מלצר! העיר שלך קטנה מדי!

הגענו ב 12:00 לדירה שלנו. היינו יכולים להגיע שעה מוקדם יותר אילו היינו מבינים על איזו רכבת אנחנו אמורים לעלות כדי להגיע מסכיפהול לאמסטרדם סנטראאל, אבל כל ההודעות היו בהולנדית ואף אחד מאיתנו לא מדבר את השפה. התעצבנתי קצת, עד שנזכרתי שבעצם גם בארץ כל ההודעות ברכבת הן בעברית, אבל הרכבת לא מגיעה אף פעם לאמסטרדם אז הולנד מנצחת.

התחנה המרכזית של אמסטרדם עתיקה ויפה, וכל הרחובות עתיקים ויפים, אבל היינו עייפים מכדי להתלהב. בעל הדירה מסר לנו את המפתחות, הסביר מה שצריך ונעלם לאנטוורפן. הבנזוג בדק את כל מכמני הדירה בזמן שאני גיליתי משהו מדהים – יש נספרסו! מה שאומר – יש קפה! מה שאומר – חיים!

יצאנו לאכול במסעדה איטלקית ("אנחנו לא מגישים מי ברז. רוצים יין?"), הלכנו לעשות קצת קניות רלוונטיות ("זה לא הסופר שאתם מחפשים. תעברו את הארמון הענק, תחצו את הכיכר ההיסטורית, תפנו ימינה וזה שם"), התקשרנו לילדים בעזרת דוד גוגל וגילינו שהם גם קצת מתגעגעים. זה מוזר, לחשוב שהם צריכים אותנו בגילם המופלג. הייתי משוכנעת שהם ישמחו להיות אצל הסבים שבוע שלם, בלי כללים ועם שוקולד, אבל מסתבר שהם מחבבים את ההורים שלהם.

אחרי כל זה, ובעיקר כי היינו ערים כבר שלושים ושש שעות, הוחלט שהגיעה השעה ללכת לישון. הרעיון של טיסת בוקר כדי לנצל את היום היה רעיון טוב עד שהיינו צריכים לנצל את היום וגילינו שאנחנו כבר לא בגיל שבו אפשר לקפץ ברחובות כל היום.

אחרי ארבע עשרה שעות הצלחנו להתעורר. קצת כי ישנו 14 שעות, ובעיקר כי יש לנו שעון מחוץ לדירה שמתחיל לנגן בעשר בבוקר ומעיר את כל הרחוב.

ליום הראשון שלנו בעיר זרה הוחלט על תוכנית מאד שאפתנית – למצוא סטארבקס ולכתוב. היו כל מיני דברים שסומנו אצלי במפת הטיול בתור "בואו נבדוק את המקום הזה" אבל הם נראו לנו רחוקים להפליא. יצאנו לדרך, חמושים במיטב נעלי הספורט שלנו ומצב הרוח נגד הטפטוף שטרם הפסיק, וגילינו משהו שכולם יודעים חוץ מאיתנו – אמסטרדם ממש קטנה. ממש ממש קטנה. בכל פניה מצאנו עוד בניין היסטורי או מוזיאון שנראה לנו ממש רחוק על המפה אבל במציאות הוא ממש קרוב. נכנסנו בטעות למוזיאון העיר שמומלץ בכל מדריך תיירות, ולא הבנו איפה אנחנו עד שלא יצאנו מהכניסה הראשית וגילינו את השלט הענק. כיכר ובה משמר הלילה (של רמברנט, לא של מרטין), מוזיאון אנה פרנק, כיכר דאם, והמון תעלות. הכל קרוב! בלית ברירה נאלצנו להתלהב שוב ושוב מדברים ולא רק פעם מדבר אחד ביום, כפי שתכננו במקור.

הבעיה העיקרית היא שיש מעט מאד מה לצלם ברחובות אמסטרדם. הם מגניבים והכל, אבל הם מעט חוזרים על עצמם. כמה תעלות רומנטיות, עציצים פורחים ואנשים על אופניים אפשר לצלם? בעיקר כשמטפטף בחוץ ואנחנו בלי מטריה או מעיל.

אחרי שסיימנו את הסיור ההיסטורי התנחלנו במרכז לתרמילאים הגיקים, כלומר סטארבקס והאינטרנט החינמי שלו. כתבנו מכתב לילדים, עדכנו סטטוסים ברשתות החברתיות והתחלנו לכתוב. ממש לכתוב. בעיר זרה. כי זה מה שאנחנו עושים בחופשה רומנטית – כותבים. אל תשפטו אותנו. לפחות יוצאים מזה סיפורים.

בסופו של דבר האצבעות של שנינו קפאו והיינו צריכים להתפנות מההתנחלות הגיקית הזמנית שהקמנו שם. חזרה לדירה ואז שיחור אחרי ארוחת ערב.

זוכרים את העיר הקטנה?

רצינו לאכול במסעדה שהומלצה ליד הדירה שלנו, ולא הצלחנו למצוא אותה. היא נראתה במרחק של חצי קילומטר על המפה שלנו, ושוב ושוב עברנו אותה, עד שהתברר שחצי הקילומטר הוא בעצם שני בנינים לידינו, וחלפנו על פניה בלי לשים לב. כשהצלחנו למצוא אותה, חבויה היטב במקום גלוי לעין, התברר שהם קרובים לשעת הסגירה ולא יכולים לארח אותנו.

החלטנו להתפשר על מסעדה מעט רחוקה יותר (חמישה צעדים שלמים!) שהציעה לנו סטייקים במחיר שווה לכל נפש. היה נחמד מאד, ואפילו לא נורא יקר.

בדרך חזרה הביתה החלטנו לנסות לראות את הולנד התיירותית יותר, זאת עם קבקבי העץ ותחנות הרוח. מצאתי אתר תיירותי להחליא, וסיכמנו לצאת אליו למחרת.

האם נצליח או שנדרס על ידי רוכבי אופניים הולנדים מטורפים? השארו עימנו כדי לגלות!

מודעות פרסומת

2 responses to this post.

  1. את מגניבה ומשעשעת, ואני מקווה שאתם גם נהנים מאד. וזה נשמע שאכן כך.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: