מחיקת דמויות

רץ החרבות שאל איך אני יודעת שצריך למחוק דמות, וקצת התחמקתי מתשובה. אני מרגישה די רע עם ההתחמקות שלי, ולכן החלטתי לתמלל את התהליך המחשבתי שהוביל אותי למחוק את הדמות ההיא ולמחוק ואחר כך להחזיר שתי דמויות בסיפור אחר.

דמות א

אני לא אוהבת דברים מיותרים בסיפורים. הכתיבה שלי "רזה" יחסית, עם מעט מטאפורות, כמעט בלי דימויים, ולמיטב זכרוני ללא תעלולים סיפוריים מתוחכמים. אני מתחילה סיפור בהתחלה, ממשיכה אותו דרך האמצע, ומסיימת בסוף.

אני גם מאמינה אדוקה באחדות המקום והזמן. אין לי אפוסים רחבי יריעה. אין לי סיפורים שנמשכים שנים. הסיפור הארוך ביותר שכתבתי, "זכרונם של החיים" (כלול באוסף הסיפורים שלי, "שמיים שבורים") נמשך רק כמה חודשים. הוא מתרחש בשתי זירות עיקריות, ויש בו שתי דמויות ראשיות, שתי דמויות משניות, ועוד כמה "ניצבים".

אני לא באמת מתכננת סיפורים. אני מתחילה מרעיון או תמונה. לפעמים רק ממשפט שממש מגניב אותי. כאשר יש לי את המילים הראשונות אני מתחילה לכתוב. מה שקורה אחר כך, קורה.

היתרון בדרך הזו היא שזה נשמע מאד אומנותי ומגניב.

החסרון הוא שזו חרא של דרך לכתוב. אני כותבת בלי לתכנן כלום, והתוצאה היא שאני צריכה לשנות המון דברים תוך כדי כתיבה, מה שמאריך את התהליך, ולא בהכרח מביא לסיפורים טובים יותר. למעשה, כאשר קוראים סיפורים שמתוכננים היטב, כמו הסיפורים של המלכה או של הנסיכה, אפשר לראות איך הן טוות את הסיפור בצורה מדויקת מאד כך שכל הקצוות מגיעים למקום הנכון בזמן הנכון.

אני כותבת סצינה אחרי סצינה, וכאשר אני מציבה את הדמויות שלי בסצינה הראשונה אני "מקצה" תפקיד לכל אחת מהן. אחרי כמה אלפי מילים אני מכירה אותן מספיק טוב כדי לדעת אם הן חיוניות או לא. במקרה של הדמות הבודדת שהעפתי, אחרי כמה אלפי מילים נתתי למלכה לקרוא ולהגיד לי מה היא חושבת, והתגובה שלה היתה שאחת הדמויות נטולת אופי. כאשר קראתי את הקטע מחדש הבנתי שהיא צודקת. זו דמות שלא שימשה לכלום. היא היתה שם כי רציתי שהיא תהיה שם, אבל לא טרחתי לאפיין אותה בכלל.

כאשר בחנתי את הקטע הזה (ואני מזכירה – כמה אלפי מילים! נא לבכות) אחרי הביקורת שיחקתי ב"מה היה קורה אם הדמות הזו לא היתה קיימת" תוך כדי קריאה. התברר לי שלא רק שהסיפור לא היה סובל, הוא אפילו יכול להשתפר, כי החסרון של הדמות הזו הופכת את הדמות הראשית שלי לנזקקת יותר. הזדקקות זה מצוין, זה מוסיף פגיעות ועניין.

אבל תרגיל מחשבתי זה לא מספיק, צריך גם לשכתב. פיזרתי את שורות הדיאלוג של הדמות הזו בין הדמויות האחרות, הוספתי השכלה רלוונטית לדמות הראשית שלי כדי לחפות על החסך בדמות שהועפה, וזה עבד.

זה המבחן החשוב – האם זה עובד או לא.

החזרתי למלכה, והיא אישרה שזה עובד טוב יותר, אם כי מעט מהאפיון של הדמות הראשית נגרע. זה פחות בעייתי, כי היא הדמות הראשית, וקל לי ליצור מצבים שיאפיינו אותה.

אז… ביי ביי דמות.

דמויות ב+ג

בסיפור השני המצב היה מעט מסובך יותר. היו לי כמה שורות של דיאלוג בראש, ולפיכך כתבתי את הדמויות שיאמרו אותן. אבל הן היו דמויות משניות לשתי הדמויות הראשיות שרק ישבו בצד ושתו תה בזמן שהדיאלוג המגניב קרה מסביב. רק אחרי שפיתחתי את הסצינה הלאה (כאמור – אני קודם מבריחה את הסוסים, אחר כך רותמת את העגלה לאסם. או משהו) התברר לי שכמות כזו של דמויות תחייב סיפור ארוך פי שניים, ואני כותבת הפעם תחת מגבלת מילים. בצער רב נפטרתי מדמות ראשית אחת ומדמות משנית אחת, קידמתי את דמות המשנה לדמות ראשית, פיזרתי את שורות הדיאלוג בין שתי הדמויות שנותרו ו…

ו…

ובכן, זה עבד עוד פחות. או פחות עבד. זה חרק כמו שרק שורות דיאלוג שנגנבו באכזריות מדמויות משנה והושמו בפיהן של דמויות ראשיות יכולות לחרוק. אחת הסיבות היא שהדיאלוג הזה נבע מאופי ספציפי מאד של הדמות. אי אפשר לתת לסטטלר שורות של פאזי הדוב. אפשר לכל היותר להחליף בין השורות של סטטלר לאלה של וולדורף, אבל חדי האוזן ישימו לב להבדלים. במקרה של שורות הדיאלוג האלה הן הצריכו דמויות קלילות וחסרות אחריות שמסוגלות להתבדח על הכל. הן לא התאימו לדמויות המעונות המתחבטות בשאלות הרות גורל, שהיוו את הדמויות הראשיות שלי.

טכנית, הייתי יכולה לערבב קצת בין התכונות של הדמויות, אבל אז הייתי מקבלת דמויות בצבע בז' במקום מה שרציתי לכתוב. אופציה אחרת היא לכתוב משהו אחר, וזו אופציה סבירה בהחלט אם הפתרון הנוכחי שלי לא יעבוד.

הפתרון (הזמני) שלי כרגע הוא להמשיך עם ארבע הדמויות ולשלוח שתיים מהן לרקע, כך שאני יכולה לאפיין אותן פחות לעומק. אני מקווה שזה יעבוד. אם לא, אאלץ למחוק שתיים ולשכתב מאפס. בסופו של דבר מה שחשוב לי הוא הסיפור ולא הדמויות הסופר-מגניבות עם הדיאלוג הסופר-מגניב שלהן, בעיקר כי ברור לי שהוא לא באמת כזה מגניב. הכל רק בראש שלי.

התשובה

אני לא מתכננת סיפורים. התוצאה היא מחיקה ושכתוב תוך כדי כתיבה, וזו דרך מאד מאד מאד (!) גרועה לכתוב. עדיף לתכנן מראש כך שיודעים כמה דמויות צריך, מה הן עושות בסיפור ולמה.

אם בכל זאת יוצא שאחת הדמויות חסרת אופי ואפשר להעביר את שורות הדיאלוג שלה לדמויות אחרות, אז עדיף למחוק את הדמות על פני להתעקש עליה.

אם כי, אם אתם אני, יש מצב שאחרי המחיקה תגלו שבכל זאת צריך אותה ואז תתלשו כמה שערות…

Advertisements

One response to this post.

  1. Posted by יעל on מרץ 19, 2015 at 2:09 pm

    לדעתי זה נהדר איך את מצליחה לשכתב ככה, לשנות מהיסוד הכול בלי כאבי לב. לי זה ממש קריעת ים סוף. כמו שאת יודעת מהקיטורים שלי.

    הגב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: