יום שלישי או – בנק על הבוקר

התחלנו את הבוקר עם בריוש וחמאה, שזו ארוחת בוקר ראויה לכל הדעות. כלומר, כל המשפחה התחילה את הבוקר עם בריוש וחמאה, אני התחלתי את הבוקר בלתאם לכולנו בדיקות PCR לקראת החזרה לארץ. טכנית, יש כל מיני מעבדות שמאפשרות בדיקות בתשלום ברחבי לוקסמבורג והן יחסית זולות, אבל כולן מחייבות רכב כדי להגיע אליהן או נסיעה של לפחות שעה בתחב"צ, ובאיזשהו שלב נשברתי ובעצה אחת עם יואב הלכתי על הפתרון התיירותי של לקבוע תור לבדיקה בנמל התעופה. זה יקר ולא נוח, אבל לפחות רק במרחק של חצי שעה באוטובוס מהבית, ואפשר יהיה לעשות דברים כיפים אחר כך במקום לשרוף יום שלם על נסיעות ברחבי הדוכסות הגרנדיוזית.

אחרי קביעת התור יצאנו לבנק. כלומר, רצנו לבנק. אין תחב"צ נוח מהדירה שלנו לבנק, אבל יש המון גבעות בדרך. מתנשפים ומיוזעים הגענו לפינה בה נפרדנו מהילדים. הם הלכו לגינה להשתובב עם צבים וברווזים, ואנחנו לפגישה בבנק עם בנקאים לוקסמבורגים חמורי סבר.

כלומר, בנקאית לוקסמבורגית סופר-נחמדה שהסבירה לנו את כל התהליך, התפלאה שאנחנו חושבים על חשבון משותף והמליצה בעדינות אירופאית ללכת על חשבונות נפרדים כמו שמקובל אצלם, ואחר כך הרימה גבה על זה ששיניתי את השם אחרי הנישואין כי זה מאד לא מקובל בלוקסמבורג, מסתבר. זה לקח קצת יותר משעה, אבל בסיומה היינו לא רק תושבים רשמיים של לוקסמבורג אלא גם הבעלים הגאים של שני חשבונות בנק! עכשיו רק נשאר לחתום על חוזי עבודה, כי בלעדיהם החשבונות אינם פעילים…

חזרנו לפארק, הבנזוג הלך לאסוף את הילדים ואני ניסיתי להזמין ארוחות בוקר לכולנו. מסתבר שקל מאד לאתר זרים בלוקסמבורג – הם אלה שלא דוברים ארבע שפות. במקרה שלי – אני מדברת רק אנגלית ועברית, המוכרת מדברת רק צרפתית, ושתינו מנסות לבנות על הצרפתית הרצוצה שלי ועל המון תנועות ידיים.

מזל שהצבעה על דברים היא שפה בינלאומית, וכך יכולנו לשבת במרפסת האלגנטית, לאכול אקלרים אלגנטים ולשתות תה אלגנטי בעודינו צופים על פארק אלגנטי.

אחרי האוכל יצאנו לתחנת האוטובוס ונסענו בשמחה רבה לשדה התעופה. הבדיקה היתה מבחילה כצפוי, אבל הסתיימה! ויכולנו לחזור בדיוק למקום ממנו יצאנו כי הילדים רצו להראות לנו את הפארק ואני רציתי להכנס לחנות שהאינטרנט טען בתוקף שהיא מלא בקומיקס ומרצ'נדייז. בפועל היא היתה מלאה בפורנו, ומהר מאד נסוגנו לאחור והלכנו להסתכל על צבים (שקוראים להם בנצי, לטענת הילדים) וברווזים (שגם להם קוראים בנצי, לטענת אותם ילדים), ומלא מלא טבע, כי לוקסמבורג היא עיר שמנסה לשמר את הטבע שלה. לכן בכל מקום יש עצים עתיקים, בריכות, ופיסות דשא פסטורליות.

חזרנו הביתה למנוחה לפני יציאה נוספת לארוחת ערב עם חברות של הבנזוג מאוניברסיטת החלל. הקטע הוא שבגלל הקורונה כל המסעדות נסגרות בשש, כך שנפגשנו לארוחת חצי-ערב בארבע וחצי במסעדה חביבה עם אוכל חביב במחירים מוגזמים, אבל לא נורא. החלק החשוב היה החברה המשעשעת.

אחרי האוכל חזרנו לדירה, והגדול ואני יצאנו לעוד סיבוב סופר כי נגמרו לנו פירות היער באופן מסתורי (אני אכלתי הכל), ומיץ התפוזים (לשם שינוי לא באשמתי).

כשחזרנו לדירה ניסינו לצפות ב knives out אבל באמצע הסרט כולנו התייאשנו מהניסיון להשאיר את העיניים פקוחות, והוחלט על פרישה למיטה לקראת היום האחרון שלנו כאן.

בנצי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: