Posts Tagged ‘באפי’

הכל מכל וכל, ועוד קצת

מודעות פרסומת

כולנו בצק עוגיות!

הזרחין השבוע התארח בביתנו הקט. בשל רצף נסיבות מקלות האורחים התארחו בבית הפוך ומטונף, אבל התעלמו מכך באופן הזרחינאי הרגיל.
ראשון להפציע היה הספרן, מכיוון שהוא חשב שכאשר קובעים איתנו אמורים להגיע בזמן. בתמורה הוא יכול היה לראות אותי מאלתרת ארוחת ערב מול קהל ואת הבנזוג מסלק במומחיות את ערימות הכביסה לחדר הסמוך. כולם קיבלו חביתה, סלט ולחם מהפריזר (אבל מופשר).
כשסיימתי לקשקש את החביתה שלי הנסיכה הגיעה וביקשה גם היא חביתה, ואחרי שסיימנו את הכל, הגיעו גם המיצי ושירלי, וגם הן ביקשו (וקיבלו) חביתה. אחר כך הכנתי פנקייקים עם שוקולד. במילים אחרות – אוכלוסיית הביצים בביתנו הדלדלה פלאים.
המכשפה החביבה עלי ובתה הגיעו עם לחם ריחני וסלט כמעט מוכן, ומיד פשטו על המטבח שלנו כדי לארגן הכל.
אחרונים חביבים הגיעו המלכה והכלבלב, מורעבים משום מה. הכלבלב קיבל פנקייקים עם שוקולד, המלכה – מלפפון חתוך וטחינה קנויה. קשים חיי הטבעונית.

הגיבור הלך לישון אחרי עוד סיפור אחרון ודי, והותיר אותנו לערב יצירה ארוך. התינוקת יצרה בועות מנזלת בגלל הוירוס האחרון שלה (אני מתנחמת במחשבה שאילו היא לא היתה יונקת – היא היתה חולה יותר). טוב שהיו הרבה ידיים עוזרות לנדנודי תינוקות בסביבה. ככה כאב הגד מתחלק בין הרבה אנשים…

אנשים שיצרו באמת – הבנזוג (כתיבה), מיצי (שרשראות), שירלי (גם ציורים לזכוכיות וגם תחתיות לכוסות), החברה המיסתורית של מיצי (שרשראות והתפעלות בלתי מסויגת מהפנקייקים שלי, מלאי הסוכר החום והקמח המלא), הספרן (משהו-משהו-תזה-משהו-אנגלית-משהו), הנסיכה (פימו, כתיבה ועוד),הכלבלב (ביקורת), המכשפה והבת (סריגה, ציורים, ציורים לזכוכית, ורוטב לסלט), והכל לצלילי הקונצרט האחרון של המלכה.
אני פרמתי (בפעם החמישית) את הצעיף שמיועד לבת של החבצלת. מתישהו אני אהיה מרוצה מהתוצאה ואז היא גם תקבל אותו.

מאוחר מאוחר, אחרי חצות, ביקשתי רשות לסיים לראות את העונה האחרונה של באפי. מסתבר שכאשר מערבבים זרחינאים, שעת לילה מאוחרת, ופרקים גרועים – התוצר הוא דמעות צחוק (אצלי) וכאבי בטן מרוב צחוק (שוב, אצלי).

אוף, היה כיף. הבנזוג הלך לישון לשלוש שעות ואז קם לעבודה, אני סחבתי עד אמצע הבוקר במיטה עם שני הילדים ואחר כך יצאתי להורים. אבל זה כבר סיפורי יום שישי, והם לא קשורים בכלל לזירחון.

שיהיה יום נפלא ומלא בצק עוגיות לכולם!

שבוע מחורפן מחורבן

רשימת מכולת

באפי פילת ובבל"ת

עשיתי היום מבחן פילת. למי שלא מכיר – זה מבחן שבו המטרה היא להתיש אותך עד שאתה לא רוצה לעבוד יותר במה-שזה-לא-יהיה-שאתה-נבחן-אליו.
התאמת צורות, הסקת מסקנות, הסקה כמותית, מבחן מילולי, השלמת משפטים, דינמיקה קבוצתית, ציורי עצים ואלוהים יודע מה עוד.
בשלב של השלמת המשפטים הייתי כל כך מותשת שאת המשפט "אמא בדך כלל…" השלמתי במלה "עייפה". אבא בדרך כלל, דרך אגב, תומך באמא. ילדה מחונכת לועסת בפה סגור, ושלל חוכמות ממין זה.
במסגרת הדינמיקה הקבוצתית קיבלנו רשימה של חמישה מועמדים לתפקיד מנהלי והיינו אמורים לבחור אחד מהם. השמות היו יאיר, יעקב, ברקוביץ (שאני מייד הצעתי להצמיד לו שם פרטי בתור החלטה ניהולית ראשונה), דניאלה ו…
אנג'ל.
כן, כן, הערפד המיוסר מסתנן לכל היבט בחיי! עברו כמה דקות עד שהייתי מסוגלת להתייחס למבחן ברצינות, וגם אז מדי פעם גלשתי לדמיין את הבחור יושב במשרד שטוף שמש, מפקח על קו ייצור של משהו, ומדי פעם בולס איזה עובד מתפרע.

ואם מדברים על באפי…
אנחנו לקראת סוף העונה השלישית (הפרק האחרון שראינו הוא על ווילו הכפולה). הפרקים שג'וס כתב וביים טובים בהרבה משאר הפרקים בסדרה. הוא בהחלט יודע את העבודה. מצד שני – אנחנו עדיין לא באפיסטים. אולי הנסיכה צודקת, ואני כבר מבוגרת מכדי לפתח פאנדום אמיתי.

משימות לשבוע הקרוב – לסיים את המאמר למימד, לכתוב ביקורת למימד, לכתוב הרצאה לעולמות, לאתר מרצים לעולמות, לחזור לכתוב את הספר.
אה, ולעבוד.
ולחיות.

כמו שאני תמיד אומרת – שינה זה לחלשים!

Buffy overdose ,Mid-Summer night dream and more vegetables

In every generation there is a chosen one. She alone will stand against the darkness, the actors who show in late, and the director's impossible memory loss and handwriting.
She is the water girl!

בתוקף תפקידי כנערת המים הרשמית של הפקת חלום ליל קיץ ב"עולמות", השתתפתי אתמול בחזרה הראשונה של קבוצה אחת. אוברון נשאר אוברון, אבל פאק וטיטניה התחלפו, ויצא מגניב ביותר. סוף סוף הבנתי על מה הנסיכה דיברה כשהיא הסבירה לי שבין שחקנים שונים יש דינמיקה אחרת. טיטאניה ואוברון הפכו מזוג צעיר ורומנטי לזוג ותיק ולמוד קרבות, ופאק זדוני יותר. אלו אותן מלים, אבל הדמויות שונות לגמרי.
היה מגניב, והתינוקת ריירה על המיטה של הנסיכה, ותרמה את חלקה בתור הטרקי (טרקר!).

ביום שלישי, אם ירצה שייקספיר, יהיה לנו גם פרנק, ואז נתחיל לעבוד ברצינות.

כמו שאפשר להבין מהפתיח – אני במנת יתר של באפי. המלכה הלוותה לי את הקסטות שלה, ואני צופה באדיקות כמעט כל יום. אנחנו באמצע העונה השניה, וכבר נרשמו שתי הצלחות. הראשונה היא שאני מסוגלת לצטט את הפתיח, והשניה היא שהתינוקת כבר מתכווצת בבעתה בכל פעם שמתחילה מוזיקת הפתיחה, ומחכה לרגע שהאמא המשונה שלה תסיים לרקוד במקום.
בינתיים הסדרה היא כמו שאני זוכרת אותה – משהו חביב לראות בערבים עם מוזיקת פתיחה מהמגניבות שיש. מצד שני, אנשים שאני מעריכה מאד אוהבים את הסדרה – אז אני נותנת לה הזדמנות להרשים אותי.

הספר קופא על שמריו. אני צריכה לכתוב מאמר על נרניה למימד העשירי , לסיים לתרגם מאמר לבלי פאניקה, לערוך ולשלוח שני מאמרים לאתר האגודה, ואז, ורק אז, אני אחזור לספר.
בצד האופטימי של הענין – סיפורי עקרות הבית הנואשות שלי כבר מסתובבים בעולם. אחד נשלח למרקורי והשני חזר עם הערות עריכה מהנסיכה אמש. סיפור אחר אמור להתפרסם במימד, ונכון לאתמול יש לי שני רעיונות חדשים לסיפורים (שאחד מהם גנוב מהבנזוג, אבל מה הסיכוי שהוא ידע על זה?).