יום חמישי או – 2 מעלות זה לא קר כמו שנדמה לכם!

הצלחתי להתעורר מוקדם! כלומר, בזמן כדי לאכול משהו ולצאת להסתובב בעיר. בהתחלה פחדתי ששתי המעלות שגוגל טען שיש בחוץ הן מזג אוויר קר, אבל אחרי שראיתי אנשים מסתובבים בחוץ בחולצה ומעיל אזרתי מספיק אומץ לנסות בעצמי, וגיליתי שאם הולכים מהר עם ידיים בכיסים אפשר לא לקפוא ואפילו להינות ממשב האוויר הנקי.

היום שלנו בכנס מתחיל בתשע ונגמר בשש, מה שאומר שאני מחמיצה את כל האטרקיות כי מסתבר שהכל בעיר הזו מתחיל בתשע ונסגר בשש. אבל! אפשר סתם להסתובב ברחובות ולראות מה שהקומוניזם השאיר מאחוריו.

טיראנה היא העיר שאחרי שתעבור שיפוץ מאסיבי תהיה מהערים עם המרכז היפה והשוליים המתפוררים. אפשר לראות ניצוצות במרכז הקניות ובבתי הקפה הפזורים פה ושם, אבל אי אפשר להסתיר את הקושי. חזיתות בתים מתפוררות, צבע מתקלף, ודברים קטנים יותר. למשל – אנשים עם נוקיה בת עשר, מרצפות שבורות ולא תואמות, מיעוט רמזורים, מיעוט כספומטים, ומיעוט חנויות "סתם". אתם מכירים את החנויות האלה, הרי בכל עיר גדולה יש מקומות שמוכרים המון דברים שלא צריך. זה סמל של כסף שאפשר לבזבז ללא מטרה ברורה. כאן אין. זו עיר בירה ואין בה חנויות מזכרות, ספרים או אפילו סופרמרקט. לאוכלוסייה אין מספיק כסף פנוי לבזבז על שטויות, אז אין חנויות שמוכרות שטויות. זו עיר בירה של מדינה אירופאית! היא אמורה להיות מפוארת! היא אמורה להיות היסטורית! היא לא אמורה להיות נגיסות בטון מתפוררות עם חזיתות מוזנחות כי אין תקציב לגרום לעיר להראות יפה, אפילו לא לחלק ממנה.

קניתי אספרסו וצילמתי תמונות, ואחר כך חזרתי למלון להיראות קצת יותר רשמית ולהתחיל את היום.

הכנס היום עסק בהתאחדויות של מדינות על מנת לקבל עסקאות טובות על חיסונים. שמענו הרצאה של נציגה מדנמרק שהתלוננה שמכיוון שהם מדינה קטנה ועשירה הם נדפקים כי כל הדילים הטובים הולכם למדינות הגדולות והעניות. כזה "צרות עולם ראשון" כבר מזמן לא שמעתי, אפילו שהיא כנראה צודקת…

היתה גם הרצאה של נציגה מאסטוניה שמאוגדות עם לטביה וליטא, שתיארה את ההליכים הביורוקרטים והשיעורים שנלמדו במהלך ההתאחדות הזו, כולל כשלונות. מעולם לא חשבתי שהרצאה על ביורוקרטיה יכולה להיות כל כך מעניינת. למשל – הם חייבים לתקשר באנגלית כי אסטוניה הפסיקה ללמד רוסית בבתי הספר ולכן אין להם שפה משותפת עם השכנים שלהם.

בזמן ההרצאה של נציגת יוניצ"ף לגבי כל הדרכים בהן אפשר לקנות מהם חיסונים התעדכנתי בתרמית הפירמדיה של אלבניה. הידעתם? כל אלבניה נסחפה לתרמית פירמידה ענקית בסוף שנות התשעים שרוששה לחלוטין את המדינה, בזמן שהיא עדיין ניסתה להתאושש מנזקי הקומוניזם. יש לציין שאם אתם יעל או נמרוד אכן ידעתם את זה, והתפלאתם שאני לא ידעתי.

אבל חכו! יש עוד משהו לגבי זה! זוכרים את החור הענק במרכז טיראנה שהיה אמור להיות כביש מהר ואז נגמר עבורו התקציב? מסתבר שגם זה חשוד לתרמית פירמידה, ושמי שהיה ממונה על הכביש הזה נעצר! די, נו, אלבניה, תתאוששי כבר.

לצהריים הצטרפתי לשולחן עם נציגות ממונטנגרו, מקדוניה ובולגריה, וניהלנו שיחה שהיתה על כל עניין אפשרי פרט לנושאי הכנס. ממזג האוויר בתל אביב ועד להשוואת האוכל בחברות תעופה שונות. התאפקתי לא לחקור אותם לגבי דעתם על אלבניה.

אחרי הצהריים התאספנו לסשן נוסף, הפעם של עבודה קבוצתית. התבקשנו לעשות רשימה של "נקודות לשיפור" עבור כל מדינה, ואחר כך למצוא נציג ממדינה אחרת שיכול לעזור לנו להשיג את מה שאנחנו צריכים במטרה להתחיל לדבר על שיתוף פעולה אפשרי בין מדינות. מצד אחד – יופי של פעילות עבור אלבניה וסרביה, רומניה ובולגריה, מולדובה ובוסניה-הרצגובינה. פחות יופי עבור הנציגה הישראלית, שניסתה להבין מה הקשר בין מדינה עם ביטוח בריאות ממלכתי ואספקת חיסונים סדירה לבין מדינות שעדיין נעזרות ב GAVI (פרויקט למימון חיסונים עבור מדינות בעלות תל"ג נמוך) או שקונות חיסונים מיוניצ"ף.

הבעיה של אותה נציגה ישראלית נפתרה בשתי דרכים. בהתחלה הנציגה מדנמרק (שגם חלקה איתי מונית בדרך משדה התעופה וגם מאד נחמדה) ישבה איתי והקשיבה לי מסבירה למה הפעילות הזו נחמדה אך לא רלוונטית, וניסתה לעזור לי למצוא *משהו* לדבר עליו לקראת הפרזנטציה מול כולם, ואחר כך אחת מהנציגות של אלבניה, שגם מכירה את הבוסית שלי וגם מאד נחמדה, התיישבה לידי ובצחוק אמרה, "טוב, בואי ניזום פעילות משותפת אלבניה / ישראל". אז כתבנו על לוח גדול משפטים מסוג "החלפת ידע" ו"פרויקטי חינוך משותפים", וכמה רגעים אחר כך חצי מהמשתתפים באו לצלם את הלוח שלנו. מסתבר שבניגוד לכולם שהלכו על דברים פרקטים, אנחנו הלכנו על משהו יותר מחקרי/שיתופי, וזה יצא מעניין! בסוף עוד אמצא את עצמי מנודבת למשהו, חס וחלילה.

כשנגמר החלק הלימודי היתה לנו חצי שעה פנויה, שזה בדיוק מספיק זמן להתקלח ולהתקשר מהר הביתה כדי להגיד שלום לבנזוג, שלאחריה התאספנו בלובי כדי לצאת לארוחה מסורתית אלבנית.

מכיוון שעמדתי ליד הנציגה מאסטוניה בלובי, יצא שישבנו אחת ליד השניה באוטובוס, וכך למדתי על חופשת הלידה המטורפת שיש להן (שנה וחצי!!), קצבת הילדים המגניבה שלהן (500 יורו לחודש!!!), והעובדה שיש להם יום עבודה סופר-גמיש, כולל במשרדי ממשלה. היא אחת מהנציגות הדוברות בכנס, וכשהתיישבנו ביחד בשולחן הצטרפו אלינו נציגות נוספות, כולל שלוש מיוניצ"ף ואחת יועצת חיצונית. התוצאה היתה שיחה חצי מקצועית וחצי משועשעת על טווח רחב של נושאים. הצלחתי אפילו להסביר איך עובדת ועדת הסל, למרות חצי כוס יין!

האוכל, לעומת זאת, היה בינוני למדי. היו כמה דברים נחמדים, אבל הרוב עשוי מדי או פחות מדי, מתובל מדי או פחות מדי, ובעיקר – לא מספיק מיוחד. היתה גם עז צלויה. נדמה לי שזו היתה עז, בכל אופן. היא היתה פשוטת עור ועל שיפוד והכל, בדיוק כמו בסרטים, וחיסלה לי את התאבון.

בחזרה הטמפרטורות צנחו שוב לשתיים ומטה, אבל מכיוון שאין שמש, הפעם באמת קפאתי. מזל שהמתין לי חדר מחומם יחסית ושמיכת פוך.

בתוכנית למחר – חצי יום כנס, חצי יום טיסות חזרה הביתה, בתקווה שהפעם אצליח להתארגן יותר בקלות בשדות התעופה השונים.

לילה טוב, אלבניה. בבקשה אל תתמוטטי כלכלית לפני שאצא ממך.

מודעות פרסומת

One response to this post.

  1. אסטוניה היא מסוג המקומות שכל מה שאני שומע עליהם רק גורם לי לרצות יותר לעבור אליהם.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: