשה, אני לרוב שונאת שהורגים לי את הדמויות בסיפורים, והרבה פעמים זו התלונה העיקרית שלי נגד סיפורים אחרים.

נו טוף.

המשכתי לשכתב.
קודם הפכתי את הדמות לנכה.
זה לא עזר.
אחר כך ניסיתי להפוך אותה "רק" לעוורת.
זה הפך את המצב להלן-קלרי מדי.
בסופו של דבר האסימון נפל.
הורדתי את המשאית, את תאונת הדרכים, את הסיום הורדרד של "מחר יהיה יום חדש", ובמקום זה גייסתי את הציניות ששרדה את ההורמונים שלי, והתחלתי לכתוב את הסיפור מחדש, מהאמצע שלו.
(ההתחלה עדיין מוצאת חן בעיני).

כל עשר דקות בערך הבנזוג בא לוודא שלא הרגתי את הדמות הזו, וכל עשר דקות הייתי צריכה להבטיח לו שהדמות עדיין קיימת.

עכשיו הוא מתלונן על השמות שבחרתי, אבל כאן אני מותחת את הגבול.
לא יקום ולא יהיה. גם ככה קשה לי להמציא שמות.

הסיפור עצמו אמנם מיינסטרימי למדי, אבל העלילה בכל זאת קצת מוזרה, והעולם שבו הוא מתרחש לא מוכר לי בכלל.
 
משהו מוזר מאד קורה בסיפור הזה. אמנם אין בו חלליות או רובוטים, ואפילו אין לו פואנטה ממש (בזכות עידוד כלבלבי), אבל הוא עדיין אהוב עלי מאד. חוץ מזה, בקריאות חוזרות של הסיפור התברר לי שפיצלתי חלקים שלי לדמויות. כל אחת מהווה חלק אחר, והם מדברים בינהם, רבים אחד עם השני, ומהווים מראה מעוותת שלי.
נורא מוזר.
אני לא חושבת שהוא מהטובים שלי, אבל הוא קולח, מענין, הדמויות מתפתחות בו (קצת), יש בו רפרנסים שרק חברי קהילה יבינו ( אחת הדמויות היא מדב"סיטית והשניה טולקינאית. רק מביני ענין ידעו אילו מריבות הלכו שם, שלא נכנסו לסיפור).

הוא כתוב כמו שאני אוהבת לכתוב, רצף תמונות ולא רצף אירועים, אבל זה לא מקשה על הקריאה.
אני חושבת.

עכשיו אני מחכה לקריאת הבנזוג, ואני מקווה שהוא יתפעל מהסיפור כמוני.

ואחר כך…

הנסיכה אמרה שהיא יודעת איפה משלמים על סיפורי מיינסטרים. 
נראה אותה.

מקסימום – נשתיל זרוע רובוטית לאחת הדמויות, ניתן לה לאמץ כלבלב וירטואלי ונשלח ל"בלי פאניקה". 

ובלי קשר – 
הביקורת שלי על "התגלות" התפרסמה. 
מאד נהניתי לכתוב אותה, אבל איפושהו באמצע התחלתי לחשוב, שאולי יום אחד אני אפרסם ספר, ואז איזו מתלהבת בת 29 עם כינוי דבילי תכתוב עלי ביקורת כזאת.
אני רק מקווה שזה יהיה בשפה שאני לא מבינה.
נורבגית.
או סינית.
מגניב, אם יתרגמו סיפור שלי לסינית, לא?