מם מוסיקלי – שבוע חמישה-עשר

הנושא – האמפישלוש שהרג את שיחות הרכבת

 בפעם הקודמת שנסעתי כל יום לחיפה (בגלל לימודים, לא עבודה) הייתי עולה על הרכבת בתחנת הרצליה, יורדת בבנימינה, מחכה עשר דקות ועולה על הרכבת לחיפה לעשרים דקות של נסיעה בתנאים שמזכירים מראות חשוכים מהעבר (האוטובוס בחזרה מבית הספר. על מה חשבתם שדיברתי?).

הדבר הנחמד היחיד בנסיעות האלה היה אדם חביב שהיה ממתין בתחנת בנימינה. התחלנו לדבר בגלל החריקות הנוראיות של הבלמים והמשכנו כי היינו נחמדים אחד לשני. אני לא זוכרת את שמו או מה הוא עשה למחייתו, והקשר ביננו ניתק בפתאומיות ברגע שציינתי שיש לי בנזוג. אני לא באמת מתגעגעת לבחור ההוא, אבל אני כן מתגעגעת לשיחות הרכבת ההן.

היום כבר לא מדברים ברכבת. כל אחד מחובר לאוזניות, למחשב הנייד או לטאבלט, ואפילו יצירת קשר עין נחשבת לחדירה לפרטיות של אדם אחר. השיחה האחרונה שניהלתי עם זר גמור היתה כששנינו התלוננו על זה שאף אחד לא מתקשר עם האחר ברכבת. אני יודעת שאי אפשר למנוע מאנשים להקשיב למוסיקה או לגלוש באינטרנט, אבל אני מתגעגעת לימים בהם יכולתי לקטר על חריקת גלגלי הרכבת עם מישהו שמעולם לא פגשתי.

 המשימה שלכם לשבוע הקרוב – למצוא שירים שמדברים על עבר שאי אפשר להחזירו, או שלפחות מזכירים לכם את העבר ההוא.

השיר שלי מוכר להפליא, והוא גרוע. באמת. מוסיקה מהתקופה שעדיף לו היתה נמחקת מדפי ההיסטוריה (ביחד עם האופנה והתסרוקות של אותן שנים). מצד שני, אני מאד אוהבת אותו, הוא מקפיץ להפליא, וכמובן, מדבר על העולם שהיה ואיננו עוד. בצורה קופצנית ובלתי נסבלת…

קני טען בעקשנות כי זה השיר הראשון ששודר כאשר MTV עלה לאוויר, ומקור הידע האנושי תומך בו. זה לא הופך את השיר לטוב בהרבה, אבל לפחות מקנה לו מקום בהיסטוריה.

השיר של האצה.

וגם מאומבד!

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – מי צריך אמצע?

מודעות פרסומת

5 responses to this post.

  1. האמת, אני לא יודע למה השיר הזה נתפס לי בראש ובתודעה כל כך, אבל זה קרה. והוא נקשר לי בראש בצורה מאד חזקה לתקופה התיכון דווקא, למרות שמבחינת זמנים כמובן הוא יצא הרבה לפני.
    אבל אין מה לעשות, אני מתחיל לשמוע אותו ובראש עוברים סצנות מספרים שקראתי, וטיולים לבד בפארק ליד, ושמחת נעורים, שלא הייתה הרבה בנמצא, אבל מה שהיה, מתקשר לי בראש דווקא לשיר הזה.

    להגיב

  2. Posted by דובי on ספטמבר 12, 2011 at 10:30 pm

    לפי הקריטריונים שהצבת – זהו השיר האולטימטיבי

    להגיב

  3. […] המם הקודם של האצה עסק בזיכרונות של ימים שהיו ואינם עוד. אני מביא שני קטעים בהקשר זה. […]

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: