Posts Tagged ‘זרחין כתיבה’

אג'נדות ושלל ענינים

פרסמו כתבה שלי על לידות בית במדור הבריאות של נרג. גם תמונה טובה, גם עריכה מינימלית (היא הוסיפה שתי מילים והפכה את המשפט האחרון שכתבתי לכותרת המאמר), ובעיקר – הזדמנות לקדם קצת את האג'נדה האישית שלי.
המלכה, בל נשכח, היא זאת שסידרה לי את העבודה הזאת, אז קומו ותנו לה מחיאות כפיים עכשיו. תודה גם לנסיכה שתרמה את המשפט הפותח של הכתבה והרגיעה אותי מספיק בשביל לכתוב אותה.

ועכשיו ראיתי שהם גם פרסמו עוד כתבה על לגדל ילדים בלי חיתולים. משהו מוזר קורה למיינסטרים….
שלל ענינים

מודעות פרסומת

עדרים וזרחינים

אז קראתי את הארי פוטר 7.
הצלחתי להלחם בפיתוי לשלוח למלכה הודעות SMS תוך כדי קריאה כדי לברר אם אני בכוון הנכון. בזכות הנוסחתיות הקבועה של הספר צדקתי בחלק גדול מהניחושים.
בסך הכל – ספר חמוד מאד, חותם את הסדרה יפה, משאיר מקום לספרי המשך (סלאשים?), ובעיקר – מעביר נהדר שתיים עשרה שעות קריאה.

הקראתי סיפור בזרחין הכתיבה האחרון, שהייתי בטוחה שחסר בו האמצע. להפתעתי כולם הבינו את הסיפור ואף נזפו בי שחיכיתי איתו כל כך הרבה. זה עוד אחד מסיפורי "סוף העולם מנקודות מבט רבות, כולן בגוף ראשון" שלי, אבל לשם שינוי לגיבורים יש שמות.
אני רק צריכה לשכתב קצת את האמצע, להפטר מהשירה המודרנית, ולשלוח אותו למישהו שיסכים לפרסם. יש מתנדבים?

סיפור ששלחתי לאספמיה נדחה בטענה שהוא סיפור פואנטה. באסה.

פוסט הרהורי ונטול הגיון לפנות בוקר

את הסיפור שלי שזכה בעולמות כתבתי בתוך שעתיים. הגיתי אותו בדרך חזרה מהגן עם הפעוט, וכאשר הגעתי למחשב הכל כבר היה מוכן לכתיבה. קצת שיפוצים בהנחיית הבנזוג וזהו.

את הסיפורצ'יק הקצרצר שנמצא אצל הנסיכה כרגע הגיתי במשך שבוע בערך, וכתבתי במשך כמעט שנה. הכל היה מוכן לכתיבה, אבל כאשר הבנתי את סדר הגודל של הסיפור נבהלתי והפסקתי לכתוב. שקעתי בתחקירים מוזרים, ורק אחרי נגיחות מהבנזוג סיימתי אותו. כתבתי במשך היום כאשר הילד היה ממוסמר לטלויזיה, ובלילות, מהשקיעה עד הזריחה.

אני רוצה לשבת ולכתוב כל יום. הבנתי את זה השנה. יותר מהכל – זו העבודה שאני רוצה. הלוואי שיכולתי לגור במקום שבו אני עם הילדים בבית, יושבת כל היום עם הלפטופ על ברכיים, מסתכלת על הילדים משחקים וכותבת. אולי בגלל זה אני מחזיקה כל כך הרבה בלוגים – כדי לכתוב כל יום, כדי להרגיש שמשהו דוחף אותי לכתוב כל יום.
כמו בנאנו – בולמוס כתיבה כפוי הוא עדיין בולמוס כתיבה.
אבל הנאנו נגמר אחרי חודש, ואני עדיין עם סיפורים מסתובבים נטולי פורקן.

—-

זרם המחשבות בזמן כתיבת הפוסט שקראת זה עתה:

אני צריכה לשפץ את הסיפורצ'יק שלי, אחרי שהנסיכה תסיים להעיר עליו, ואני צריכה לשכתב את סיפור עקרות הבית הנואשות שמחכה יותר מחצי שנה, ואתמול קיבלתי סיפור עם הערות משולבות של הנסיכה והכלבלב לשכתוב. ויש עוד סיפור שאחרי שאני אאזור מספיק אומץ אני אנסה לשלוח אותו לאספמיה, ויש עוד סיפור שאני צריכה לשלוח לכלבלב, ויש ביקורת שלי שאמורה להתפרסם באתר האגודה, והסיפור מעולמות אמור להתפרסם במימד הבא, ואני צריכה להפוך את ההרצאה שלי על נרניה למאמר עבור המימד.

זהו, אני חושבת.

רגע, בעצם יש לי גם מאמר לתרגם עבור הכלבלב, ושלושה סיפורים עם הערות מזרחיני הכתיבה, וסיפור לאתר האגודה שהמלאך האפל ביקש לשכתב ואין לי מושג איך.
רגע! ויש גם את הסיפור על המוות בעריסה שעדיין לא התחלתי לכתוב. יש לי רק את השורה הראשונה והרעיון הכללי. אולי מחר, בזרחין הכתיבה? לא כדאי – רציתי להביא את הסיפור עבור המלאך כדי לקבל רעיונות איך להרחיב אותו.

לעזאזל, אני לא מצליחה לזכור את כל הדברים שאני צריכה לעשות. למה הפסקתי לכתוב משימות על הלוח המחיק שלי?
אה, כי נגמר לי המקום.

למה זרחין הפך לזרניך

סדנאת כתיבה שניה, והרעיון הזה מסתמן כאחד הרעיונות הגדולים של החודש. 
נתחיל מהסוף – הבנזוג הקריא סיפור ששנינו היינו בטוחים שיש הרבה מה לעשות איתו, ושתי אושיות (שתיהן מועמדות לגפן השנה) הודיעו שהסיפור מצחיק, גמור, ורק זקוק לקצת ליטוש. עכשיו השאלה היא מה לעשות עם הסיפור הזה, אבל זה כבר לפוסט אחר.
אני ניצלתי כיוון אחר של הסדנא – לא סיפורים תקועים, אלא רעיונות להמשך הזרמה. הבאתי איתי קטע קצרצר, ראשוני, שהבעיה שלי איתו היא שאני יודעת מה צריך להיות בסיפור, אבל אין לי מושג איך לספר אותו. קיבלתי כמה רעיונות טובים, כולל מהבנזוג (שהפגין בקיאות מרשימה בעולם הזה. מסתבר שהוא באמת מקשיב לי כאשר אני מדברת…), ועזרו לי לפסול כמה רעיונות גרועים.
מיצי והמשתתף הנוסף הביאו רעיונות בלבד. הרעיון של מיצי היה מהמם, חזק וגראפי, ואני מקווה שהיא באמת תכתוב את הסיפור הזה. זה משהו שהייתי שמחה לקרוא. א' הביא רעיון שיכול להיות מענין, אבל הוא צריך לנקות את העומס הרגשי שהוא הכניס לדמויות שלו, ולתת לסיפור לספר את עצמו. מענין אם הוא ימשיך להגיע.
היה קטע משעשע שבו א' הציע לנסיכה לכתוב מיינסטרים, והנסיכה הזדעקה – "אבל אני רוצה לכתוב מדע בדיוני ופנטזיה, אחרת זה לא מענין!"

ועכשיו – לנסיכה ולמלכה.
מיותר לציין שהן שלוש רמות מעל כל השאר מבחינת כתיבה, נכון? אז לא נציין את זה. 
שתיהן הביאו סיפורים תקועים, שתיהן גרמו לי לזעקת תסכול כאשר הבנתי שהן לא סתם מותחות אותנו, והסיפורים שלהן באמת לא גמורים, ושתיהן הקשיבו לנו כאשר דיברנו.
עדיין לא השתחררתי מהזהרורים בעיניים, כנראה. אני מדברת, הנסיכה מקשיבה, מהנהנת, רושמת לעצמה הערות, ובינתיים המחשבות שלי רצות 'למה היא מקשיבה לי? מי אני בכלל?'.
והיא מקשיבה. שתיהן מקשיבות. 
וואו. 

אז ככה – 
זרחין היה רעיון מעולה מלכתחילה, וזרחין הכתיבה מתחיל להיות דבר מגניב שראוי להמשיך אותו. אני לא יודעת איך הוא בהשוואה לסדנאת כתיבה רגילה, אבל הוא מעודד כתיבה ושכתוב, מכריח אותי ואת הבנזוג לחשוב על הסיפורים שלנו, ומבחינתי – זו המטרה. 
עקב נסיעתה של מיצי זרחין הדג הופך לאירוע לכבוד הפטרון הקדוש זרניך הבאג, היות וכידוע, לא ניתן לעשות זרחין בלי מיצי. 
הזרניך הראשון יהיה זרניך אייקון, שבו נעבוד על ההרצאות שלנו, ואם יהיה זמן אולי גם נקשט את המקרר של הנסיכה. אחר כך אייקון, ואחר כך נראה. 
אני רוצה עוד זרניכי כתיבה, אני רק מקווה שלנסיכה לא נמאס להעביר אותם. 

אה, וגם מצאתי עבודה.

זהו, מצב רוח טוב לשם שינוי.

ה"סדנא" של "הנסיכה" ואאוטינג

אתמול הבנזוג ואנוכי נכחנו בסדנאת הכתיבה המובטחת של הנסיכה. 
הרעיון היה פשוט ופרוע, כרגיל אצל הנסיכה – כל אחד יביא משהו תקוע וננסה לשחרר אותו ביחד. חלק הביאו התחלה, מישהי הביאה סיפור שחסר בו חלק, ומישהו הביא סיפור שלם שרק נזקק לקצת ביקורת בונה. 

הפחדים שלי לפני הסדנא, בסדר חשיבות עולה – 
1. שהסיפור שאני אקריא יהיה טרחני ומשעמם
2. שלאנשים לא יהיה נעים להגיד לי שהסיפור טרחני ומשעמם
3. שאקבל ביקורת קטלנית
4. שהבנזוג יקבל ביקורת קטלנית
5. שהבנזוג יפסיק לכתוב

התוצאות – 
1. הסיפור שהקראתי אכן היה ארוך מדי לסדר הגודל המבוקש בסדנא כזאת, אבל אף אחד לא התלונן (חוץ ממני)
2. הם אמרו שזה סיפור מקורי (!) ומענין (!) ושולטטט (1).
3. הם הצביעו על הנקודות המיותרות, שלא ידעתי איך להפטר מהן.
4. וכמובן, הציעו דרכים לפתוח את התקיעה
5. הבנזוג קיבל ביקורת אוהדת ובלתי משוחדת
6. (אם יהיה לו זמן) הוא גם ימשיך לכתוב

סיכום סדנאת כתיבה, מפגש 1 מתוך יותר – 
לא ציפיתי לכזאת העשרה הדדית מבחינה רעיונית. אני כבר רגילה לביקורות של המלכה, הנסיכה ובן הזוג, אבל השילוב של כל האנשים הניב תוצאות נפלאות, מבחינתי.

והדבר הכי נחמד – בדרך חזרה החזרנו את המלכה לארמונה, וקיבלתי רעיונות איך לשחרר תקיעה בסיפור אחר. אז הרווחתי פעמיים.

מסקנות – 
1. צריך יותר סדנאות כאלה.
2. הנסיכה צריכה להתחיל להנחות סדנאות קריאה באופן קבוע. בתמורה נכין לה פסטה בולונז או ספגטי זרחין.
3. בפעם הבאה – להביא סיפור קצר יותר.