איך מארחים שישה ילדים, או – מסקנות שאחרי האפוקליפסה

לאחרונה פשה מנהג בקרב חבריו של הבחור שלנו. בסביבות יום ההולדת ילד היומולדת מזמין אליו כמה חברים, וכולם צופים בסרט, אוכלים פופקורן, ומקנחים בפיצה.

מכיוון שלבחור אין יום הולדת בקרוב, הוחלט סתם כך לארח את חבריו הקרובים. ההכנות היו פשוטות – גרעיני פופקורן (להכנה בסיר) כבר יש, פיצה מזמינים מהג'אנקיה הקרובה, מיצים וכו' ממילא לא עוברים את סף דלתינו, והדבר היחיד שנותר הוא להעביר את הררי הכביסה לחדר אחר (עבודה של הבנזוג. יאי לבנזוג!).

הנה הדברים שלא לקחנו בחשבון:

רגליים

קיץ עכשיו, למי שלא שם לב. משהו כמו 200 מעלות בצל. בדרך כלל אנחנו סופגים את החום מתלוננים, אבל כאשר יש יותר מארבעתינו בדירה – זה נעשה פשוט לא נעים. אז מדליקים מזגן, מוודאים שהטמפרטורה בהתאם להמלצות חברת חשמל (לא מתחת ל-25 מעלות, לסגור חלונות ותריסים, לסגור חדרים לא ממוזגים וכו'), ויאללה, בלגן.

ילדים, יש לדעת, הם עניין מסריח למדי. בעיקר אחרי יום שלם בקייטנה, בעיקר ללא מקלחת. והחלק הכי מסריח בילדים הוא הרגליים. בעיקר אחרי יום שלם בקייטנה, בעיקר ללא מקלחת.

זוכרים את ההמלצה של לסגור את כל החלונות והתריסים בשביל לייעל את הקירור?

שלבו שישה בני תשע יחפים עם הדירה הסגורה והממוזגת וקבלו אירוע רב נפגעים.

המסקנה: ותרו על המזגן! פיתחו חלון וסבלו את החמסין בשקט.

דמוקרטיה

הבחור ביקש שנכין מראש מבחר סרטים, בינהם "בחזרה לעתיד", "טרון" (המקורי), ו"תשע". חשבתי שזה מיותר, כי הרי ברור שכולם ירצו לראות את "בחזרה לעתיד".

אז זהו, שלא. מסתבר שהילדים דוקא התלהבו הרבה יותר מהאפשרות לראות סרט על מישהו שנתקע בתוך משחק מחשב. במשך שעתיים הם צפו בבחור עם פסים זוהרים נוסע על אופנועים באנימציה מחורבנת, ונהנו מכל רגע.

ההחלטה, אגב, התקבלה בצורה דמוקרטית לגמרי, כולל הסבר על היתרונות והחסרונות של כל סרט, דיון קבוצתי ובסופו הצבעה (כולל נמנעים!).

שלא יגידו שהם לא מפנימים משהו בבי"ס הדמוקרטי שלהם.

המסקנה: תקשיבו לילד שלכם! הוא מכיר את החברים שלו טוב יותר מכם, הורים.

אוכל

זה דוקא משהו שעשינו נכון יחסית.
הכנה של פופקורן בסיר זולה יותר, מהירה יותר ונוחה יותר, בעיני, יחסית לפופקורן מוכן למיקרוגל. החסרון, כמובן, שאם אתם אנחנו – הפופקורן שלכם כבר בן כמה שבועות ולא פריך כפי שהיה בצעירותו.

הפתרון היה ריבוי מלח ועצימת עיניים לנוכח ההסתברות לסקילה המונית על ידי האמהות של הילדים. ממילא אי אפשר לבדוק רמת מלח בדם.

לשלב ה"אוכל" הוזמנה פיצה. שלוש, ליתר דיוק, עם תוספות על פי בקשות מראש.

הנה הבעיה – הסרט נגמר לפני שהפיצות הגיעו, והילדים ביקשו להמשיך לסרט אחר ("תשע", כפי שהוחלט ברוב קולות, למרות המחסור בתרגום בסרט הזה). הסרט, כידוע, מוקרן בסלון, מה שלא מאפשר אכילה בחדר האוכל (מעל שולחן, רחוק מהטלויזיה). בסלון יש ספות. הספות חדשות ויפות, ואני אלרגית לטביעות ידיים שמנוניות על הספות החדשות והיפות שלי.  זה אולי בורגני, אבל מותר לי בגילי המופלג להתברגן קצת.

לפיכך הילדים הורדו מהספות והתבקשו לשבת על הרצפה לאכילת הפיצה או לנדוד לחדר האכול ולוותר על הסרט השני. מכיוון שקיץ והם בני תשע כולם שמחו לאפשרות להתפרע בצורה מכוונת היטב על הרצפה, במקום לשמור על עצמם ליד הספות.

יאי! ניצחון!

המסקנה: אוכל שמנוני זה אחלה, ילדים על רצפה זה יותר אחלה.

ולסיכום…

היה ממש ממש כיף. אפילו למבוגרים שביננו. הילדים כל כך נהנו שחלקם אפילו נשארו בסוף כדי לעזור לסדר. פשוט חמודים להפליא.

מומלץ בחום לחברי בעלי הילדים הגדולים (יחסית). לחברי ששוקלים ילדים, מומלץ בחום להגיע ולראות מה הם עומדים לעולל לעצמם (ולספות שלהם).

מודעות פרסומת

5 responses to this post.

  1. כמו שצייצה מישהי בטוויטר – הפלה זה לא רצח, זה הגנה עצמית.

    להגיב

  2. אני התחלתי לכתוב תגובה, אבל עדיף שאני אשתוק.

    להגיב

  3. Posted by דניאלה on אוגוסט 26, 2012 at 11:32 pm

    אצלנו יש דרישת סף מילדים מסוימים שמגיעים לפה וחולצים את מנעליהם: סיבוב רחיצת רגליים באמבטיה.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: