יום רביעי, או – הליכה מרובה

הגדול התעורר מוקדם ויצא לפגוש נערה שהוא מכיר מהאינטרנט. כן ממש כך. הם מתכתבים כבר כמה חודשים, היא מהולנד, הוא עכשיו בלוקסמבורג, אז נשמע לשניהם הגיוני להפגש בעיר ולהסתובב. מכיוון שההורים שלה היו בסדר עם זה, ומכיוון שהגדול מספיק גדול להתקשר אם נתקעים, ציידנו אותו במזומן ושלחנו אותו לדרכו בזמן שאנחנו נשארנו במיטה לא לעשות כלום כי יום שבת, ותנו לנוח.

כשהצלחנו לגרד את עצמנו מהפוך הכנתי בריוש מטוגן, שזה כמו חלה מטוגנת אבל עם בריוש ובלוקסמבורג. המשכנו להתבטט עד הצהריים, כשהוחלט פה אחד (שלי) שבאמת יש גבול לכמה התבטטות אפשר להכיל במדינה זרה, מה גם שמחר זה היום האחרון שלנו, והחלטנו לצאת למרכז לחפש חנות מזכרות כדי להביא משהו חזרה הביתה. הקטנה ביקשה שניסע באוטובוס, מה שהתברר כרעיון מצוין כי האוטובוס הביא אותנו כמעט עד איפה שהיינו צריכים.

טכנית, כיוונו את פעמינו לחנות מזכרות ספציפית. מעשית, עצרנו בכל מקום שנראה מעניין.

שבת בצהריים במדינה אירופאית בזמן מגיפה הסתבר כמו שבת בצהריים במדינה אירופאית שלא בזמן מגיפה, אבל בלי לשבת בתוך המסעדה אלא רק בחוץ. מלא אנשים הסתובבו בכל מקום, ישבו ואכלו, ובעיקר, היו. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי כל כך הרבה אנשים בבת אחת. בטח שלא בשנה האחרונה בארץ.

מצאנו חנות ספרים בצרפתית וגרמנית, שלידה יש את חנות הספרים באנגלית הגדולה ביותר בלוקסמבורג. רציתי לקנות לריקה את ההוביט בלוקסמבורגית, אבל כששאלתי את המוכר אם יש לו את הספר הוא הסביר לתיירת הפעורה שאין מספיק קוראי מדב"פ בלוקסמבורגית כדי שיתרגמו את הספרים לשפה הזו, בייחוד בהתחשב בכך שכל לוקסמבורגי שמכבד את עצמו מדבר גם גרמנית, צרפתית ואנגלית.

נו, טוף.

חנות המזכרות הלוקסמבורגית התגלתה כמלאה בדברים יקרים ולא שימושיים, והמשכנו ממנה לחנויות צעצועים חביבות שגם הן היו מלאות בדברים יקרים ולא שימושיים. נו, לא כל מקום צריך להיות המלי'ז או הפורבידן פלאנט. מצד שני, מרכז לוקסמבורג הוא אחלה מקום להסתובב בו, עם מזג אוויר אירופאי אביבי נעים (היום. בעוד שבוע צפוי גשם וג'יפה).

חברנו לגדול ולנערה המיסתורית שהתגלתה כנחמדה ממש, והוחלט על סושי וחזרה הביתה לאכול כי כולנו נלחצנו מכמות האנשים מסביב שפשוט… נמצאים. אלוהים. לא שמעתם שיש פנדמיה??

חזרנו הביתה בטראם שהיה כיפי בפני עצמו, ושונה מאד מאוטובוס.

אכלנו את הסושי שגם כן היה טעים! ואמנם לקחתי מנה זוגית, אבל הבנזוג לקח לעצמו משהו אחר ולכן חיסלתי הכל לבד, שזו הדרך המועדפת עלי לאכול סושי.

הגדול חזר לשוטט בעיר עם הנערה מהאינטרנט, הקטנה פרשה למיטה עם טאבלט, והבנזוג ואני התפנינו למיליון סידורים. חיפשנו איירביאנבי למאי עבור הבנזוג, חיפשנו דירות לשכירה לאחר שיהיה לנו חוזה ומשכורת (כי צריך את שניהם בשביל לשכור כאן), ואז הגיע החלק הכי פחות כיפי – אריזה. רק לשם שיני הוא לא היה לא כיפי רק כי חוזרים לארץ אחרי טיול, אלא כי הבנזוג נשאר רחוק מאיתנו, ויש לנו עוד לפחות חודשיים עד שנוכל לחבור אליו מחדש. אני מאד בעד שהוא יתקדם ויצליח, רק שהפרידה קשה לי.

ואז, כרגיל, לישון. כי מאוחר ועייפים ויש טיסת לילה (שוב).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: