היום השלושה-עשר, או – SCIENCE!

תכננו לקום בשבע, לאכול ארוחת בוקר בשמונה, לצאת בתשע ולהגיע למוזיאון המדע בעשר. הכל עבד לפי התוכנית חוץ מהחלק של לקום בשבע. כלומר, כולם הצליחו להתעורר חוץ ממני. בסוף גירדתי את עצמי מהמיטה, התארגנתי, ואפילו הספקתי לשרוף בייקון ולקרוא לזה ארוחת בוקר לפני שיצאנו לדרך.

מוזיאון המדע ממוקם מול מוזיאון ויקטוריה ואלברט (לא נגיע אליו בטיול הזה) וליד מוזיאון הטבע (בתוכנית למחר). הוא חינמי, אבל הם מוכרים תוכניות לילדים קטנים, לילדים גדולים ולמבוגרים. היות והמקום חינמי מיד קנינו שתי תוכניות ותרמנו ארבעה פאונד, כי אנחנו כאלה נחמדים. או, כמו שהבנזוג הגדיר את זה – אפילו במוזיאון חינמי אני מצליחה למצוא דרך לבזבז את הכסף שלנו כבר בכניסה. 

במוזיאון חמש קומות, והתחלנו מהתחתונה. ליתר דיוק, התחלנו מלרוץ לאורך הקומה התחתונה כדי להספיק לסרט 4D של המשימה של אפולו 15. 4D למי שתוהה לא כולל את מימד הזמן אלא כולל התזת מים ונענוע מושבים של הצופים. זה מגניב ומתוזמן היטב, ושווה כל פני, בעיקר עבור אירוע חינמי. 

משם חזרנו לאולם התצוגה המרכזי, לאיחוד מרגש עם ע"ד ועם  חברה שמשוטטת בלונדון בימים אלה ממש. קיבלנו המון דברים מגניבים מתצוגת מדע בבריסטול, והתחלנו לחפש את עצמינו בין המוצגים. בין הנוכחים נמנו מנועי קיטור ענקיים, המודל המקורי של הדנ"א של ווטסון וקריק (שנראה כמו פרויקט מדע לא מוצלח במיוחד בחטיבת ביניים. כולל פלאיירים, לוחיות מתכת וחוטי תייל), דגם של אדנווירוס, המראה המקורית של הטלסקופ של וויליאם הרשל, הסכינים של אד ג'נר ששימשו לחיסונים הראשונים, טיל V2, ואפולו 10. הקפסולה המקורית, כולל סימני החריכה למטה והמתכת המעוקמת.

וכל זה, רק בקומה הראשונה.

עברנו לקומה השניה, שם היתה תצוגה של תכנות לגיל הרך וקידוד לגיל הקשה, לזכרו של אלן טיורינג. אחרי שעה ומשהו הוחלט ברוב קולות (אני) שהגיע הזמן לעלות לקומה החמישית, שם הובטחו עניני רפואה, ולהשאיר את הבנזוג והגדול מאחור להמשך הסיור בחלל. עליתי עם הקטנה, החברה המשוטטת וע"ד, היישר לגופות חנוטות, גולגלות של חולי סיפיליס ומקלות ששימשו כמרים להאכיל חולי דֶבֶר בלחם הקודש. אושר! היו שם גם עוד דברים של ג'נר, ואפילו חתול חנוט.

בקומה הרביעית היו דיורמות של תמונות רפואיות מפורסמות. למי שלא יודע (אני, למשל, עד שע"ד הזכיר את זה) דיורמות הן דגמים של תמונות. בין השאר היו שם תמונות של ההרדמה הראשונה, בתי חולים צבאיים, ואפילו דיורמה של השימוש הראשון בחומר חיטוי בעת ניתוח. כלומר, זו:

M0003436 Use of the Lister carbolic spray, Antiseptic surgery, 1882.

בקומה השלישית עצרנו למטרות אוכל, ואחר כך עברנו לחלק של הילדים. זה החלק הכי שווה במוזיאון בעיני – שולחים את הילדים להתנסות בכל דבר שבא להם, והמבוגרים קורסים בפינה ומחכים שאיזשהו זעטוט יפציע וידרוש מהם להסתכל על מה שהם עושים *עכשיו*.

אחרי שעה של מנוחה נכנסו לתצוגת "דברים מתפוצצים". באמת, ככה קוראים לה. המציגה החביבה הציתה צמר גפן, קמח, שיגרה בובת ברבי וסיימה בהדלקת מגנזיום שסחטה קולות התלהבות מכל הקהל. תוך כדי היא דיברה על עקרונות של הולכת חום, משמעות האנרגיה והזהירה שאסור לעשות אף אחד מהניסויים בבית.

בקומה השניה הגענו לערימת מטוסים, מנועים, טילים וכדורים פורחים. וזו היתה רק חצי קומה! בשלב הזה  הקטנה עברה למוד "אני עייפה / רעבה / קר לי / חם לי", והרגליים שלי הודיעו שהן יוצאות לשביתה ולקחו איתן את המוח. התיישבתי על ספסל עם הקטנה, שלפתי את חוברת הילדים שקנינו לה בהתחלה, והמתנתי. תוך חמש שניות היא פצחה במלל הרגיל המלווה את הדבקת המדבקות שלה ("איפה לשים אותך? אה! את מתאימה לפנים של האסטרונאוט! למה אין לך כפפות? אני אמצא אותן, וגם מגפיים. הנה, עכשיו לא קר".), ואני נרדמתי. ממש כך, באמצע מוזיאון, על ספסל עץ. אחרי עשרים דקות הצלחתי להתעורר, שאלתי את הקטנה אם היא רוצה להמשיך להסתובב במוזיאון או שהיא מעדיפה ללכת לחנות המזכרות. כמו הבת של אמא שלה, היא בחרה בחנות המזכרות. שם קנינו לה סוכריה ענקית, לעצמינו קנינו ספל, להורים מגנטים למקרר, והלאה, לאכול בחוץ ולשבת.

מצאנו מסעדה איטלקית עם מגוון חביב של מנות וקרסנו בשקט בפינה. כלומר, בשקט יחסי, כי היינו עם שני ילדים שדורשים אוכל / שתיה / את הסוכריה הענקית שהיתה בתיק שלי. השתלטנו על כולם ואפילו הצלחנו להזמין אוכל ואלכוהול בזכות ע"ד. החברים הלונדונים שלנו (הפעם לא הפיה אלא הזוג האחר, שאין לי כרגע כינוי טוב עבורו) הצטרפו לארוחה. חקרנו אותם על החיים בלונדון (יקרים, והמשכורת לא מספיק גבוהה, אבל לונדון!), והם החזירו בחקירה על סקוטלנד (ראו את כל הפרקים הקודמים).

בסיום הארוחה קפצנו לקנות אוכל עבור מחר, והיי הופ – לטיוב. הקטנה ספרה את התחנות באנגלית, הגדול עשה ניסויים בתנע (כלומר, עזב את מוט האחיזה תוך כדי עצירה של הרכבת כדי לבדוק כמה רחוק הוא יגיע). הביתה ולישון, עבורם. הביתה ולכתוב פוסט עבורי.

בתוכנית למחר – תערוכת פרפרים! ואולי לזכור להכין סנדביצ'ים וכך לחסוך כמה שילינגים כדי שנוכל לבזבז אותם בחנות המזכרות מיד אחר כך.

 

דברים שלמדנו היום:

  • גולגולות של חולי סיפיליס מגניבות את שני הילדים שלי. גם חתולים חנוטים. גם הנחיתה של אפולו 15. מעניין מאיפה הם למדו את זה.
  • משחק מעולה לרכבת שכולל טפיחות על הירכיים, "טעינה", "יריה" ו"מגן". לימדנו את המשחק גם את שאר יושבי הטיוב.
  • לכל מי שסביבי יש יותר סבלנות לילדים שלי.
  • תה עם חלב זה… מעניין…

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: