לא מתפטרים, לא עבדים

[רשומה זו מפורסמת במקביל בבלוג המדעי (המעולה! לכו לקרוא אותו!) "מדע אחר".]

בשבת בערב צעדנו בעד עתיד טוב יותר, וביום ראשון בשמונה בבוקר נכנסו לתוקפם מכתבי ההתפטרות של המתמחים. לפני השעה עשר בבוקר התקבלה החלטת בית הדין לעבודה כי ההתפטרות היא למעשה שביתה בלתי חוקית המפרה את כללי ההעסקה בישראל.

בגלל התזמון, הדבר החשוב ביותר בעולם, מה שבעבר היה נשלח לאחורי מדורי הבריאות, הצית זעם בעולם המקוון. המלים "עבדות", "כפיה" ושלל מונחים אחרים נשמעו בכל מקום.

ה"צד שלי" הוא הצד של המתמחים, באופן ברור. מעבר לביקורת שיש לי על התנהלותה של מרש"ם (העמותה מטעם עצמה שלא מייצגת את כל המתמחים בארץ) – לדעתי אם אדם לא רוצה לעבוד יותר במקום מסוים, אין שום סיבה לכפות עליו להמשיך לעבוד שם. הצד השני, של המדינה (ושל הסתדרות הרופאים, במפתיע) ברור ומובן – הם רוצים רופאים עובדים, בלי קשר לשאלה עד כמה מתוסכלים הם יהיו כתוצאה מכך. אבל קיים צד שלישי, והוא זה שניקז אליו את מרבית הזעם בבלוגים ובדיווחים, ודוקא קולו לא נשמע.

הצד שלא נשמע הוא בית הדין לעבודה, שנלחץ בין שני הצדדים בדיון. בית הדין אינו מייצג את המדינה, את הסתדרות הרופאים או את מרש"ם. יש לציין שאיש לא תבע לדין את המתמחים, המעסיקים הגישו בקשה לצו מניעה נגד מרש"ם (שאינה ארגון מייצג, ולכן רשמית אין לה קשר למתמחים) ונגד הר"י (שצדדה בעמדת המעסיקים). בית הדין מייצג את חוקי המדינה, וצד זה לא נשמע בדיון. לפיכך ביקשתי מחברתי הדס אלמוגי, עורכת דין והיועצת המשפטית החביבה עלי לכתוב את הצד השותק, זה שרק פסק הדין שנתן מייצג אותו.

דבריה נתונים לפניכם, ללא עריכה.

בעקבות פסה"ד של ביה"ד לעבודה, אשר לא הכיר בהתפטרותם של המתמחים, והורה להם לחזור לעבודה, התמלא הפיד שלי בפייסבוק באותה השאלה: "איך אפשר להכריח עובד  שהתפטר לחזור לעבודה? האם זו לא עבדות"?

התבקשתי להסביר קצת את  המסגרת המשפטית ולמה, לדעתי,  זוהי ההחלטה הצפויה והמתבקשת.

תזכורת על הסיפור, למי שבמקרה ביקר במאדים בחודש האחרון:  לפני כשבועיים נחתם קיבוצי בין ההסתדרות הרפואית הישראלית (הידועה בכינוי "הר"י" שהיא הארגון היציג של הרופאים) לבין מממשלת ישראל, קופ"ח כללית והדסה (המעסיקים של הרופאים) בנושא שכר הרופאים. ההסכם נחתם אחרי תקופה ממושכת של מו"מ ועיצומים, בעזרת רוח גבית אינטנסיבית מביהמ"ש השונים. בהסכם, כמו בכל הסכם, יש סעיף של שקט תעשייתי (התחייבות לא להעלות דרישות ולא לשבות בנושאים המוסדרים בהסכם) למשך 8 שנים.

טיוטות ההסכמים הועברו לרופאים ועוררו את זעמם של הרופאים המתמחים (וגם של הרבה אחרים, אבל נעזוב את זה לרגע), ולפני חודש הודיעו 1000 רופאים מתמחים על התפטרותם. הגל הראשון של ההתפטרויות היה אמור להיכנס לתוקף אתמול (4.9.11), אחרי תקופת ההודעה המוקדמת המתחייבת לפי החוק. המעסיקים הגישו בקשה לביה"ד לעבודה.

ועכשיו להסבר המשפטי:

נתחיל מהדבר הכי בסיסי: כל עובד יכול להתפטר וללכת הביתה בהתאם לרצונו (בכפוף לכמה דרישות טכניות כמו מכתב התפטרות וזמן להודעה מוקדמת). אין דרך משפטית לאכוף על עובד להמשיך לעבוד, אם הוא לא רוצה. עד כאן אלה עקרונות יסודיים של מדינה דמוקרטית.

אז מה קרה עם הרופאים, אתם שואלים? אז זהו, פה הקאטץ'. הם לא באמת התפטרו, רק בכאילו. בשפה לא משפטית קוראים לזה "ישראבלוף".

בפני ביה"ד לעבודה הוצגו מכתבי התפטרות סטנדרטיים, שנוסחו על-ידי עוה"ד של עמותת מרש"ם (שמייצגת חלק מהמתמחים והסטאג'רים). המכתבים היו כל כך סטנדרטיים, שאפילו לא נרשם בהם שם ביה"ח בו עובד הרופא והתאריך בו נכנסת ההתפטרות לתוקף. המכתבים הופקדו בנאמנות אצל עוה"ד של מרש"ם. מרש"ם החליטה מתי  להגיש את מכתבי ההתפטרות, אחרי שראתה שהדרישות של המתמחים לא נכללו בטיוטת ההסכם הקיבוצי המתגבש. המתפטרים התחייבו שלא לחזור בהם מהחלטת ההתפטרות אלא על-פי החלטה משותפת שתתקבל על-ידי מרש"ם. מנהיגי המאבק התחייבו שלא יחזרו מההתפטרות עד שכל המתפטרים יוחזרו לעבודה בתנאים שלא יפחתו מתנאי העבודה הקודמים (כלומר, כדי למנוע מצב שבו המעסיקים יסרבו לקבל חזרה חלק מהמתפטרים).

כלומר, מרש"ם ניסחה את המכתב, החליטה מתי ישלח למעסיקים, שלחה אותו למעסיקים, וגם חייבה את המתפטרים לא לחזור בהם אלא באישור מרש"ם, וזאת במטרה להבטיח את חזרתם לעבודה של כל המתפטרים באותם התנאים.

המסקנה שביה"ד מסיק מהמסמכים היא: "מכתבי התפטרות אינם מעידים על התפטרות אותנטית כי אם על פעולה קולקטיבית המכוונת להפעיל לחץ בלתי לגיטימי על הגורמים המוסמכים בדין לניהול המשא ומתן, הלא הם הארגון היציג של הרופאים והמעסיקים".  ביה"ד גם ראה בזה צעד בלתי מידתי, בהתחשב בנזק הצפוי ממנו.

כלומר, הרופאים לא התכוונו להתפטר אלא לשפר עמדות במו"מ על הסכם השכר המתגבש. וממילא, הם לא התפטרו בפועל, כיוון שמכתבי ההתפטרות שהגישו לא עומדים בדרישות החוק.

אחרי החתימה על הסכם שכר, אי אפשר להמשיך מבחינה חוקית בצעדים קולקטיביים כדי להשיג תנאים טובים יותר. צעדים קולקטיביים, שאינם מאושרים על-ידי הר"י הופכים להיות שביתה פראית, שאסורה לפי דיני העבודה, וחושפת את מי שנוקט בה  למגוון סנקציות.  בית הדין מגדיר את זה כ"צעד ארגוני בלתי חוקי".  שביתה פראית היא big no-no  ביחסי עבודה. באופן בסיסי, המטרה היא להביא ליציבות ביחסי עבודה, ולהסדיר את המנגנונים של המו"מ בין העובדים והמעביד בצורה קבועה וידועה, ולמנוע מצב שבו אחרי כמה חודשים מתישים של עיצומים ומו"מ, פתאום מתחילים את הכל מהתחלה. נזכור גם שרוב העבודה המאורגנת היא במגזר הציבורי, וגם לאזרחים מגיע שירותים שוטפים בלי יותר מדי שביתות בין ימי העבודה.

וכאן אנחנו חוזרים לשאלה בפתח הדיון: המתמחים לא התפטרו, ולא התכוונו להתפטר. לכן גם  ההוראה של ביה"ד להחזירם לעבודה לא הופכת אותם לעבדים. הם ניסו לשפר עמדות, עוד צעד כושל במו"מ אגרסיבי על  שכר, אחד מני רבים, ונכשלו. בעסה גדולה בשבילם, וגם בשבילנו.

ועוד נקודה שהבטחתי לפרט לגביה: פסיקת ביה"ד היתה צפויה בדיוק כמו הסיכוי שחולה שמגיע למיון יתקל  במתמחה טרוט עיניים שעבד הרבה יותר מדי שעות. לכולם ברור שהתפטרותם של 1000 מתמחים תפגע קשה בטיפול בחולים. כל בימ"ש שהיה ניצב מול הדילמה, היה עושה את כל המאמצים כדי להגיע לאותה תוצאה, בתקווה שבחודש הנוסף ניתן יהיה למצוא פתרון. כאזרח, אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות את המדינה וביהמ"ש שלה יושבים  בחיבוק ידיים ונותנת למתמחים ללכת, טיפולים נדחים וכל הכיף הגדול כשאין לך מערכת בריאות מתפקדת.  שום ביהמ"ש לא היה לוקח אחריות כזאת על עצמו.

במסגרת פסה"ד, מרש"ם נדרשה לא לעשות פעילות מאורגנת להביא להתפטרות המתמחים. כמובן,  כל אחד מהמתמחים יכול להתפטר באופן אישי, לנסח בעצמו את מכתב ההתפטרות שלו, לדאוג שכל מה שצריך להיות בו אכן יהיה בו, ולעשות את זה באופן עצמאי ולא דרך מרש"ם.   כמו שזה נראה כרגע, המתמחים הפסידו בקרב אבל עדין ממשיכים את המלחמה. בענין הזה כל מה שאני יכולה לומר זה שחבל שביה"ד לא דאג גם לספק סולם כדי להוריד את כל הצדדים מהעץ בדרך של מו"מ, כי כמו שזה נראה כרגע, אנחנו מתקרבים לעוד מבוי סתום עוד חודש.

עד כאן דבריה של הדס, שאיתם אני מסכימה לחלוטין. לבית המשפט לא היתה ברירה אלא לעקוב אחרי החוק. הבעיה היא ביחס של המדינה והסתדרות הרופאים לביקורת על ההסכם. במקום לפתוח אותו מחדש תחת בוררות או, לפחות, להפחית את תקופת ה"שקט התעשייתי"לזמן ריאלי שלא יגרום לרופאים להרגיש כאילו מכרו את זכות הדיבור שלהם הוחלט לתבוע. וכפי שציינו במספר מקומות – אנחנו לא רוצים רופאים עייפים ומדוכאים. אנחנו רוצים רופאים שמעונינים לעסוק ברפואה, ולא באוסטרליה.

למעונינים לקרוא את הניתוח שלי של ההסכם אפשר למצוא אותו כאן. ותודה לקני על הכל, כרגיל.

14 responses to this post.

  1. שאלונת.
    ממה שהבנתי מהאינטרנטים, "ארגון יציג" הוא הארגון הגדול ביותר. כלומר, גם אם המתמחים יעזבו את הר"י, הרי הר"י הוא עדיין הארגון היציג כי הוא ישאר גדול יותר, והמדינה עדיין לא תהיה מחוייבת להתייחס לכל ארגון שכזה, אם לא נוח לה.
    (ונתעלם לרגע מכך שההסכם כבר נחתם, ובעצם כבר מחייב אותם עשור קדימה.)

    האם הבנתי נכון?

    להגיב

  2. Posted by הדס אלמוגי on ספטמבר 5, 2011 at 8:26 pm

    ארגון עובדים יציג הוא הארגון הגדול ביותר של עובדים מאותו סוג. השאלה מתי מדובר בעובדים מאותו סוג היא לא שאלה פשוטה בכלל.

    בתיאוריה, אם המתמחים יוכיחו שיש להם אינטרסים שונים מאלו של הרופאים הבכירים, שהם סוג אחר של עובדים, הם יכולים להתנתק מהר"י. זה מהלך לא פשוט בכלל, שדי קשה לעשות אותו, אבל אפשרי. השאלה אם כדאי להם היא שאלה אחרת.

    להגיב

  3. Posted by נתי א on ספטמבר 6, 2011 at 7:41 am

    הושכלתי, תודה.

    להגיב

  4. תודה על הפוסט. בהחלט השכלתי. עוד שאלה לעו"ד, ברשותך:

    באילו סנקציות רשאים בית המשפט או המדינה לנקוט נגד המתמחים בעקבות ההתפטרות הקולקטיבית (שהוגדרה כלא חוקית, כאמור)?
    האם אפשר לקנוס אותם? לפטר אותם? ואם פיטורים היא סנקציה קיימת, במה היא שונה מההתפטרות של המתמחים מלכתחילה? המתמחים אמנם עשו את זה כדי ללחוץ על המעסיקם, אבל הרי גם המדינה לא רוצה בכך שיהיו לה 1,000 מתמחים פחות במצבת כוח האדם, ואין לה מאין להביא 1,000 אחרים..

    להגיב

  5. אני אחזור ואגיד מה שאמרתי בעבר, הייתי מקבל את פסיקת בית הדין אם לא היו מגישים התערבותו ברגע האחרון. הם היו צריכים לפנות לבג"ץ ברגע שהמכתבים נכתבו ולציין שהם לא חוקיים
    למה הם חיכו? לראות שמדובר באיום אמיתי? שהם באמת לא יבואו?
    זה לא שזה בא להם בהפתעה.
    עכשיו יש להם פיטורין של 300 עובדים שבאיזשהי מידה – כולי תקווה שבאמת יעזבו את מערכת הבריאות וקשה תהיה המכה ואת הסתירה יחטוף הממשל.
    ומי יודע – כולי תקווה שהדבר יביא למהפכה בארץ – וכמה שזה נשמע נורא – רצוי מהפכה אלימה.

    להגיב

    • Posted by אלודאה on ספטמבר 6, 2011 at 9:06 pm

      סליחה? ממתי מותר לאדם להחליט אם הוא מקבל או לא מקבל את פסיקת בית הדין? יכולות להיות השגות על ההגינות של מגישי העתירה, אבל אין שום ספק בכך שיש לקיים את צו בית המשפט. אלו חלק מכללי המשחק במדינה דמוקרטית, ואין לאף אחד רצון לחיות במדינה שבה מתייחסים לחוק רק הוא מוצא חן בעיניך.

      פרט לזאת, מהפכה אלימה נשמעת איום ונורא. היא נשמעת כמו גופות ברחובות, דיכוי אלים של המשטרה ומלחמה פנימית. אין לי מושג למה אתה חושב שזה רעיון טוב רק בשביל להקל על הרופאים. למעשה, מה שמהפכה אלימה תעשה היא רק להחמיר את הנטל על הרופאים, שלא לדבר על זה שהיא תצדיק כל מעשה חסר הגינות שיעשה נגדם לאחר מכן.

      להגיב

      • Posted by דרדס on ספטמבר 7, 2011 at 5:00 pm

        לאדם אסור להחליט שלא לקבל פסיקת בית משפט. אנחנו חיים במדינת חוק, ובתור אזרחים שומרי חוק אנו מחוייבים לקבל את זה, כמו גם חוקים אחרים באותה מדינה (חוק שעות עבודה ומנוחה?). אחת מהבעיות הבולטות שהובילו למצב הנוכחי ברפואה הציבורית הוא ההתעלמות של המדינה מהחוקים שלה עצמה (או מההסכמים שלה, לצורך העניין. כמה רופאים את מכירה שלא עשו יותר מ-6 תורנויות בחודש?)
        מחאה אלימה זה נשמעה קצת מהפכני מדי, אבל מחאה אגרסיבית, כזו שכוללת התפטרות, שביתות (גם אם זה מפר את הסעיף (הלא חוקי) בו אסור לשבות 9 שנים), ואפילו התארגנויות חדשות ומחודשות של כל אירגון מתמחים/מומחים/רופאים בפריפריה/רופאות עם נטיה מינית שונה/כל רופא לכשלעצמו שמחליט לבוא (מרש"ם, ארב"ה, רענמ"ש..).
        אנחנו נמצאים בנקודה מאוד רגישה במאבק, כל הצדדים כבר עייפים (אני מוכן לדמיין לעצמי נער אוצר טרוט עיניים, בקושי מצליח להתרכז בעבודה שלו אחרי שתי תורנויות רצופות) ועוד כמה מהלומות יכולות להביא להכרעה לכאן או לכאן. בואי נקווה של'לכאן' הנכון.

        להגיב

  6. Posted by הדס אלמוגי on ספטמבר 6, 2011 at 9:15 pm

    תשובה ל-bunnies in Berlin,

    אם המתמחים לא היו מגיעים לעבודה, זו היתה מן הסתם עבירה משמעתית, לפי תקנון המשמעת של המעביד.

    בד"כ, עובד שלא מגיע לעבודה, ולא תיאם חופשה או הודיע על מחלה, נחשב כמי שמתפטר אחרי כמה זמן.

    להגיב

    • תודה על התשובה.
      אני מבינה שבמדינת חוק יש לכבד את פסיקות ביהמ"ש, אבל אם בעצם הסנקציה שאפשר היה להשית על המתמחים היא "אתם תיחשבו כאילו התפטרתם" – בזמן שזה מה שהם רצו לעשות מלכתחילה – למה הם לא המשיכו עם המחאה והפסיקו להגיע לעבודה כמתוכנן?

      הרי אם בסופו של דבר כל אלף המתמחים היו מפסיקים להגיע, מערכת הבריאות הייתה נכנסת לכזה ברוך שהיה מחייב דיון מחדש בהסכם. בסופו של דבר המערכת הייתה גם חייבת לשכור מחדש את המתמחים המתפטרים, כי אין עוד אלף מתמחים אחרים שרק מחכים בצללים להצעת עבודה.. לא?

      להגיב

      • אם המתמחים היו "לא מגיעים" למרות שבית המשפט ביטל את פיטוריהם, מתוך המחשבה שזה יביא לפיטוריהם בפועל, זה היה מביא לדעת קהל שלילית על המחאה שלהם.

        להגיב

  7. Posted by הדס אלמוגי on ספטמבר 7, 2011 at 10:56 pm

    יש פה סוג של מבוי סתום מאוד בעייתי. המדינה לא יכולה לפתוח את ההסכם, כי התקדים שבו פותחים הסכם חתום מאוד בעייתי. כך שהאוצר לא יהיה מוכן למצמץ ראשון.

    מתמחים כרגע נחושים להתפטר ומתפטרים במספרים שמציבים בעיה למערכת.

    לכן חבל שבית.הדין לא הוסיף סולם יחד עם הפסיקה שלו, כמו שהוא עושה בסכסוכים בהיקף כזה. כי בלי זה יקח זמן עד שיימצא פתרון קונסטרוקטיבי.

    להגיב

  8. Posted by עדו on ספטמבר 11, 2011 at 4:24 pm

    מצטער אבל התפטרות היא לא 'שביתה פראית' או שום דבר מסוג זה. התפטרות היא לא איזה תמרון ביחסי העבודה אלא פירוקם המוחלט. מעבר לזה מה שאת אומרת על האחריות שיש על בית המשפט מוכיח שזה לא באמת משנה – גם אם ההתפטרות כן חוקית אנחנו לא ניתן לכם כי אי אפשר להרשות את זה – כלומר גם אם אין סיבה משפטית אנחנו בכל זאת נכריח אותכם ללכת לעבודה ולעזאזל החוק.
    זו שאלה כבדת משקל מתי חופש הפרט מתנגש עם טובת הציבור אבל במקרה הזה בית המשפט נאחז באיזו תואנה טכנית בשביל למנוע מאנשים את זכותם הבסיסית להתפטר.

    להגיב

  9. […] שווה ערך לעבדות חוקית. דבריה מפורסמים בו-זמנית בבלוג משכתבת את החיים ובבלוג מדע אחר. איחולי השכלה נעימה לכל הקוראים, ותודה […]

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: