עבודה עם עורכ/ת

כזכור, נתתי לעוקבים לבחור את סדר הכתיבה של שלושה נושאים, והנושא השני שנבחר היה עבודה עם עורכ/ת.

הצלחתם להתגבר על כל הקשיים. כתבתם סיפור. העברתם לחברות שאתם מעריכים, שיכתבתם. קראתם שוב. הסיפור עדיין טוב! הגיע הזמן לשלוח לפרסום.

בלי קשר לתהליך הקבלה של הסיפור, אם הוא התקבל לפרסום כעת מגיע השלב הארוך והמתיש מכולם – עריכה.

עריכה היא השלב בו אדם בעל פרספקטיבה טובה בהרבה משלכם קורא את המילים שדיממתם, ומחליט שהן לא מספיק טובות. ישנן אגדות על אנשים שהסיפורים שלהם
התקבלו מיד לפרסום בלי צורך בעריכה. אלה אגדות אורבניות. רגע, זו אקסיומה שמחייבת שורה חדשה:

כל סיפור דורש עריכה.

בזמן הכתיבה אתם קרובים מדי לסיפור. הדמויות מסתובבות לכם בראש, המילים נשזרות על הדף. כשמסיימים לכתוב, אין שום דרך להשאר אובייקטיבים לגבי
הטקסט שיצא מהידיים שלכם. וכל שכתוב מרע את המצב, כי הוא גורם לכם לחשוב שהטקסט מושלם.

הוא לא.

הוא עדיין דורש עין חיצונית ואובייקטיבית.  זה תפקיד העורך: לקחת את הטקסט שכתבתם, לראות מה הדברים הטובים שבו, לזהות מה הדברים המיותרים שבו, ולנכש אותם החוצה. תהליך העריכה הוא קשה, מתסכל, מתיש ולעיתים אמוציונלי, כי מישהו בא ואומר לכם שלמרות כל העבודה הקשה, הטקסט עדיין לא מושלם.

כמו שאמרו לפני:

 

מהרגע שהסיפור מגיע לידיו של העורך, מתחיל פינג-פונג של הערות, הצעות לתיקון ושינויים. תפקידכם ככותבים הוא לזכור כל הזמן שהמטרה של העורך היא
לשפר את הטקסט. העורך רואה את טובת הסיפור מול עיניו. לא את טובת הכותב. הוא יכתוב דברים כמו "הדמות הזו מיותרת, אין לה השפעה על הסיפור". או "לסצינה הזו אין שום משמעות. או שתהפכי אותה למשמעותית או שתיפטרי ממנה." קיבלתי מאות הערות עריכה. אולי אלפים. על חלקן הסכמתי, עם חלקן לא.
אבל (הנה באה עוד אקסיומה):

העורך תמיד צודק.

אם העורך כותב שסצינה מסוימת היא חסרת משמעות, *אני* זו שצריכה להבין למה עין חיצונית לא רואה את המשמעות של הסצינה ולתקן את זה. אם העורך טוען שלדמות מסוימת אין השפעה על הסיפור, *אני* צריכה לחפש מה ההשפעה שלה, ולוודא שהיא ברורה. העורך מאיר את הפגמים, ואני צריכה לתקן.

מדובר בתהליך משותף. דיאלוג מפרה. עורך טוב לעולם לא ימחוק משהו מבלי להסביר את ההחלטה שלו, וכותב טוב לעולם לא יפטור החלטה עריכתית כשרירותית. כבר יצא לי להתווכח עם עורכים על נקודות עקרוניות (עבורי) בסיפור, והרבה פעמים עורכים הסכימו איתי. הרבה פעמים הם לא הסכימו, ואז הסבירו לי  מה לא עובד. כי הנה החלק החשוב:

כל קוראי הבטא שלכם, כל האנשים ששלחתם להם את הסיפור לפני כן עשו *לכם* טובה. הם הסכימו כי הם מחויבים לכם. העורך מחויב *לסיפור*.

לכן הוא יעלה על דברים שקוראי הבטא שלכם לא שמו לב אליהם, ויציע תיקונים שאף אחד אחר לא חשב עליהם. וזה נהדר. אם ספרי כתיבה הם מפה, וקוראי בטא הם חברים לנשק, אז עורך טוב הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים. הוא יתקן שגיאות, הוא יסמוך נופלים, והוא ישפר את הסיפור עד שיבהיק וינצוץ, ויהיה מושלם ככל הניתן, תוך כדי תמיכה נפשית בכותב הרעוע כי זה החלק השני בתפקיד העורך.

לא מספיקה המחויבות לסיפור, חשוב שהעורך יתייחס גם לכותב. כל העורכים שעבדתי איתם זכרו שמאוחרי המילים מתחבא אדם והתייחסו בכבוד אדיר גם לכותב. גם מכתבי הדחיה שקיבלתי (ו-או-הו, כמה קיבלתי, כולל מחברים) היו מכבדים, נעימים וממוקדים בבעיה שמונעת מהסיפור להתפתח. בחלק מהמקרים ניסיתי לתקן את הסיפור, בחלק מהמקרים זנחתי אותו ולמדתי את הלקח לסיפור הבא. למשל – לא לשלוח סיפורי פואנטה לעורך מסוים.

מעולם לא פרסמו סיפור שלי מבלי להראות לי את הגרסה הסופית לאישור, מעולם לא שינו דברים מהותיים בסיפור שלי בלי ידיעתי, ומעולם לא גנבו לי סיפור. התברכתי בעורכים שהם גם עורכים מצוינים וגם אנשים מצוינים, וכמה שאני מדברת עם יותר סופרים כך מתברר לי שהעורכים הטובים באמת הם גם אנשים מעולים.

הנה האקסיומות שצריך לזכור בעת עבודה עם העורך:

  1. כל סיפור דורש עריכה.
  2. העורך תמיד צודק. אם יש טעות, תקנו אותה.
  3. עורך טוב הוא עורך מכבד.

יאללה, כותבים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: