היום השני, או – וורלדקון!!!1

הפעם הראשונה בה גיליתי על קיומו של וורלדקון היתה בהקדמות לסיפורים באחד מאוספי "הטוב שבטוב" בעריכת אייזיק אסימוב. הספר היה מלא בתיאורי פגישות עם סופרים, הומור פנימי וסיפורונים קצרצרים שגרמו לי לדמיין את וורלדקון כמעין שילוב בין יריד סופרים ענק ליריד מדעי ענק, כשבין לבין מסתובבים מעריצים פעורי עיניים וזבי ריר. וורלדקון, בדיוק כמו ארון הבגדים של הפרופסור, נשמע כמו אירוע דמיוני לחלוטין, שאין שום סיכוי שאצליח להגיע אליו.

את החלק של ליקוי החמה התחלנו לתכנן ב-2006, אחרי שראינו את ליקוי החמה הראשון שלנו, בטורקיה. ברגע שהתברר שוורלדקון השנה יהיה בהלסינקי, ולא סתם אלא ממש קרוב לליקוי החמה כך שאפשר להספיק את שניהם באותו טיול, היה לנו ברור שנצמיד את שני האירועים.

אחרי שנת לילה טרופה למדי, הבוקר שלי התחיל בצווחות "הולכים לוורלדקון! הולכים לוורלדקון!" לצערם של כל בני המשפחה שלי ושל אהוד, צווחות הגיל לוו בפרצי שירה וקיפוצים לא מסונכרנים, בעודי מועדת על פסי חשמלית, נתקלת באבני מדרכה בולטות ומושכת את תשומת הלב של רוכבי אופניים, תיירים ופינים מזדמנים.

הגענו לאולם האירועים, אספנו את התגים שלנו ואת הסרטים שמכריזים עלינו כ"first worldcon"' ומאותו רגע דברים הפסיקו לעבוד. הסגל בחלקו מקומי ולפיכך לא מנוסה באירועים בסדר גודל כזה. רוב השאלות שלנו ("איפה אפשר לאסוף את החולצות שלנו? איפה נרשמים לאירועים שיהיו מחר? מה ההבדל בין דוכן ההרשמה למשתתפי התוכניה לדוכן ההרשמה הכללי?") נתקלו בפרצוף מחייך ותשובת "אני לא יודע/ת". זו לא אשמתם, המון דברים משתבשים וזזים ביום הראשון של כנס. מי כמונו יודע. ועדיין, יש דברים שאמורים להיות ידועים מראש. כמו, למשל, איזה אולם נמצא מאחורי הגב של מי ששומרת על המסדרון שמוביל לאותו אולם.

הבנזוג לקח את הילדים לסיבוב, ובינתיים אהוד, ריקה ואני ניסינו להבין מה נמצא איפה בבניין הענק והמסובך, שכולו מסדרונות משולבים, חדרים נידחים וחלקו בכלל בתוך המלון הצמוד.

הצלחנו להשתחל לפאנל על דיאנה ווין ג'ונס – האירוע הראשון והאחרון שאצליח להכנס אליו היום. הפאנל היה כנראה מעניין, אבל הייתי כל כך מותשת ובו זמנית כל כך נרגשת שלא הצלחתי להתרכז בכלום. כשיצאנו מהאולם המסדרון היה מפוצץ בהמון אדם. תורים לכל צד, ובקושי נותר מקום לעבור עבור מי שבסך הכל ניסתה להגיע לשירותים.

למרות הקשיים הצלחנו להסתובב מעט בכנס, ואפילו לאכול סוג של צהריים. אחרי האוכל אהוד וריקה יצאו לחפש אירוע נוסף ואני החלטתי את ההחלטה החכמה ביותר של היום – לחזור לבנזוג. הבאתי איתי קפה, נפגשנו בחדר הסוחרים ואחרי עשר שניות הבנזוג הביט מעבר לכתפי ואומר, "הי! הנה דריל!"

וזה היה הרגע שבו וורלדקון הפסיק להיות כנס צפוף, בארץ זרה, במקום לא מובן, והפך להיות וורלדקון. המקום שבו מעריצים זבי ריר (זו אני) פוגשים את הסופרים החביבים עליהם (זה דריל) ומנהלים שיחה אינטליגנטית (זה התפקיד של יואב).

דריל, בהיותו דריל, היה סופר חביב, נחמד, מצחיק ומקסים, ומיד הציע שנאכל משהו ביחד, כולל הילדים והכל. אהוד וריקה הגיעו מהאירוע שלהם, ואחרי שהקטנה הראתה לי את מסיכת רופא המגיפה שהיא רצתה לקנות לי (ב 85 יורו. הודיתי לה על המחשבה, וויתרתי על התענוג), יצאנו לבית קפה/מסעדה/מסחטת כספים קרובה.

היה כל כך כיף! וטעים! וכיף! ולגמרי מה שרציתי מוורלדקון. יכולתי לשמוע את קרן בת ה-12 מקפצת מאושר. דריל אפילו הסכים להקליט לאיריס הודעה בוואטספ, כך שהיא גם היתה (קצת) איתנו.

אחרי האוכל ניסינו להכנס לעוד אירוע, וגם הוא היה מפוצץ, ואחר כך הבנזוג והילדים חזרו לחדר ואהוד ואני כשלנו (שוב) בכניסה לאירועים. המקום עצמו ענק, יש בו המון מסעדות ובתי קפה (שכולם כמעט נסגרים ב 18:00, אבל לא נכנס לזה), אבל חדרי ההרצאות קטנטנים ומכילים בקושי כמה עשרות עד מאות אנשים. אין מקום לעשרות אלפי האנשים שמנסים להכנס לאירועים. התוצאה היא שהטוויטר היה מלא ברטינות על כך שאי אפשר להכנס לכלום, שחדרים מפוצצים באנשים נסגרים לקהל, וסגל וורלדקון מנסה להיות אדיב ונחמד, אבל כולנו עצבניים כי אפילו אין מקום נוח לשרוץ בו ולהתחכך בסופרים.

חזרנו לחדר, אכלנו קורנפלקס עם פירות יקרים מדי, ועברנו על התוכנית למחר. אני ממש מקווה שאצליח להכנס לסדנא של אלן קושנר על בניית סצינה, ואם לא, ננסה לצוד אנשים כמו רוברט סילברברג או גררמ (ראיתי את שניהם היום והתביישתי לגשת) ולספר להם שהם אוסומים להפליא. אבל גם אם לא, קיבלתי את חווית וורלדקון שקרן בת ה-12 היתה מאשרת.

דברים שגילינו היום: יש אנשים שהסרטים שמוצמדים לתג המבקר שלהם מגיעים להם עד הבירכיים, כמו בארץ האנשים שפוגשים בתור לקופות הם האנשים שאח"כ נתקלים בהם הכי הרבה במשך היום, הכל בהלסינקי נסגר בשש בערב, אפילו אולמות תצוגה שאמורים להסגר רק בתשע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: