אין מקום שהוא רחוק מדי

התחלתי ללמוד רפואה כדי להציל אנשים. עד כדי כך אידאליסטי (ונאיבי, יש שיאמרו). ככל שהתקדמתי בלימודים וגיליתי מהי הרפואה האמיתית, הבנתי שזה לא מה שרציתי. לא רציתי להציל אדם אחד בכל פעם. רציתי להציל את כולם, או, לפחות, כמה שאני רק יכולה.

מכאן הגעתי להתמחות באפידמיולוגיה. מחקר ברמת האוכלוסיה יכול לעזור ליותר אנשים מאשר ישיבה במרפאה ועזרה לאדם אחד בכל פעם. עד כדי כך אידאליסטי (ונאיבי, יש שיאמרו).

אני מאמינה באמת ובתמים שאדם צריך למות אחרי שהוא שינה את פני המין האנושי. לחיות בשביל לשרוד הוא בזבוז זמן.
מחנכים אותנו לחשוב שהמטרות שלנו בחיים הן לשרוד בלבד. לאכול, להתרבות, לשרוד. אדם בוגר הוא אדם שמבין שהוא חייב להתאים למסגרת, ולא אדם שמסתכל לשמיים בלילה ותוהה האם מישהו מסתכל אליו חזרה.

האנשים הבוגרים האלה הם האנשים שקיצצו את התקציב של נאס"א לפני השיגור של אפולו 18. הם האנשים שהחליטו שמספיק לנו לעלות למסלול סביב כדור הארץ ולחזור מבלי לנסות בכלל להגיע רחוק יותר מגבול האטמוספירה. אלה אותם אנשים שחושבים שקודם צריך לתקן את כל הבעיות כאן, שאירן חשובה יותר, שמצב המטבע האירופאי חשוב יותר, שמחיר חבית נפט חשוב יותר, שהבחירות הבאות חשובות יותר מהמשך קיומו של המין האנושי. בגללם בכל ימי חיי איש לא יצא מכדור הארץ.

האנשים האלה לוקחים מאיתנו את החלומות שלנו, והרי בלי חלומות הקיום חסר משמעות.

אני קוראת מדע בדיוני כי האנשים שכותבים על העתיד מאפשרים לי לשמור על החלומות שלי.

ניל ארמסטרונג מת אתמול, ארבעים ושלוש שנה אחרי שהוא נחת על הירח. אני לא עצובה שהוא מת, הרי לא הכרתי אותו באופן אישי. אני עצובה שהוא מת בעולם שבו אין התיישבות על הירח. אני עצובה שהוא מת בעולם שבו תחנת החלל הבינלאומית משמשת כמטרה ולא כתחנה בדרך לחלל החיצון. אני עצובה שהוא מת בעולם שבו אבן סופדת לו במקום המשלחת המאוישת הראשונה למאדים. אני בעיקר עצובה כי העולם סביבי שכח לחלום, שכח לשאוף, ושקע בטרדות הפעוטות במקום לחשוב על העתיד.

אנחנו צריכים אנשים בחלל. אנחנו צריכים סמלים. אנחנו צריכים לצאת מהכדור שלנו כי אנחנו, כמין, צריכים משהו לחלום עליו כדי שלחיינו, בנוסף לקיום, תהיה משמעות.

תודה לבנזוג ולקני על הקריאה וההערות. אתם נהדרים.

מודעות פרסומת

3 responses to this post.

  1. נו נו, בואו לא נגזים. לא ביטלו את כל החלומות, רק דחו אותם טיפה. אתם הנוער חסרי סבלנות!! כרגע הסכנה מספר אחד על הירח והמאדים הוא חוסר מגנטוספירה. התחילו לעבוד על מגנטוספירה ניידת, אבל זה יפתור בעיות של חללית או בונגלו גדול, לא יישוב שלם או עיר, ובטח לא פלאנטה שלמה. עד שלא יוכלו להבטיח שאנשים ישרדו את הקרינה הקוסמית, אין להם מה לצאת לטייל. לאסטרונאוטים שיצאו אל הירח היה הרבה יותר מזל מטכנולוגיה ולא חטפו שום סערה סולארית בדרך, אחרת היו חוזרים מטוגנים.

    להגיב

  2. כששמעתי, הבוקר, הזדעזעתי עמוקות. לאחר רגע של מחשבה הבנתי שרגע לפני זה לא באמת ידעתי שהוא חי: הוא היה אגדה, איש שהלך על הירח הרבה לפני שנולדתי, תמונה איקונית שחקוקה בי מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל לא היתה בי המודעות שהוא חי עדיין את חייו אי שם עלי אדמות, עד ששמעתי שהוא כבר לא. אז למה בעצם הזדעזעתי כל כך? שום דבר לא נלקח ממני. ביליתי הרבה מהיום בתהיה הזו. אני חושבת שהצלחת לענות עליה, לפחות בחלקה.
    ולעשות את זה בצורה יפה ומרגשת להפליא, אגב, אם אני כבר מציינת.

    להגיב

  3. Posted by nightlibrarian on אוגוסט 26, 2012 at 10:40 pm

    עין צוכה, עין בוחקת עכשיו. תראי מה עשית…

    להגיב

להגיב על עירא - Ira לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: