Posts Tagged ‘אצונת’

עוד דברים

חודש? באמת?
אוי.


תמונות לשמירה

הגיבור יושב בשירותים. התינוקת מביאה לו כוכב שמפיץ אור ומשמיע צלילים. הגיבור קורא לי לכבות את האור בשירותים. אני מכבה. הגיבור מפעיל את הכוכב.
בנקודה כלשהי בזמן עמדתי בדלת של השירותים, הסתכלתי אל הגיבור והתינוקת נושאים מבטם אל התקרה, עליה מוקרנים דובונים מלווים במוזיקת "לילה טוב", וחייכתי חיוך כל כך גדול.


רשימה

התינוקת הולכת! כבר שבועיים! ומנקה! היא לוקחת ניירות תועים ומנגבת את השולחן מעליו היא אכלה, או את הפה שלה, או את הידיים. ושותה מכוס עם קש (חדשות ישנות). ושותה מכוס רגילה. ואוהבת מצות. ומוציאה אבוקדואים מהמגירה שלהם ונוגסת בהם כאילו היו תפוחי עץ. ואוכלת עם כפית. ויודעת להגיד "לאלאלאלאלא" ולהניד את הראש כך שכל התלתלים מתנופפים. ועושה "לא" עם האצבע. ועומדת מול המראה ועושה לעצמה פרצופים, ומתגלגלת מצחוק. ומסרקת את עצמה. ומביאה סיכות ודורשת שנשים לה בשער (פעם אחת הבנזוג והגיבור הצליחו להצמיד יותר מעשרים סיכות לשערות שלה. יש תמונות). ורוקדת כשיש מוזיקה, אפילו אם זו רק אני שמזמזמת לה את שיר הלהיט – "לולי-לולי-לולי-תעלולי". ונשכבת על הגב כשרוצים לשים לה חיתול או מכנסיים. ומביאה גרביים (לא תואמות), ומושיטה רגל כדי שנגרוב לה אותן. העיקר שלאחות בטיפת חלב היו טענות כלפיה.


קראנו עם הגיבור שני ספרים מסדרת נרניה, ועכשיו הבנזוג מקריא לו את עשרים אלף מייל מתחת לפני המים. אנחנו חוככים בדעתנו לגבי הספר הבא.


פעם הייתי מעדכנת על בסיס יומי. ואז שבועי. ועכשיו – חודשים עוברים, ואיפה אני?


יום שישי

הבנזוד קם מוקדם, והוציא את הילדים מחדר השינה. נשארתי במיטה, לא ממש ישנה, ולא ממש ערה, וחשבתי.
בסוף קמנו, והתלבשנו ויצאנו לקנות נעליים. התינוקת כל הזמן מחליקה כי מתעקשים לגרוב לה גרביים. עם נעליים זו לא תהיה בעיה.
נוסעים. עיר פקוקה ביום שישי בצהריים. חונים רחוק. תינוקת במנשא על הגב של אבא, הגיבור מבקש להיות על הגב שלי. הוא מקבל.
בחנות יש מיזוג, ותצודה מרובת נעליים. התינוקת מורידה נעל ורודה עם נצנצים ופרחים. זוועה מרוכזת. הגיבור מוצא כפכף. אני משליטה סדר. כל הנעליים על המדף נראות לי בעלות סוליה קשיחה מדי.
"יש לכם נעליים של צעד ראשון?"
המוכרת מצביעה על הנעליים שכבר בדקתי. יש להן סוליות קשיחות. המוכרת מתעקשת שאלו הנעליים של הצעד הראשון. אני מוצאת נעל עם סוליה רכה. היא טוענת שזוהי נעל שהם כל הזמן מועכים כדי להראות לקהל כמה הסוליה רכה, ולכן היא רכה יותר.
אני נכנעת. מוצאת זוג נעליים לא צעקני מדי ומבקשת. בינתיים הגיבור נרגש – הוא מודד את אורך הרגל של אחותו הקטנה, ומודיע למוכרת בקול נחוש "היא שוקלת 22!"
אנחנו מדברים על ההבדל בין משקל לאורך, ולאחר רגע המוכרת מפציעה עם זוג נעליים נוצץ וחדש.
מנעילה לתינוקת.
היא שמחה, פותחת וסוגרת את הנעליים. בסוף היא נעמדת ומנסה ללכת. כל החן התינוקי שלה נעלם. היא מהדסת בקושי, לא מצליחה להרים את הרגל, ואני רואה כיצד היא נאבקת בנעליים הקשיחות.
"אלו הנעליים שיש," אומרת לי המוכרת בהתנשאות, "את לא מבינה. ככה תמיד כולם מתחילים ללכת."
אני עונה, ושמחה שהקול שלי מאופק יחסית, "כבר עברתי את זה עם ילד אחד. אני יודעת איך מתחילים ללכת, וזו לא הדרך. אלו לא הנעליים הנכונות."
אורזת את הילדים, את הבנזוג, ויוצאת משם. באוטו הגיבור אומר – "אמא, בואי נספר לכל מי שאנחנו מכירים שהם לא היו נחמדים אלינו בחנות, ונגיד להם לא לקנות שם."
מדברים על מרד צרכנים, נוסעים לעשות קניות, חוזרים הביתה, ערב.
הן כבר שכחו את זה, אני בטוחה. אז למה אותי זה עדיין מטריד?

דברים

הגיבור אומר – "יש גיל שנה, ושנתיים, ושלוש, וארבע, ואינסוף."
אמא אומרת – "חמודי, אין אנשים שחיים עד אינסוף."
הגיבור אומר – "אבל אמא, לפעמים אני לא זוכר בן כמה אני, ואז אני בן אינסוף."
וכל כך הרבה חוכמה שזורה במשפט הזה.
פורים

"אמא! הנה עוד ילד שהתחפש לחקלאי!"
מצביע על עוד ילד מחופש לשטן שמסתובב עם קלשון ביד…


השנה הגיבור תכנן והוציא לפועל את התחפושת שלו, כמעט לגמרי בעצמו. הוא התחפש לטיל. תחילה יצאנו לחנות קרובה וקנינו המון קרטונים אדומים, וכובע אחד. אחר כך גזרנו מקום לידיים, סנטר, והדבקנו עם סלוטייפ כדי להחזיק סגור. אבא הכין כנפיים לרגליים, והגיבור היה מוכן כמעט לגמרי, פרט לדבר אחד חשוב. הוא הודיע שהוא לא "סתם" טיל, הוא טיל עם כלי נשק, ולפיכך הוא קיבל גם רובה לירות חיצי פלסטיק, כדי שהוא (הטיל) לא יצטרך להתפוצץ בעצמו.

מקורי, לא?

התינוקת היתה פרפרית, עם כנפיים שהכנתי לה לכבוד ההצגה שהיא השתתפה בה לפני שנה. פחות מקורי, יותר נוח לזחילה.

התחפושת של הגיבור לא היתה נוחה לריצה, ובמשך התכנון וההכנה הייתי צריכה להשתיק כל הזמן את הקול האמהי שפקד עלי לשכנע את הגיבור להחליף למשהו נוח יותר. הקול הושתק בהצלחה, הגיבור קיבל את התחפושת שהוא רצה, ואחרי חמש דקות בגן הוא נחלץ ממנה ולא חזר אליה יותר.
לפעמים אני ממש גאה בעצמי happy

עוד משחקים

משחקי המפלצות בדרך לגן ממשיכים. התינוקת הופקדה על "אקדח טילים" הלא הוא בובת תנין ישנה של הגיבור. היא מנופפת ב"אקדח" באושר, והגיבור צועק עליה שהיא יורה על מכוניות במקום על מפלצות.
לי יש כפתור שיגור מיוחד בהגה, אבל הגיבור קוטל את עיקר המפלצות, ואף מרתיע מפני מפלצות חדשות.
וחוץ מזה? עייפים. סוחבים. תשושים. נהנים. מתחבקים. ישנים. מתעוררים. חיים.

צעד ראשון

התינוקת הולכת. רק כמה צעדים בכל פעם, אבל הולכת!

משחקים וקצת

אני חוזרת כבר שבועיים הביתה אחרי שבע בערב, מרוקנת מאנרגיות, מסוגלת לשבת על הספה ולהניק עד שמגיעה שעת השינה שלי. התינוקת נשארת ערה ויונקת – אחר כך היא משלימה את שעות השינה בגן. הגיבור מסתפק במשחקי הבוקר המשותפים.
אני אני צריכה יותר מזה. איפה האמא שהייתי?
משחקים

"התקנת את מטול הטילים?"
"כן אמא."
"ואת צינורית הדלק המקולקלת?"
"רק גע…הנה! הצלחתי!"
"טוב, מיכל הלהביור מלא?"
קולות פעפוע מאחור – "כן!"
"והאקדח של התינוקת?"
קולות רשרוש, ותנין ירוק נדחף לידה של האחות הקטנה, מאושרת לרשרש בעוז בצעצוע המוזר.
"כן!"
"אז קדימה לדרך!"

מפלצות אורבות לנו על כבישים ישרים, מאחורי שיחים, מגיחות במטס בלתי מסודר מעלינו, מפתיעות אותנו מצמרות עצים. עשרים וקצת דקות של נסיעה מלאות הרפתקאות עד לגן, שם נפרדים בחיבוק, והגיבור לוחש לי, "אמא, תזהרי מהמפלצות בדרך לעבודה", ואני מחבקת אותו חזק ולוקחת ממנו את מיכל הדלק הנוסף שהוא השאיר בכיס. חוזרת למכונית, מניחה את המיכל הריק של הלהביור על המושב לידי, והוא והמפלצות מתפוגגים בדרך לעבודה, עד למחרת בבוקר.

התקדמות

הגיבור אמר אתמול – "אמא, אני מרגיש שאתם מקדישים תשומת לב רק לתינוקת ולא לי, וזה עצוב לי."

והתינוקת הולכת צעד ונופלת.

רשימה

זה לא שאין מה לעדכן – זה שהזמן חולף מהר מכדי שאצליח לתפוס אותו במילים.
רשימת מכולת –
  • תינוקת צוחקת, מרימה ידיים על הראש, קוראת לאחיה בה-בה, לאבא שלה א-בא, ולחתולה נה-נה. לאמא לא צריך לקרוא – היא באה לבד happy
  • הגיבור מקריא לתינוקת סיפורים, אומר לה מה לעשות, צועק עליה כשהיא לא עושה מה שהוא אומר לה, ומשחק איתה נפלא. מרווח של ארבע שנים הוא אדיר, אבל יש בו יתרונות.
  • אתמול שיחקנו ביחד – אני הייתי ליד הכיור, הגיבור והתינוקת ישבו בסלון. אני הייתי מעבר לגבול, והייתי ה"רעים", והגיבור יצא למלחמה נגדי כי יריתי עליהם טילים. הוא החזיר לי וירה עלי טילים, וניצח בסוף.
  • המלחמה מגיעה אלינו הביתה דרך הגן, שם מתארח ילד מבאר שבע. הגיבור הסביר לי שהוא מקווה שאף טיל לא יפגע לילד בבית שלו. הוא גם אמר שאם טיל יפגע לנו בבית זה עלול להרוס את הרהיטים שלנו, את החתולה, את התינוקת, את דלת הכניסה ואת הקירות. אבל לא את חדר העבודה כי הוא ממוגן – ככה אבא אמר לו.

יום חמישי

גיבור – "מי האבא של המחשב?"
בנזוג – "למחשב אין אבא."
גיבור – (בהבעת ניצחון) "אז בגלל זה אני מנצח אותו!"
(כי לו אין אבא שיעזור לו…)


הגיבור בחופש מהגן, המטפלת בחופש מהמשפחתון, והבנזוג לקח יום חופש ובילה את כל היום עם הילדים. אני עבדתי עד מאוחר, ורק בשש הגעתי הביתה.
בשביל זה נלחמנו על שוויון זכויות?

יום שלישי

הגעתי מספיק מוקדם הביתה, ואספתי את הגיבור והתינוקת מהמטפלת. התיישבתי להניק מול המחשב, הגיבור רץ לטלויזיה (וחזר אלי), ובערב הדלקנו נרות.
הגיבור כבר מספיק גדול כדי להחזיק נר בעצמו, והוא מדליק את החנוכיה בזמן שהבנזוג ואני מברכים על הנרות. התינוקת מוקסמת. היא יושבת בכיסא שלה, רוקדת לניגון התפילה, ומוחאת כפיים לגיבור. כאשר הנרות מרקדים היא מושיטה את ידיה השמנמנות אליהם ודורשת "אד'ה!". האש כל כך מרתקת אותה שהיא שוכחת לבכות כשאנחנו לא נותנים לה לשחק עם הנרות.
אוכלים לביבות וסלט, צוחקים, שמחים בחנוכה. חג יפה כל כך.

שבת ועוד

יום שבת

הבנזוג לקח את שני הילדים לגן השעשועים, והשאיר אותי בבית. תכננתי לאכול בשקט, לגלוש, לראות טלויזיה (להשלים בלוגים), אבל התעצלתי אפילו לצאת מהמיטה לשירותים. ישנתי עד שרגלים קטנות וצעקות הנקה העירו אותי. הגיבור והתינוקת גלשו, התנדנדו, בכו, אכלו גלידה, שיחקו עם אבא, ואני לא הייתי שם.
אני מתנתקת מהילדות שלהם לאיטי, וחוזרת לעולם המבוגרים, ואני לא בטוחה שזה טוב, אבל זה קורה בכל מקרה.


מיצי_החתולה‏ הזכירה לי שמזמן רציתי להשוויץ בשיר של הגיבור:
(לא נגענו, כמו שאומרים)בתשלי נתן הדקל פרי שחום נחמד.
בחשמן ירד יורד לו על גגי רקד (בלוג_בעיקר_אמא (16.11.2008 21:43)‏)
בתסלו נרסיק הופיע, טבת (ה' דגושה) ברד, ובשבט עלה הפציע ליום אחד!
באדר עלה ניחוח מהפרדסים, בניסן הונפו בכוח כל החרמשים! (אמא, מה זה חרמשים?),
ואייר הכל צמח, וסיוון הפקיר.
ותמוז ואז שמחנו אחר קציר.
תשרי-חשוון-תסלו-חבת חלפו עברו באף.
גם שבט אדר ניסן אייר, אייר תמוז ואב.
ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה, והתחלנו את שירנו מהתחלה!

ושוויץ על התינוקת, שהיא בכלל כבר לא תינוקת, אלא כמעט ילדה:בבה – הגיבור
מיני (או הברה דומה) – מים
אבא – כל דבר בעולם, חוץ מאבא. לרוב משמש לדיבור ב"טלפון", שיכול להיות גם כן כל דבר בעולם, החל מסלולרי זנוח של אחד ההורים ועד לגרב שנשכחה מתחת למיטה.
ממממה – אחרי תחנונים ממושכים של "תגידי א-מ-א", מלווה בספיקת כפיים והתנפלות על השד הקרוב.
צליל גבוה שמזכיר יללת חתול – החתולה
צליל גבוה שמזכיר יללת חתול אבל קצת שונה – החתול (שברח ולא נמצאו עקבותיו, והגיבור עדיין מדבר עליו מדי פעם).
ההההההם! – עם פה פעור בהתאם

וצחוקים גדולים שגורמים לסביבה לצחוק גם. ההורים שלי מתעקשים שהיא עושה הצגות כמו אחותי כדי למשוך תשומת לב, ואני משוכנעת שהיא בסך הכל מנסה לשמח את הסביבה.


אתמול שיחקנו עם לייזר והרצנו את החתולה בבית. התינוקת התלהבה והחלה לזחול מיד אחרי הנקודה גם היא. אחרי דקה היא הבינה מאיפה האור מגיע, זחלה אלינו וניסתה לקחת מאיתנו את הלייזר. כשהיא לא הצליחה לקחת אותו (הרמתי מעל לראש ולא נתתי לה, תוך המשך הרצת החתולה), במקום לבכות היא חזרה לרוץ עם החתולה, מתגלגלת מצחוק כאשר החתולה ניסתה לזנק על הנקודה.
לרגע אחד ראיתי את הכפילות שלה – היא בו זמנית רצה אחרי הנקודה המבהיקה וגם צחקה על החתולה ש"עובדים" עליה עם נקודה מבהיקה זזה.


התינוקת עומדת והולכת עם עזרה. מדי פעם, כשהיא שוכחת שהיא עדיין לא יודעת לעשות את זה – היא עומדת בלי עזרה. בקרוב היא תתחיל לרוץ, אבל בינתיים נחמד לי שהיא עדיין זוחלת. ככה עדיין יש לי תינוקת אחת בבית.


הגיבור משחק המון במחשב, וכשהוא לא משחק במחשב הוא רואה טלויזיה. בגן אמרו לנו שהוא נראה להן עייף, וחששתי שהוא נמנע מפעילות גופנית כי משהו לא בסדר. בדיקות דם, שתן וצואה היו תקינות לחלוטין. הוא פשוט נהנה לשחק במחשב.
רואים שאני רופאה – כל אמא אחרת היתה מבינה את זה הרבה קודם…


לפעמים אני מרגישה שאני לא עומדת בציפיות האמהיות שלו. כאילו מאז שהכנסתי אותו לגן אני נותנת למישהו אחר לטפל בו, וכשהוא לידי אני מצפה ממנו בעיקר לא להפריע לחיים שלי. שמישהי תגיד לי שאני טועה, בבקשה.