היום העשירי מהכביש המהיר דרך ליברפול אל וויילס, או – פליז פליז מי!

היום הזה התחיל באמצע הלילה, ככשמענו קולות רתיחה, אחר כך קולות גלישה ואחר כך קול של מים זורמים. מתוך נמנום חשבתי שמדובר בגשם, אבל המחשבה עברה מהר מאד. מסתבר שאחד מהצינורות במקלחת התפוצץ, ואנחנו זכינו לחזות בבריטים מיואשים מתרוצצים בדירה, מזמינים אינסטלטור באחת לפנות בוקר, מרפדים את הרצפה עם מגבות, מתנצלים בפנינו (!) על חוסר הנוחות שלנו (!!), וכמובן, מציעים לנו תה. כי זה מה שעושים בריטים כשצינורות מתפוצצים באמצע הלילה – שותים תה.

ההתרגשות חלפה לאחר שהדוד ניקז את עצמו אל רצפת המקלחת בחדר שלנו, בלי להציף כלום מהחדר. התנצלנו גם ופרשנו למיטה המשותפת, שם נאבקנו עם הברכיים והמרפקים של הילדים כדי למצוא לעצמנו פינה. אבל הצלחנו להרדם ולישון לא רע.

בבוקר חיכו לנו ארוחת בוקר, בעלת בית מלאת התנצלויות, קפה וחתול של השכנים. הילדים מיד יצאו ללטף אותו ובמקביל התחילו לקשקש עם בעלת הבית. הם דיברו בעברית, היא באנגלית, אבל היות והשיחה נסובה סביב חתולים לא היתה בעיית הבנה וכולם שמחו עד מאד.

נפרדנו לשלום מהזוג שפרצנו אליו הביתה והשמדנו לו את המקלחת, ואפילו קיבלנו חיבוקים והודעה שהילדים שלנו נ-ה-ד-ר-י-ם (ההדגשה במקור). אחרי מעט סטיות מהדרך המתוכננת הצלחנו למצוא את ליברפול ואת מה שהתגלתה כחניה היקרה ביותר במרכז העיר. היא עמדה לעלות לנו יותר מ-50 ש"ח, אבל היתה בול באמצע האטרקציות.

ליברפול, כמו איאם, מנסה הלשכנע את התייר המצוי שיש בה הרבה יותר ממה שנדמה לו. היא עיר מרכזית, עם נמל משופץ ויפה, בנינים היסטורים, מופעי רחוב ותרבות עירונית שוקקת. אבל למי אכפת? אנחנו באנו לשלם מחיר מופקע על סימניות עם תמונה של הביטלז!

התחלנו את הסיבוב בקאברן, החור באדמה שבו הביטלז הופיעו לראשונה (ואחריהם עוד המון להקות מגניבות). הקטנה הודיעה שיש גבול למה שהיא מוכנה לעשות ביום אחד, ופצחה בשיר הידוע "משעמם לי". הבנזוג התנדב להשאר איתה בחוץ, והגדול ואני נכנסו לאפילה של החור באדמה שלא שייך לשום הוביט. התברר לנו שיש שני קאברן – יש את הפאב ויש את המועדון. באחד מהם יש שתיה קרה, בשני יש תופים עם כתובת "ביטלז".

כמו כל ביטלזופילים טובים, נכנסנו לשניהם, צילמנו עם פלאש שהרס את התמונה, וברחנו החוצה לפני שנרגיש ממש תיירותיים. במהלך הירידה למטה הגדול הודיע שזה לא סתם חור, זה חור ממש גרוע והוא צדק. אני רק מדמיינת איך היה להופיע שם בסיקטיז עם העשן והרעש. מדמיינת לגמרי, כמובן, כי הקאברן נהרס עד הייסוד ונבנה מחדש, זהה לקאברן המקורי.

יצאנו החוצה ונכנסנו מייד לחנות מרצ'נדייז של הביטלז. תיקים, כובעים, חולצות, סימניות, מגנטים למקרר, פוסטרים ומגבות. ברקע מתנגנים כל השירים של הביטלז, מה שגרם לי לפצוח בשיר מתוזמן היטב. הדבר היחיד שלא היה בחנות הוא דיסקים של ארבעת המופלאים. כן היו שם המון דיסקים של אמנים אחרים. מוזר ביותר. כמו כן היו שם ארבעה מוכרים אומללים. הם היו מאד מנומסים, כמובן, אבל הם צריכים להקשיב לשמונה שעות ביום של ביטלז. כל יום. עד שהם מתפטרים או מתפגרים. מצאנו ספל, חולצה לאחיינית והמון חולצות. הגדול לא הצליח להחליט מה הוא רוצה, ובצער רב נאלצנו לנטוש את החולצות והחנות מאחור, לפני שייסגרו לנו גם היום את המוזיאון.

משם המשכנו לפסל של אלינור ריגבי. הוא הוצב במקומו בשנות השמונים, הרבה אחרי שכל תקווה לאיחוד של הביטלז נמוגה. זה פסל מקסים שלדעתי משקף היטב את הרוח של השיר. הצטלמנו איתו, כמובן, ומיד נכנסו לעוד חנות של דברים-הקשורים-לביטלז. מצאנו בגד גוף לתינוקת החדשה ביותר במשפחה (האחיינית החדשה לגדול ולקטנה), מבוטלס כראוי.

אחרי שני המקומות הקרובים הגיע הזמן להרחיק. כמעט עשר דקות הליכה משם (!) נמצא מוזיאון הביטלז. הוא שוכן בנמל של ליברפול, בין צוללות צהובות ואוניות אדומות. חיפשנו מקום לאכול בו, אבל הכל יקר, כראוי לנמל, והעדפנו לשמור את השילינגים שלנו לעוד דברים שאנחנו לא צריכים בכלל אבל יש עליהם ציור של ביטלז. לפיכך שמנו פעמינו אל מוזיאון הביטלז הרשמי, שמכיל המון דברים שכל ביטלזאי המכבד את עצמו אמור לדעת.

וזו הבעיה העיקרית עם המוזיאון הזה – הוא כביכול מיועד לחובבים, אבל המידע שיש בו ידוע היטב לכל חובב נלהב. אפילו חובבת לייט כמוני לא גילתה שם דברים חדשים. לאנשים שהם לא חובבים נלהבים אין הרבה מה לעשות שם. אני לא רואה מוגלגים עומדים מול רשימת הלהיטים של הביטלז הממוספרת על פי שנים ומשווים בין הלהיטים האמריקאים לבריטים. או מול הגליון שמספר על חייו ומותו של אפסטיין. אילו אני האחראית על המוזיאון הייתי עושה אותו הרבה יותר אינטראקטיבי, עם המון דברים שאפשר לגעת בהם. אולי אפילו רוק-בנד של הביטלז.

מה שיש במוזיאון הוא מזכרות שונות (הגיטרה הראשונה של פול, זוגות משקפיים של לנון), המון המון מידע מודפס על הקירות, ומעט מדי דברים להדגמה. יש שחזור על החלק הפנימי של הצוללת הצהובה, למשל, וזה תפס את תשומת ליבם של הילדים מיד. יש גם העמדה של התמונה מסרג'נט פפר, שמאפשרת להצטלם איתה. אבל… זה לא מספיק. בעיני, לפחות.

אני חושבת שכל המוזיאונים שנתקלנו בהם עד כה באנגליה ובסקוטלנד מפסידים מול בני דודם מעבר לתעלה. המוזיאונים הצרפתיים טובים בהרבה (אלה שהיינו בהם, כמובן), ואין מה להשוות בכלל למוזיאונים האמריקאים. נו, מילא. בעוד יומיים נגיע לבירת המוזיאונים, ושם אנחנו כבר יודעים שממש ממש מגניב.

הותרנו את הבנזוג בסטארבקס להתרענן עם קפה ואינטרנט בחינם ופסענו היישר לחנות המזכרות. שם כבר הרשיתי לילדים לקנות כל מה שהם רצו, בעיקר בשביל לחפות על זה שאני קניתי כמויות מגונות של שטויות. הגדול ביקש (וקיבל) חולצה אחת של אייבי רואד וחולצה אחת של צוללת צהובה. הקטנה ביקשה (וקיבלה) חולצה ורודה להחליא עם הכתובת all you need is love, ואני מצאתי מגנטים למקרר עבור אחותי ואחי וחולצה של סרג'נט פפר לעצמי. כאשר הגענו לקופה הושטתי את הכל למוכר ואמרתי Take my money ! אני לא יודעת אם הוא זיהה את המם, אבל הוא היה נחמד מספיק לחייך ולהנהן. ואז לקחת את הכסף שלנו, כמובן.

כאשר סיימנו את הסיבוב חזרנו לאסוף את הבנזוג, והוא היה נחמד מספיק כדי לחייך ולהנהן כשפרשתי בפניו את כל הרכישות האחרונות. הוא די בריטי באופיו, אני חושבת.

נפרדנו לשלום מעיר הנמל היפהפיה ויצאנו לנסיעה ארוכה נוספת, האחרונה במסע הנוכחי, אל הארץ השלישית במסענו. ארבע שעות אחרי שיצאנו מליברפול הגענו לפאתי קארדיף. ה-B&B האחרון שלנו נמצא במעבה יער, רחוק מכל מקום יישוב אנושי (כלומר, משהו כמו 7 מייל מקארדיף, אבל זה נראה יותר), עמוק בתוך הספר. כדי להגיע אליו נסענו בשבילי עזים חד מסלוליים, שזכו בקלות בתואר "הכבישים הגרועים ביותר שנסענו בהם אי פעם במסע הזה". הם מביסים את שבילי העזים ההרריים של אורקני!

אבל ליד ה-B&B יש מסעדה מעולה, שמגישה בימי ראשון פלטת בשרים. חלקם צלויים, חלקם מבושלים, והכל עם רוטב, תפוחי אדמה וגזר. טעים במיוחד וממלא במיוחד. בדיוק מה שצריך רגע לפני שחוזרים לציביליזציה.

דברים שלמדנו היום:

  • כרטיסים לדוקטור הו צריך להזמין מראש, אחרת נתקעים ב-B&B יום לפני היציאה למוזיאון בלי אינטרנט ובלי מדפסת, וצריך לאלתר כדי להשיג כרטיסים.
  • טלה עם מנטה זה טעים, בעיקר כשלא מרגישים את המנטה.
  • חתולים בריטים זה כמעט כמו חתולים ישראלים, רק עם מבטא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: