שרשור כתיבה – איך מוצאים מוטיבציה?

(רמז – זה לא קשור לשינה).

אני רק אזכיר שמי שמנסה להזכר אם כבר דיברתי על מוזה, התשובה היא כן, וזה מה שהיה לי להגיד.

מוזה היא השקר שאומר שאם רק מקריבים את פול הסויה הנכון, והירח נמצא בדיוק במיקום הנכון, השראה תנחת עלינו משומקום ומיד נשב לכתוב ונוציא מגילות מהממות.

מוטיבציה היא השקר (נראה אם תנחשו לאן השרשור הזה הולך) שאומר שאם רק נישן מספיק, או נשתה את הקפה הנכון, או נסדר את כל העפרונות בשורה מדויקת, הרי הרצון לכתוב יופיע משום מקום ובבת אחת נתמלא במוטיבציה עצומה, ואז, כמובן רק נצטרך לחכות להשראה אבל היא בטוח תגיע לאדם מלא מוטיבציה כמונו!

ובכן, זה שטות.

אין לי מוטיבציה ללכת לדואר, אין לי מוטיבציה ללכת לעבודה, הי, כמו שהציוצים שלי מהבוקר מראים, אין לי מוטיבציה לקום ולתת לבת שלי זריקת אינסולין וזה סיפור של חצי דקה על השעון. אם היו שמיכות פוך בתקופה הפרה היסטורית, לא היו ממציאים את האש או את הגלגל. אם המרק הקדום היה חמים יותר, אני לא בטוחה שאפילו לחד תאיים היתה מוטיבציה להפוך לרב תאיים.

לאף אחד אין מוטיבציה. נקודה.

הפעם היחידה שיש לנו מוטיבציה לעשות *משהו* היא כשיש משהו מאיים מספיק על מנת שנעשה אותו אפילו שלא בא לנו. אנחנו הולכים לעבודה כי אחרת לא נקבל משכורת. אנחנו מנקים את הבית כי אחרת אמא שלנו תעקם את האף (גם אם היא מעולם לא ביקרה אצלנו), ואנחנו כותבים כי אחרת…

ובכן ה"אחרת" משתנה מאדם לאדם. אני לא מתכוונת למוטיבציית ה"אם אכתוב אהיה מאושר/ת". זה ערטילאי מדי.

אצלי זה "אם אכתוב לא אצטרך להכין ארוחת ערב (כי הבנזוג מכין אותה כשאני כותבת)". ולפעמים "אם אכתוב אמנע מהמייל המעוצבן של ע"נ שאני מפספסת את הדדליין". ויש כמובן את "אני שונאת את הסיפור הזה. אם אכתוב הוא ייגמר מהר יותר", כי, כידוע, אסור לנטוש פרויקטים באמצע.

מה שחשוב הוא למצוא את המוטיבציה הגרועה ביותר האפשרית, ודבר לגמרי ברור ובעל השגה.

אם לא אכתוב, לא יהיה לי תירוץ להתחמק מלהוריד את הזבל.

אם לא אכתוב, אצטרך לנקות את הבית.

אם לא אכתוב, טבלת האקסל בה אני עוקבת אחרי התקדמות הסיפור לא תתארך.

אני לא משתמשת בצ'ופרים, כי צ'ופר מביא את החברים שלו, ומהר מאד במקום לקבל אלף מילה ביום ופרק אחד של רבע שעה של אדוונצ'ר טיים אני כותבת חמש מילים ביום, ומקבלת את כל ג'סיקה ג'ונס.

ועכשיו: עצות!

א. חפשו מה הדבר שאתם הכי שונאים לעשות וחייבים לעשות. זה הדבר שאתם מדחיינים כל עוד אתם כותבים.

יש לציין שאם בחרתם "להוריד את הזבל", כדאי לוודא שמישהו כן יעשה את זה באיזשהו שלב, אחרת יהיו לכם המון חברים שיעזרו לכם עם המוטיבציה להוריד את הזבל בזמן…

הפסקתם לכתוב? תעשו את הדבר הנוראי שאתם שונאים. לא עמדתם במכסת הכתיבה להיום? תעשו את הדבר הנוראי שאתם שונאים. עצרתם לראות את כל ג'סיקה ג'ונס כי הרגשתם שמגיע לכם צ'ופר אפילו שלא סיימתם? נחשו מה? אתם עושים את הדבר הנוראי שאתם שונאים. הדרך היחידה לא לעשות את זה היא *לחזור לכתוב*!

ב. אין צ'ופרים. נקודה. אתם יודעים מראש מתי תצא הסדרה שאתם אוהבים (מעניין אם ניחשתם כבר מה לא הצלחתי לראות אתמול כי לא עמדתי במכסה), ואתם יכולים לתכנן את הזמן כך שתעמדו במכסה ורק אז תצפו בסדרות. כך לגבי ספר שתקראו, סרט, וכו'. לא מקבלים משכורת בלי לעבוד. לא מקבלים צ'ופר בלי לכתוב.

ותת סעיף – אין צ'ופרים באוכל! אלא אם אתם ממש אוהבים כרובית. מנשנשים מספיק תוך כדי כתיבה. אין שום סיבה בעולם לצ'פר את עצמכם בבמבה. מה גם שזה יוצר עוד זבל שצריך להוריד אחר כך!

ג. כותבים כל יום. כמו שהולכים לעבודה כל יום. כמו שמורידים את הזבל כל יום. כמו כל משימה אחרת שצריך לעשות על בסיס קבוע. לא כתבתם? תעשו את המשימה שאתם שונאים.

הצד החיובי: ככל שכותבים יותר, כך זה לוקח פחות זמן להגיע למכסה היומית! ואז גם התחמקתם ממשימה שאתם שונאים וגם כתבתם!

ד. טבלת ייאוש. אני לא צוחקת. טבלה שבה אתם מסמנים כל יום בו כתבתם (ומתעלמים באלגנטיות מהימים הריקים). אצלי זו טבלת אקסל של תאריך, מספר מילים בפתיחה, מספר מילים בסיום וסה"כ מילים.

ככל שמשקיעים יותר זמן במשהו, כך נעשה לא נעים לנטוש אותו. "לא נעים" הוא החבר הטוב ביותר שלנו.

יאללה. שבו ופאקינג תכתבו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: