החתולה שלנו

לפני המון שנים לא הייתי חתולאית כל כך טובה. הייתי משוכנעת שחתולים הם יצורים טפשים, חסרי נאמנות, שטובים בעיקר כדי לשבת על מכסה המנוע בימים חמים ולהשאיר טביעות רגליים עם החלון האחורי. בנזוגי לעומת זאת, הוא חתולאי מובחר. בגיל אחת-עשרה הוא קטף חתולה מעץ, והיא נשארה איתו המון שנים. אי שם במהלך הזמן הזה (בין השאר בזכות החתולה ההיא) הבנתי שחתולים טובים לעוד כמה דברים.

כשגרנו בחיפה היו לנו תמיד חתולים בחצר שאכלו את רוב השאריות שלנו. מסתבר שחתולים מצוינים להבריח מזיקים מהחצר והם גם מספקים הסחת דעת מצוינת כאשר לומדים למבחנים. החתולה העיקרית שלנו היתה צמרירית. חתולה שחורה עם פרווה ענקית שפחדה מבני אדם ושכחה להכניס את כל הלשון פנימה כאשר היא ליקקה קוטג'.

כאשר עברנו חזרה למרכז התכוונו להביא אותה איתנו אבל בעל הבית לא אישר חתולים, והשכנה מלמעלה (מהסוג של הרווקה המבוגרת עם מאה החתולים ומאתיים הכלבים הקטנים עם הסוודרים) הבטיחה לדאוג לה. אחרי שנה, כשחזרנו לראות מה קורה התברר שצמרירית כמעט לא חוזרת, וכשהיא כן מגיעה – היא לא מתקרבת לאף אחד.

עבר זמן. הרבה זמן.

עברנו לבית משלנו, עשינו ילד, וקיבלנו שיחת טלפון – גיסי וגיסתי (אז רק גיסי והחברה שלו) עברו לדירה שבעליה לא מוכנים לבעלי חיים, והם צריכים שמישהו יאמץ את החתולה שלהם. אני לא זוכרת כמה דקות עברו עד שאמרנו להם כן. הזמן בעיקר כלל מבט מסביב על הבית ונסיון להחליט האם הוא cat-proof.

הם הגיעו אלינו עם כלוב, כלי אוכל, ארגז חול וחתולה אחת עם המון פרווה ובלי אף.

הגדול שלנו היה אז בן חצי שנה בקושי, ועוד לא ידע שיום אחד הוא יהיה "הגדול". הוא כן ידע לרדוף אחריה ברחבי הבית ולמשוך לה בזנב, לדחוף לה אצבעות לעיניים ולמרוט לה את הפרווה. היא התגוננה על ידי קפיצה לכסאות, אחר כך לשולחן ולבסוף מעל המקרר. לשם הוא לא הגיע.

ובכל זאת, למרות כל מה שהוא עשה לה – היא לא עזבה אותו. הוא היה הדבר הכי קרוב אליה מבחינת גודל, והיא היתה הדבר היחיד בבית שהביט בו בגובה העיניים. הם הלכו לישון ביחד והתרוצצו ביחד, ואפילו כאשר הוא התחיל ללכת ונטש את גובה העיניים שלה – הם נשארו חברים טובים.

כאשר אחותו נולדה צחקנו שיש כאלה שיולדות עם דולפינים ויש כאלה שיולדות עם חתולים. היא הסתובבה מסביבי, יללה כאשר היה יותר מדי רעש, ואפילו באה לרחרח את התינוקת החדשה והמוזרה. בניגוד לכל האזהרות – נמש לא התעצבנה, לא מחתה, ולא ניסתה לגרש את היצור החדש. היא קיבלה אותה למשפחה שלה בהיותה המלכה הבלתי-מעורערת של הבית מנקודת ראותה. חוץ מזה, שוב היה ייצור בגובה העיניים שלה בבית.

גם הקטנה לא חסכה ידיה ממנה. גם היא רדפה אחרי נמש בכל הבית, מרטה לה את הזנב, דחפה לה אצבעות לעיניים ומשכה לה בפרווה. וכמו במקרה של הגדול, גם עם הקטנה נמש לא הפסיקה לשחק, לרחרח, להתכרבל ולגרגר.

עברו עוד שנים.

בכל לילה אפשר לשמוע מחדר הילדים גערות מסוג "נמש! רדי ממני! את מפריעה לי לישון!" או "אמא! נמש מגרגרת לי באוזן!". אנחנו, כמובן, מזדהים. לחתולה הזו יש יכולת על-טבעית לדעת מתי השעון המעורר עומד לצלצל והיא באה להעיר אותנו עשר דקות מוקדם יותר. היא גם מחכה לנו במרפסת בימים חמימים, ובימי גשם מחכה ליד הדלת. כשאנחנו נכנסים הביתה היא מיד מתחילה לנזוף בנו על ההיעדרות הארוכה, ומגיעה לדרוש את מנת הליטופים שלה מכל המגיעים (בייחוד מאלה שאלרגים לחתולים. אליהם היא נדבקת כמו נייר טואלט לסולית נעל בשירותים ציבוריים).

לפני חודשיים הצלחתי לגרום לעצמי נזק די רציני. בשבועות האלה אני שוכבת על הספה בסלון, ונמש עלי. מגרגרת ומדי פעם נוזפת בי כשאני מעזה לשנות תנוחה בלי להודיע לה מראש. היא גם מתיישבת ביני לבין המחשב כשאני מנסה לראות משהו, ואתם יכולים לנחש כמה היא מאושרת כשאני סורגת והיא יכולה לרדוף אחרי המסרגות, לנשוך את הצמר ולנעוץ טפרים בתוצר הסופי. כל מי שקיבל ממני צעיף קיבל משהו שמכיל 90% צמר ו-10% שערות נמש.

לפני שבוע היא התחילה להקיא. יום שלם של הקאות שאחריו היא הפסיקה לאכול ולשתות. בכלל. לא מתקרבת אפילו לכלי האוכל שלה. היא עברה בדיקות דם, בדיקות שתן, צילום רנטגן ושתי בדיקות אולטרא-סאונד. היא קיבלה אנטיביוטיקה, נוזלים, תוספת מלחים, כדורים מעוררי תיאבון, וכלום לא עזר.

אנחנו לא יודעים מה יש לה, ואנחנו לא מצליחים לגרום לה לאכול. בשבוע האחרון היא הפכה מהחתולה החמודה שמציקה לנו לחתולה אומללה שמועברת מכלוב אצל הוטרינר לכלוב בבית החולים לחיות ומדי פעם משוחררת הביתה "לנסיון האכלה" שנגמר בעוד ריצה לוטרינר לעוד עירוי ולעוד בדיקות.

היום ויתרנו. היא עברה ניתוח להכנסת צינור ישירות לקיבה, ואנחנו נתחיל להאכיל אותה ככה, בתקווה שתוך כמה ימים היא תחזור לאכול בעצמה.

ויש את כל הנשמות הטובות שטורחות לציין שזה בסך הכל חתול, ולמה אנחנו משקיעים כל כך הרבה בהולך על ארבע. אני שומעת את עצמי מלפני חמש עשרה שנים במלים שלהם, ומבינה כמה השתניתי. אלה האנשים שלא מבינים שנכון, נמש היא בסך הכל חתול, אבל היא החתולה שלנו. היא הייצור שמתכרבל איתנו בלילות קרים, וישן לנו על הרגליים כאשר רואים טלויזיה. שקופץ לנחם את הגדול שלנו כשהוא בוכה, ומתחבא בין הבובות של הקטנה כי רך ונעים שם. היא החתולה הכי יפה בעולם, והכי חמודה בעולם, והכי מעצבנת בעולם, ואנחנו רוצים אותה בחזרה. בלי צינור, בלי הקאות, בלי אומללות.

רק חתולה חמודה, ושלנו.

מודעות פרסומת

18 responses to this post.

  1. Posted by skipi on מרץ 11, 2012 at 9:33 pm

    הי מותק.
    תזכרי ש"רק חתולים" יכולים להיות הרבה יותר קשוחים ממה שמעריכים אותם.. תשע נשמות, כן?
    מקווה שיהיה בסדר, ושתסבלו [כולכם..] כמה שפחות. חיבוקים.

    להגיב

  2. {}
    אין דבר כזה "רק חתולים". מקווה שהכול יהיה בסדר – ומהר.

    להגיב

  3. Posted by רותם on מרץ 11, 2012 at 9:47 pm

    הגרון שלי סתום מדמעות. מסכנים שלי, כולכם. אני מחזיקה אצבעות לנמש המתוקה שתבריא ותהיה בסדר, ואוהבת המון. אני חושבת שגם אנשים שלא מכירים בכמה מופלאה החיה הזו, חתול, לא יוכלו שלא להתרגש מהדברים שכתבת.

    להגיב

  4. Posted by Lili on מרץ 12, 2012 at 9:51 am

    [חיבוק, גרגור, מיאו]
    החלמה מהירה (ושלמה!) למשפחה כולה.

    להגיב

  5. אוי יקרה, מקווה שהיא תחלים, תתחזק ותאכל במהרה.

    להגיב

  6. קורע לב. עברנו משהו דומה עם הכלבה שלנו.
    החלמה מהירה. ומה שהנשמות הטובות לא מבינות שזה נכון שזה "רק חתול" אבל הוא ה"רק חתול" שלכם והוא ה"רק חתול" הכי חשוב בעולם.

    להגיב

  7. חיבוקים (לכם), ליטופים (לנמש) ואיחולי החלמה מהירה לכל הנדרשים.
    חבל שאין לי באמת מה להציע חוץ מאיחולים וכוונה טובה…

    להגיב

  8. Posted by gal on מרץ 15, 2012 at 3:22 pm

    oh, the poor kitty.
    hugs to you all

    להגיב

  9. מה זה בדיוק סתם חתול?
    ההורים קוראים לכלב שלנו הנכד. ואולי הם עושים את זה בצחוק אבל כשאנחנו חששנו שאולי מוצארט לא ישרוד, זה היה כאילו אנחנו עומדים לאבד בן משפחה. וכשמישהו שהיה אתכם שנים וחלק אתכם את החיים והשתתף באהבה של משפחה, זה לא משנה שהוא נמוך יותר, הולך על ארבע ובעל פרווה, הוא עדיין בן משפחה.
    אני מקווה מאוד שנמש תחזור לעצמה במהרה ושאתם תוכלו להפסיק לדאוג.

    להגיב

להגיב על דניאלה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: