שרשור כתיבה – מקום לכתוב בו

בטוויטר הופיעה אופציית שרשורים ואנחנו בדיוק עברנו דירה להורים שלי לתקופה של שבועיים, מה שהוליד לשרשור כתיבה על מקום לכתוב בו.

סטיבן קינג כתב בספרו המופתי "על הכתיבה" שהוא כתב בכל מקום אפשרי, מהחדר האחורי בקרון מט ליפול ועד שולחן כתיבה מהודר בחדר ענק שהוא רק עבורו. ב"חדר משלך" כותבת וירדג'יניה וולף שהדבר החיוני לאשה הוא דלת שאפשר לסגור מאחוריה. פעם בכמה זמן מישהו/י מעלה תמונות של סופרות/ים ושולחנות הכתיבה שלהם (והרבה פעמים יש שם גם חתול/ה). אבל הנה הסוד האמיתי – המיקום לא משפיע על הכתיבה. הוא יכול לעזור, אבל הוא לא מונע ולא יוצר כתיבה.

(חוץ מחתולים. חתולים חיוניים לכתיבה)

כתיבה מתרחשת כשכותבת מתחילה לכתוב, והיא יכולה לקרות על הליכון, היא יכולה לקרות בבית קפה, היא יכולה לקרות בחדר סגור והיא יכולה לקרות בסלון רועש. הכל שאלה של כמה הקולות בראש שלנו חזקים. ככל שהם רועשים יותר, כך הרעש בחוץ יכול להיות חזק יותר.

וככל שהקולות שקטים יותר, כך הרעש בחוץ צריך לקטון. אני יכולה לכתוב באמצע קניון הומה, או גן שעשועים סואן או באמצע כנס. אבל לשכתב אני יכולה רק בחדר שקט, וכל ציוץ שובר את הריכוז שלי.

(אני מתעלמת כאן מהפרעות קשב וריכוז, שזה סיפור אחר לגמרי).

המשפחה שלי כבר יודעת שאם אני עם מחשב מול טלוויזיה על סיטקום, אני כותבת, ואם אני מחרישה את כולם אני משכתבת. החלק החשוב הוא *לא לדבר איתי*. כי כתיבה עבורי עובדת כל עוד לא שוברים לי את הרצף, וברגע שאני צריכה להקדיש תשומת לב למישהו אחר, היא מתפוגגת וצריך מאמץ רציני מאד להחזיר את הזרימה.

ולמה אני מדברת על זה? כי עכשיו ספציפית מקום הכתיבה הרגיל שלי הוא בית הקפה השכונתי, בו יש כל הזמן שיחה ברקע וקפה שמופיע באופן קסום בספל שלי, ואף אחד לא פונה אלי אלא אם אני יוצרת קשר עין עם בעלת המקום או המלצרית.

ועכשיו: עצות!

העצה הראשונה והחשובה מכולן היא – דעו את עצמכן. בידקו איך אתם כותבים במקומות רועשים ושקטים, במקומות עם נוף או במרתפים חשוכים וזעקות עינויים ברקע. הדרך היחידה לגלות היא ניסוי ותעייה (טעייה? תהייה.). אל תדבקו למקום ספציפי כי "ככה צריך לכתוב", אלא בידקו המון מקומות.

עצה שנייה: אל תניחו שיש נוסחת קסם שתעבוד תמיד. אם פעם אחת הצליח לכם לעבוד במבצר קסום מול הים, זה לא אומר שאתם יכולים לכתוב רק במבצרים קסומים מול הים. יכול להיות שתצליחו לכתוב גם במבצר פלאי מול האוקיינוס! או במרתף עם זעקות עינויים…

וגם – לא כל מה שעבד פעם אחת ימשיך לעבוד.

כלומר, אם פעם אחת עבד לכם מבצר קסום מול הים זה לא אומר שזה הדבר היחיד שיעבוד עבורכם. גם אם אין מבצרים בנמצא, תצליחו לכתוב.

זכרו – אתן כותבות. הכתיבה היא משהו שקורה אצלכן, לא בסביבה בה אתן נמצאות. הסביבה היא רק הקישוט, הכתיבה היא העיקר.

יאללה, לכתוב.

(בתמונה: חתולה שמאמינה שלא משנה איפה כותבים, העיקר שיש על מי להשיר פרווה).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: