Posts Tagged ‘אחרי פרסום’

הפסקה מתודית

ראיתם את זה? ראיתם? לא, אז תראו!

אני מתכננת האבקות בוץ. מי איתי?

מודעות פרסומת

חמש יחידות בפיזיקה – לא הכרחי אך מומלץ

פעם, מזמן מזמן התחלתי לכתוב סיפור על סטאז'רית בחדר מיון שנתקלת במגיפה לא מוכרת, וזנחתי כי לא הצלחתי להתנתק מספיק מהדמות בשביל לכתוב עליה. 
בעקבות פרויקט שמים וארץ חזרתי לסיפור ההוא. אז הנה, סיפור שנכתב במשך למעלה משנה רק כי הדמות הראשית שלו היא הכי "אני" מכל הדמויות שלי עד היום, והנושא שלו הכי מפחיד אותי מכל סיפור אחר שכתבתי עד היום. תודה לבנזוג שנתן לי את הרעיון של המגיפה, לנסיכה על העזרה בשכתובים, לקוראות הבטא האהובות שלי, ושוב לבנזוג – על העידודים המאסיבים לגמור את הסיפור הזה כבר.

תסכיתים הם מפלטם של הסיפורים הדחויים

סיפור שכתבתי הפך לתסכית מוצלח ביותר. מספרי הסיפורים, כהרגלם, הפכו את המילים לסיפור חי ונושם, פשוט תענוג לשמוע. זהירות – לא מתאים לילדים, נשים בהריון, חולי לב, ומי שלא אוהב איברים מרוטשים לפני ארוחת הבוקר.

הבנזוג סיכם – "אני רק מקווה שברור לך שזו לא קומדיה אלא תסכית אימה".
נו, צריך משהו לאזן את הסיפור האופטימי ומלא החיים מ"היה יהיה".

יש לי לפטופ חדש! יש עליו אנטיוירוס, פיירפוקס, ובקרוב מדבקה של גלקסיקווסט.

שנתון!!1

ראיתי את השנתון היום, ואוזניהן של כמה מחברי הטובים עדיין מצלצלות בגלל זה. יש אפילו הודעה מתלהבת ב"אורט".
יש המון סיבות להתלהבות שלי.
קודם כל – זה כבוד עצום להיות מעורבת בפרויקט כזה. הסיפור שלי נמצא בין סיפורים של שני כותבים מעולים של הספרות הספקולטיבית הישראלית, גיא חסון ולביא תדהר. אם הייתם אומרים לי לפני שלוש שנים שדבר כזה יקרה – הייתי מתפוצצת מצחוק.
סיבה שניה היא שהסיפור שלי נמצא באותו ספר ביחד עם סיפורים של כותבות נהדרות ואהובות עלי עד מאד. אם הייתם אומרים לי לפני שלוש שנים שלא רק שאני אדבר איתן כשווה, אלא שסיפור שלי יפורסם באותה אסופה יחד איתן – הייתי צוחקת עוד יותר.
סיבה שלישית היא הגדולה של האירוע. אוספי "הטוב שבטוב" תמיד היוו עבורי את פסגת הכתיבה הספקולטיבית האמריקאית. על כל מגבלותיהם – הם מקבצים את טובי הסופרים וכמה מהסיפורים הטובים ביתר שפורסמו אי פעם. זוהי הפעם הראשונה שדבר דומה נעשה בארץ, ואני מרגישה חלק מאירוע משמעותי בספרות הישראלית. אפילו אם לא יצאו יותר שנתונים, אפילו אם זה העותק היחיד שאי פעם יהיה – עשינו כאן היסטוריה.
סיבה רביעית היא שבשנתון כלולים גם סיפורים מוזמנים וגם סיפורים מועמדים לפרס גפן. זהו אושר גדול להכלל בשני חלקי השנתון. ושוב, אם לפני שלוש שנים…

אבל הסיבה העיקרית, המשמעותית ביותר היא קטנה ואישית.
אחרי שקני ביקש ממני סיפור לשנתון (כאמור, אם לפני…) – שלחתי לו התחלות של שני סיפורים. אחד הוא דחה (והוא הפך לתסכית, פורמט שהרבה יותר מתאים לו), ואת השני הוא קיבל.
הוא מבוסס בחלקו על שבריר חלום. התחלתי לכתוב אותו לפני שנים, קצת אחרי שהתחלתי לכתוב את הספר שלי, וזנחתי אותו מחוסר זמן.
אחרי שקני קיבל אותו, עבדתי עליו במשך זרחין שנמשך עד ארבע לפנות בוקר (חלקו בחברת קני, שעודד אותי לכתוב) כדי להשלים אותו. כאשר סיימתי האצבעות שלי כאבו, העיניים שלי צרבו, אבל הוא היה גמור.
הוא לא יצא כמו שתכננתי. הוא היה אמור להיות מצחיק לכל אורכו, ובמקום זאת הוא נעשה רציני וכאוב. למרות זאת, הוא אופטימי בהרבה מסיפורים אחרים שלי. אני אוהבת את הדמות הראשית שלו. היא קרובה אלי במידה מסוימת הרבה יותר מדמויות אחרות שכתבתי. עם כל השמחה שיש בו הוא מדבר על בדידות, ועל ההרגשה של להיות האדם הסטנדרטי בחברה שבה כולם ייחודיים. לאור החברים שלי, ובייחוד לאור האדם המדהים איתו אני חולקת את חיי, הרבה פעמים אני מרגישה בדיוק כך – האדם היחיד נטול המעוף בחברה שבה כולם מופלאים.

ובעצם, אולי מה שאני מנסה לומר (ולא כל כך מצליחה) הוא שריגש אותי לראות סיפור שלי בדפוס, ריגש אותי לראות סיפור שלי בספר, ומאד ריגש אותי לראות סיפור שויתרתי עליו לפני כל כך הרבה שנים לובש צורה בשחור על גבי לבן.

וזה מקום נפלא להגיד תודה לבנזוג שלי. הוא לא רק אחראי לקרוא את הסיפורים ולהתוות את דרכם. הוא בעל הרעיונות המקוריים בסיפורים האלה ("את צריכה לבחור מישהו שלא נלחם ממש. אולי חובש?", "עשית אותו חכם מדי כאן, תעשי אותו קצת יותר טיפש", וכמובן – "אם תהפכי אותו לסייבורג זה יתאים לנושא של התחרות")
תודה יקירי. בלעדיך אף סיפור מהשלושה לא היה נכתב.

תודה לכל מי שהיה מעורב בפרויקט – למגיהים (יעל, ריקה, ואלעד), לכותבים האחרים (הנה רשימה מלאה שלהם), לאגודה, לרמי (שצריך לקבל תודה בפני עצמו על השיוף המאסיבי שהוא מעביר את הסיפורים שלי), ובעיקר לאהוד, על החזון, היוזמה והיכולת להפוך את הטירוף הזה לספר עם 333 עמודים. אני חושבת שאני יכולה לדבר כאן בשם כל הכותבים – אתה לא נורמלי. למה עשית את זה לעצמך? בבקשה תעשה את זה שוב בשנה הבא!

תסכיתי פרס גפן!

פרס גפן! פרס גפן! פרס גפן!

שמעתם ששני סיפורים שלי מועמדים לפרס? ושסיפור מעולה להפליא של יולי מועמד? ושסיפור מקסים של לאורה מועמד? ושסיפור מצמרר (כמובן) של יעל מועמד? וששני סיפורים שלי מועמדים?

שמעתם?
לא?
אז עכשיו אפשר לשמוע!

זיוקי (אחשל) בתור כורה אומלל שתקוע על אסטרואיד, ונירש (ההפך מנירקי) בתור דבורקין החובש, שזורקים אותו על כוכב זר ומצפים ממנו גם לעשות את העבודה שלו. שניהם לקחו את מה שכתוב על הנייר, והוסיפו לו נופך שונה לגמרי. מגניב ברמות 🙂

ומשהו קצת אישי –
חוצמזה שבין מקימי הקבוצה נמצאת אחת מהחברות הטובות שלי, ואחת מהסופרות הטובות בקהילה, שהיא גם במאית מהממת, חברים שם שחקן נהדר ומוזיקאי מוכשר להפליא, מה שהופך את הקבוצה הזו למוצלחת במיוחד, והתוצרים שלהם ראויים לתשואות.

אפשר לשמוע את התשואות?
יופי.

מי מועמדים של אמא?

היכולת המילולית שלי יצאה לחופשה זמנית. לפיכך, להלן התגובה הרשמית שהצליח להפיק המוח שלי:
אההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!1

והיה גם איזה היהיהיהיהיהיהי מוטרף באמצע.

והמון קיפוצים. המון. באמת. השכנים מלמטה התלוננו. ואנחנו בכלל גרים בקומה ראשונה.

כאשר אני ארגע אני אנסה לנסח משהו שמחזק את מה שאמרתי בשנה שעברה, על זה שארבעה מחמשת הסיפורים במועמדים נכתבו לתחרויות סיפורים, שכל הסיפורים המועמדים נכתבו על ידי נשים, ושכמעט כולם הופיעו בפורמט מקוון ששייך לאימפריית הרשע של כלבלב אחד.

אבל בינתיים – אני מועמדת לגפן! פעמיים!! שנה שניה ברציפות!!! אההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!1

שלב א' – פרס גפן – הצביעו והשפיעו!

וכהרגלי, רשימת המועמדים בקטגורית הסיפור הקצר. השנה מספר רב של סיפורים לא נמצאים ברשת, כך שהקוראים הנאמנים יאלצו להניח את ידיהם על גליונות המימד האבודים, פנטסיה 2000 הסוררים ומרקורי הנטושים…
רשימת הסיפורים והלינקים ההכרחיים