עולמות ועולמות

בקבוצת "ספרים?" המעולה בפייסבוק היה פרויקט פאנפיקים חמוד להפליא, שכתבתי עבורו שני פאנפיקים (ועוד אחד שהיה לי כבר). במסגרת חשיפת שמות הכותבות והכותבים ביקשו מאיתנו לשלוח לינק לאתר או לבלוג, וננזפתי אישית על ידי האדמיניות שאין לי באף אחד מהאתרים שלי רשימה מסודרת של הסיפורים שלי.

הדדליין היה אתמול בשש בערב, אז ברור שאתמול בשלוש אחה"צ התיישבתי סוף סוף לרכז בצורה מסודרת את כל הסיפורים שלי שפורסמו, לחלק על פי העולמות להם הם שייכים, ולארגן בצורה סבירה. התוצאה היא העמוד "סיפורים ועולמות" שהופיע בראש הבלוג כאן, ושוכפל גם ל"סוף העולם" המקצועי יותר.

כמובן שהעיסוק בסיפורים עורר משהו רחב בהרבה, שהיא השאלה האם באמת אני כותבת באותם עולמות? ואיזה עולמות יש לי? העולם של צאלה ותובל, למשל, מאד מובחן. כך גם העולם של לב המעגל או העולם של הארכיבאים. יש לי סיפורים שבכוונה נכתבו למקומות האלה, עם רפרנסים ברורים (פחות או יותר) מאחד לשני, וההגדרות שלהם ברורות. "אלמוג וההרפתקאה הנהדרת", למשל, חולק דמות משנה עם "זהירות, שביר". הקונספט של שמירת זכרונות, עריכתם ותיעוד ההיסטוריה האנושית קיים באופן מובהק ב"כרטיס לכיוון אחד", "זכרונם של החיים" ו"רסיסים", והשאלה היחידה מה קורה אחרי מה. הם גם מראש נכתבו באופן מכוון באותו עולם, כך שיכולתי להכניס קווים דומים ולקוות שקוראים יוכלו לקשר בינהם.

אבל סיפורים כמו "בלדה לחובש" או "קרע" נכתבו בפני עצמם, כשרק התחלתי לכתוב. האם הם באמת שייכים לאימפריה האנושית כמו שהיא מתבטאת ב"סימני חיים"? ומה לגבי "שמים שבורים", שבכלל נמצא בתחילת היציאה מכדור הארץ, ואין בו חייזרים או מערכת צבאית דורסנית? ולאן "לשרוף את אלכסנדריה" שייך, בהתחשב בכך שאין בו אפילו בני אדם?

הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא את הסיפורים שעומדים ברשות עצמם וכרגע לא מקושרים בראש שלי לשום עולם. למשל, הווה מתמשך, מסיבת טאפרוור, מעגל, התפוררות וכו'. מלא מלא סיפורים שאני מאד אוהבת ומאד לא קשורים לכלום חוץ מאשר לרעיון שהיה לי.

אחר כך לקחתי את כל הסיפורים שנשארו וחיפשתי מה מקשר אותם אחד לשני. אם יש בהם מערכת צבאית נוקשה, מסע בחלל וחייזרים, הם קשורים לאימפריה האנושית, גם אם כשכתבתי אותם בהתחלה לא חשבתי כך. זה העתיד שחזיתי פעם, ועם הזמן נוספו לו עוד ועוד סיפורים. זה בסדר שב"הגורגונה של הייזנברג" לא מופיעה מערכת הניקוד הקשיחה של "סימני חיים". הם עדיין באותו עולם, קונספטואלית, ורופאה על תחנת חלל נטושה לא אמורה להתעסק באיך בדיוק היא תעשה ילד. שמים שבורים רק מתחיל את ההתפשטות האנושית לחלל, וקרע קצת אחריו, עם ההגעה לכוכב לכת מחוץ למערכת השמש, אז הם קשורים ובקרע כבר יש חייזרים, אז הנה, הכל במקום.

מה שהשאיר, באופו משעשע ממש, את "לבד בחושך" ואת "מחשבות באפלה". הם סיפורי אנושות בחלל, אבל בלי חייזרים ובלי מערכת צבאית נוקשה. כך ששני הסיפורים היחידים שעוסקים בבדידות נשארו לבד. ובכן, אם כבר לבד, אז לפחות שיהיו לבד עם כל שאר הלבד-ים, וכך הם נכנסו לקטגוריית "סיפורים שלא קשורים לשום דבר".

התוצאה היתה שבראש שלי עכשיו ספינת חלל פולניה מנסה לנחם אמא שהופכת לזומבית, בזמן שהיא הולכת למסיבת טאפרוור כשהילד שלה מצטרף לחבורה שממציאה משחקי דמיון בבית ספר חייזרי והבחור שלמד מאחוריה בתיכון עכשיו תקוע על אסטרואיד ומתכנן נקמה בכל המין האנושי, והחברה הטובה שלה יולדת בספינת חלל.

2 responses to this post.

  1. איזה יופי 🙂
    בכלל לא ראיתי את כל הסיפורים האלה כקשורים אחד לשני!

    להגיב

  2. מצטער, זה לא זה בלי סיווג על פי שנת פרסום ו/או פלטפורמה ו/או לפי אלף-בית של שם הסיפור ו/או לפי שם המחברת….

    תודה על הרשימה, מסתבר שיש כמה שפספסתי ועכשיו צריך להשלים 🙂

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: