חלוקת זמן ותעדוף פרויקטים – אל תשאלו אותי כיצד…

לפני מלאאאא זמן אורי ליפשיץ כתב איך הוא מחלק את הזמן שלו, וביקש מעוקביו ועוקבותיו לספר לו איך הם מחלקים את הזמן שלם.
התגובה הראשונה שלי היתה "אין לי מושג איך". אני לא כמו אדם, מנהל המדיה החברתית של מדעת, שיודע להסביר בדיוק כמה דקות הוא משקיע בכל תחום בחייו. אני עושה הכל, כל הזמן, ובמקביל. מי שאי פעם שוחחה איתי יותר משתי דקות יודעת שתוך עשרים שניות בערך המבט שלי מתחיל לנדוד ואז או שאני נחמדה וממשיכה להעמיד פנים שאני מאזינה או ש(אם זו חברה אמיתית) אני פחות נחמדה, ואז אני שולפת פנקס וכותבת את הרעיון שעלה לי באותו רגע. רשימות To Do הם חסרות משמעות מבחינתי, כי כמ שאני לא מנסה להצמד אליהן, אני תמיד, אבל תמיד, מוסיפה משימות, מחסירה משימות, ובסופו של דבר פשוט מתעלמת מהן לחלוטין.
הפעמים היחידות שאני מרוכזת לחלוטין במה שאני עושה הן או כשאני עם מטופל/ת, או כשאני עובדת על SPSS, או כשאני כותבת. כל אופציה אחרת, החל מהכנת ארוחת ערב וכלה בנהיגה על כביש מהיר תמיד גורמות לכמה דברים לקרות במקביל. אפילו בזמן הרצאה או קריאה אני אוספת רעיונות לסיפורים (רק שבזמן הרצאה לרוב אני לא עוצרת הכל, שולפת פנקס וכותבת אותם), לומדת לערוך או סתם מריצה את רשימת הקניות בראש.

אז כשאורי שואל איך אני מחלקת את הזמן שלי, אני לא. אני עובדת על פרויקטים ואותם אני עושה בו זמנית. יוצאי הדופן היחידים הם העבודה (שקורית כשאני בעבודה), והמשפחה שלי. הילדים והבנזוג מקבלים תשומת לב מפורקת לחתיכות בין ובמקביל לדברים אחרים.

רוב היום באופן משמעותי הולך על כתיבה. או כתיבה ממש, כלומר לשים מילים על דף (או להכניס פיקסלים לקובץ) או כתיבה בהעדר דפים – הרצת סצינות בראש, חשיבה על הדמויות, חיפוש העומק הרגשי של סצינות, העמדת הסצינה מנקודות מבט שונות וכו'. לרוב אני עובדת על שני פרויקטים בו"ז, מה שגורם לקרוס-אוברים משעשעים מאד.
רוב היום באותו זמן הולך על מדעת , העמותה שהרסה לי את החיים. מה שפעם היה זמן כתיבה לבלוג, מרדף אחרי רעיונות משעשעים לכתוב עליהם פוסטים ומריבות עם אנשים באינטרנט הפך לתחזוקה שוטפת של משהו גדול בהרבה מעצמי, ששואב ממני כמויות עתק של כוח נפשי, זמן וידע. מדעת לרוב צריכה ממני עריכת פוסטים, מענה על שאלות (לשמחתי משמעותית פחות היום בפייסבוק, יותר בטוויטר), הרצאות, עבודה על האתר, דיוני ועד וערימת בלתמ"ים שאי אפשר להרים ממנה את הראש.
משמעותית פחות זמן, ותחומים היטב לוקחים ממני הרהורי אשמה על חוסר פעילות גופנית ו/או אשכרה פעילות גופנית. אני מהמרמים. כלומר, מספיק שהלכתי מהרכבת לעבודה עשר דקות ואני מכניסה את זה ברשימת הפעילות הגופנית לאותו יום…
הדבר שהכי הצטמצם בשנים האחרונות הוא הקריאה. אני קוראת פחות (ניסיתי אודיובוקים, זה לא עוזר, תכף תבינו למה). ממישהי שקראה 3 ספרים בשבוע חלש ירדתי לאחד בחודש, וגם זה בקושי. כל זמן העירנות שלי מוקדש לכתיבה, ואם אני לא עירנית מספיק לכתוב אני לא מסוגלת גם לקרוא. אודיובוקים לא עובדים עבורי כי קשה לי להאזין לאדם אחר מקריא לי, וכי זמן "פנוי" מבחינת עירנות (כלומר, נהיגה ממושכת, נסיעה ברכבת, תליית כביסה) מוקדש לעבודה על סיפורים. ספר חיצוני מפריע לי לתכנן מה לעשות עם הדמויות שלי.
התעדכנות בספרות רפואית, עזרה לילדים עם שיעורי בית, צפייה בטלוויזיה, שינה, סידור המדיח, מעקב התפרצויות בעולם, הכנת הרצאות והזמנת ירקות – כל אלה נדחקים בין לבין ולפעמים אחד במקביל לשני.
.
השאלה שצריכה לעלות עכשיו היא "אז איך את מתעדפת פרויקטים חדשים?"
זה קל.
פרט לעבודה, כל דבר חדש צריך לענות על שלושה קריטריונים: האם זה מגניב אותי, האם זה דורש ממני הרבה עבודה והאם זה ישפר את העולם אם אעשה את זה.
ולכן –
קל לרתום אותי לפרויקטים התנדבותיים למען הקהילה (2/33 קריטריונים), וקשה לגרום לי לכתוב משהו חסר חשיבות לא בתשלום (1/3 קריטריונים).
קל לגרום לי להרים כנסים, להרצות ולכתוב לפרויקטים משותפים (2/33 קריטריונים), וקשה לגרום לי להשתתף בפרויקטים קהילתיים של משהו רחוק ממני (1/3 קריטריונים).
.
תוספת מאוחרת (כי הבנתי שחסר) – "חברים"="משפחה", ולכן הם נדחקים בין לבין ותוך כדי דברים אחרים. אבל לפחות הם מקבלים קריטריון "מה שהם מבקשים הם מקבלים" שגובר על כל השאר!
.
תודה, אורי, שאיפשרת לי לנסח את הדברים האלה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: