פוסט יומולדת

אחד הדברים שתמיד מדכאים אותי בכתיבה הוא שאין שום דבר מוצק אחר כך. אלה תמיד מילים על נייר (או פיקסלים על מסך), ולא צבעים, תמונה, פסל, משהו שאפשר לחזור ולהביט ולחוות מבלי לקרוא מחדש את הפסקאות והמילים.

למתנת יום הולדת 40 הבנזוג הזמין לי תמונה של סצינה מהסיפור שלי "זהירות שביר" שפורסם ב"היה יהיה" האחרון.

כשקיבלתי את התמונה המודפסת והממוסגרת התחלתי לבכות גם בגלל בחירת הסיפור, גם בגלל בחירת הסצינה (הדמויות ששם והדמות שלא שם), אבל בעיקר כי זו הפעם הראשונה בה יכולתי לגלות איך סיפור שלי נקרא בעיניים של מישהי שלא מכירה אותי, וכל התקשורת ביננו היתה בעזרת מילים על נייר.

אפשר לראות את התמונה המדהימה כאן. תודה למאש בייטמן על הציור המדהים שעורר את הדמויות שלי לחיים וגרם לי לבכות, ותודה לכל מי שתרמ/ה כדי שהתמונה תתקיים,  שהפכו את הרעיון המופלא של יואב למציאות. אוהבת אתכם המון המון המון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: