פנינים של ילדים

(בזמן נסיעה במכונית, זומבי.קון ברקע)

פיצית: למה הלשון שלו מתחת לשטיח?

פיצי: כי היא נפלה.

פיצית: תמיד לשון נופלת?

פיצי: לא, רק לזומבים.

פיצית (בידענות): הכי טוב להרוג זומבים עם מכסחת דשא!

—-

(נסיעה אחרת, אותו פסקול)

פיצית: אמא! אני רוצה לשמוע את השיר על היא שגנבה לו את הקרקטור!

—-

אבא: שיחקת היום עם חלזונות?

פיצית (בפרצוף עגום במיוחד): לא….

אבא: למה לא?

פיצית: כי היה רק חילזון אחד.

אבא (מבין לאן נושבת הרוח): אז שיחקת היום עם חילזון?

פיצית (באושר אינסופי): כן!

—–

פיצי (לפיצית): הוא (רועי) כועס כי הוא חשב שכולם זומבים כמוהו, אבל בסוף הם רק התחפשו.

פיצית: הם התחפשו לזומבים?

פיצי: כן.

פיצית: ומי התחפש לזומבי הקופץ?

—-

פיצית: אמא, אני יודעת איך זומבים הופכים לזומבים. נושכים אותם. כמו שאת הזומבי-סבא נשכו בטוסיק. ראיתי כאשר פיצי שיחק במחשב. ככה רועי הפך את כולם לזומבים.

—-

פיצי: אני לא רוצה לקרוא עכשיו.

אמא: אבל למה?

פיצי: כי אני רוצה להיות אתכם.

אמא: אין בעיה. אני במטבח, ואתה יכול לשבת בסלון ולקרוא.

פיצי: אבל כאשר קוראים זה כאילו שנכנסים לעולם של הספר, ואז אני לא באמת איתכם.

—–

פיצית רצה אלי כשאני מגיעה לאסוף אותה מהגן. פתאום היא עוצרת ליד עץ קטן, וצועקת, "מה אתה עושה כאן? אמרתי לך להשאר ליד העץ!"

היא תולשת מהעץ חלזון (מהגדולים והדוחים האלה) ומחזיקה אותו ביד, מחפשת מקום מתאים להניח אותו. לבסוף היא מתפשרת על אדנית בצדי השביל.

"ותחכה כאן, טוב?" היא אומרת לו והולכת איתנו הביתה.

—–

אחר כך, במכונית, בעת שיחה על שילוב חיות שהומלטו בשבי חזרה לטבע מצייצת הפיצית, "כן! כמו שאני החזרתי את החילזון לטבע בעציץ!"

—–

יש יותר סיפורי פיצית מסיפורי פיצי בעיקר כי איתו מדובר בשיחות ארוכות ולא ב-one liners היסטרים.

—-

פיצי: אמא, החלטתי שכשאני אהיה גדול אני אלך לצבא לקצת, לראות אם זה מוצא חן בעיני. אם כן – אני אשאר, ואם לא, אז אני אעזוב.

—–

יום אחד פיצית רצה אלי באושר גדול ובידה ארבעה חלזונות (קטנים ודוחים). היא רצתה להביא את כולם הביתה. שניים נפלו בדרך, אחד נפל באוטו, ואת הרביעי מצאנו אחרי מספר ימים, מיובש ומצומק, על הכסא שלה. אני רק כותבת את זה כדי להסביר לכולם למה וידאתי שהיא ישנה לפני שהזמנתי חלזונות במסעדה.

—-

פיצית: אמא, את אמא טובה.

אמא: למה?

פיצית: כי קנית לי מה שביקשתי ממך, אז אמרתי לך שאת אמא טובה.

(גרביונים ושמלה ורודים להפליא, איתם היא התרוצצה אחר כך בכל הבית, מאושרת עד הגג).

—-

פיצי: אמא, ויתרתי היום לפיצית במונופול, ונתתי לה לשחק במטוס.

אמא: זה מאד מתחשב מצידך.

פיצי: אני יודע, וגם ממילא היא לא באמת משחקת אלא אני צריך להזיז לה את הכלים כל הזמן.

—-

אבא: אתה יודע, פיצי יש לי בלוג, ואתה יכול לקרוא אותו.

פיצי:

על מה הוא?

אבא: על חלל, ועל לויינים, וכל מיני דברים מענינים.

אמא: גם לי יש בלוג, אולי אתה רוצה לקרוא אותו?

פיצי: על מה הבלוג?

אמא: על מחלות! וחיידקים! ווירוסים! ו… (ממשיכה להתלהב, פתאום שמה לב לפנים של הפיצי). אתה יודע מה, עדיף שלא תקרא אותו.

פיצי מסכים בשתיקה.

מודעות פרסומת

6 responses to this post.

  1. Posted by ליאור on נובמבר 26, 2011 at 3:56 am

    סיפורים וילדים מעולים 🙂

    להגיב

  2. 🙂
    קשת שלי לא אוהבת את החלזונות הגדולים "כי הם עושים קקי"

    להגיב

    • Posted by אלודאה on נובמבר 26, 2011 at 12:40 pm

      או, אז אחרי שבמשך כמה ימים היא שיחקה עם הג'יפים האלה בלי סוף הגברת חזרה הביתה והודיעה שהיא לא משחקת עם ה"חילזונים" יותר כי הם משאירים לה ריר על הידיים.

      להגיב

  3. חמוד להפליא!

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: