שיעורי כתיבה מהמכשפה הרעה

המחזמר "מרשעת" מציג את סיפור הקוסם מארץ עוץ מזוית שונה: הצד של המכשפה המרושעת מהמערב. היא בכלל לא מרושעת, כך מתברר, אלא פשוט שונה. כמו כן, היא מקבלת את אחד השירים הכי פמיניסטים-נפלאים-כיפים שאני שומעת בריפיט כבר כמה חודשים ולאחרונה הבנתי שהוא אפילו מכיל עצות לכתיבה.

(אני לא מדחיינת בכלל כרגע!)

ובכן, להלן השיר "לקרוא תגר על כוח המשיכה", עם תרגום ל"כתיבתית":

Something has changed within me
Something is not the same
I'm through with playing by the rules of someone else's game

אחד הדברים החשובים שמסבירים לכותבים מתחילים הוא שעליהם לדבוק בכללים הקיימים. רק כאשר לומדים לכתוב על פי כללי הכתיבה, אפשר לשבור אותם ולכתוב דברים פורצי מסגרות. אבל אין הכוונה שאסור לכתוב דברים מוזרים בכלל. להפך. צריך לכתוב אותם, פשוט מומלץ לדעת מה שוברים לפני שהורסים את האגרטל משושלת מינג מהמאה התשיעית לפני הספירה.

לקח הכתיבה מכאן: מותר לשבור כללים, רק דעו איזה כללים אתם שוברים.

Too late for second-guessing
Too late to go back to sleep
It's time to trust my instincts, close my eyes and leap!

החלק המפחיד ביותר בכתיבה הוא הדף החלק. אין עליו כלום, אין אף מילה, ועכשיו הגיע הזמן לקחת את הרעיון המושלם שיש לנו בראש ולהפוך אותו לסיפור. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא פשוט להתחיל. לכתוב מילה. משפט. דיאלוג. סצינה. בסוף יוצא מזה סיפור.

לקח הכתיבה מכאן: תקפצו!

It's time to try
Defying gravity
I think I'll try
Defying gravity
Kiss me goodbye
I'm defying gravity
And you won't bring me down

הפזמון, חוץ מהיותו מופלא באוזני, מכיל שורה אחת מאד חשובה: אל תתנו לאף אחד לדכא אתכם. אין הכוונה לקוראי בטא שאומרים לכם שסצינה ספציפית לא עובדת או שדיאלוג חורק. הכוונה לכל ה"נשמות הטובות" שבאות להסביר לכם למה כתיבה היא דבר מיותר ואיך תוכלו לנצל את זמנכם ביעילות אם במקום זה תשבו להדביק אגרטל סיני עתיק שבדיוק התנפץ.

לקח הכתיבה: לא להקשיב למי שמדכא אתכם.

I'm through accepting limits 'cause someone says they're so
Some things I cannot change but 'til I try, I'll never know!
Too long I've been afraid of losing love I guess I've lost
Well, if that's love, it comes at much too high a cost!

שתי השורות הראשונות חוזרות על הלקח שנלמד בבית הראשון – מותר לשבור כללים, רק דעו מה אתם שוברים.

שתי השורות האחרונות חשובות בהרבה: אין מה לרדוף אחרי אהבת הקהל. צריך לכתוב נאמנים לעצמכם. למה שמעניין אתכם. למה שחשוב לכם. אין שום חשיבות למה שפופולרי ומה שנדמה לכם ש"כולם רוצים". אופנות משתנות, והקהל הרחב בעצמו לא יודע מה הוא רוצה. גרוע מכך – ירגישו את הזיוף בכתיבה שלכם.

לקח הכתיבה כאן: תכתבו מה שחשוב לכם.

I'd sooner buy
Defying gravity
Kiss me goodbye
I'm defying gravity
I think I'll try
Defying gravity

And you won't bring me down

אל תדכאו את אלפבה!

Unlimited (unlimited)
My future is (future is) unlimited (unlimited)
And I've just had a vision
Almost like a prophecy
I know it sounds truly crazy
And true, the vision's hazy
But I swear, someday I'll be…

Flying so high! (defying gravity)
Kiss me goodbye! (defying gravity)

אל תאבדו פרופורציות. כל סיפור נגמר. כל ספר מסתיים. תמשיכו לכתוב. לא להתאייש. אני מבטיחה שהסוף יגרום לכם סיפוק (עד שיצוץ הרעיון הבא).

לקח הכתיבה: להביט רחוק!

So if you care to find me
Look to the western sky!
As someone told me lately,

"Everyone deserves the chance to fly!"

כל אחד יכול לכתוב. באמת. זה הדבר הכי פשוט בעולם. מילה, ואז עוד מילה, ואז יש משפט, ואחר כך יוצאים דברים מדהימים. אי אפשר להגיד "אני לא יודע/ת לכתוב". כתיבה היא מיומנות בסיסית שיש לכולנו. כתיבה טובה היא עניין של תרגול. הדרך היחידה להשיג את היכולת הזו היא לכתוב הררים של זבל במשך שנים, ואז משתפרים.

לקח הכתיבה: כל אחד יכול.

And if I'm flying solo
At least I'm flying free

זה קל. כתיבה זה עניין בודד. בגלל זה המציאו קבוצות כתיבה, כדי שנוכל להיות בודדים ביחד!

לקח הכתיבה: כן, כותבים לבד. גם אני. אז מה? העיקר שכותבים.

To those who'd ground me
Take a message back from me
Tell them how I am
Defying gravity
I'm flying high
Defying gravity
And soon I'll match them in renown!

כידוע, האויבים הכי גדולים שלנו נמצאים בתוך הראש שלנו. הקולות הקטנים שאומרים לנו שאנחנו לא טובים מספיק. לא מעניינים מספיק. בכלל, אולי הגיע הזמן שנפרוש לחוות שבירת והדבקת אגרטלים במקום להשחית את זמננו היקר על הכתיבה המטופשת הזו.

לקח הכתיבה: שישתקו!

And nobody in all of Oz
No Wizard that there is or was
Is ever gonna bring me down!

אני מאוהבת בשורת הסיום, וזה מבחינתי הלקח הכי חשוב: אף אחד, גדול ומפורסם ככל שיהא, לא יכול עליכם. תכתבו, ושכל החשובים בעיני עצמם שיתפוצצו מאחורי הוילון שלהם.

לקח הכתיבה: שבו לכתוב!

מודעות פרסומת

One response to this post.

  1. […] אני מאד אוהבת את Wicked. את השירים, כלומר. את הספר פחות. לדעתי הספר לוקה בבעיית […]

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: