אחד משלוש – עבר

כשהייתי ילדה אהבתי את האחד בספטמבר. הריח של הספרים החדשים, העטופים. הידיעה שאין סיפור לשיעור ספרות שלא קראתי (כי הייתי קוראת את כל הספר כבר בחופש הגדול). העפרונות המחודדים (בפעם האחרונה למשך השנה הקרובה). התיק המסודר. הבגדים שנבחרו מראש.

לא פחדתי שלא אסתדר עם הילדים האחרים או עם המורים. היה לי ברור שהמורים יאהבו אותי, ושבאותה מידה בדיוק לא תהיה ולו נפש אחת לדבר איתה בבית הספר בשכבת הגיל שלי. אין חשש כשהמצב ידוע מראש. בגלל זה ביחד עם ספרי הלימוד והמחברות תמיד נכנס גם ספר קריאה לתיק. היו ימים בהם הייתי מביאה את היומן שלי עד ההפסקה הגדולה בכתה ו' שבה אחד הילדים תפס אותי כותבת ביומן, חטף אותו, והקריא לכל הכיתה. הוא המציא את הרוב, אבל הידיעה שמישהו הניח את ידיו על המחשבות האישיות שלי גרם לי לחדול מכתיבת היומן למשך שנים.

אבא שלי היה מצלם אותי ביום הראשון ללימודים. המנהג הושרש כל כך עמוק אצלנו שגם ביום הראשון ללימודים בטכניון אבא שלי התקשר לוודא שהבנזוג מצלם אותי. הוא צילם.

באחד בספטמבר 1996 התקשרתי לחבר טוב שלמד איתי בי"ב. שנינו צחקנו כי לא צריך לקום מוקדם יותר, להזדרז, להתחבא מהילדים המרושעים, להסתיר את הספרים שקוראים.

באחד בספטמבר 2009 הבן הגדול שלי הלך לכתה א'. על כתפיו הוא נשא לא רק את הילקוט החדש ובו עפרונות (שאבדו לאחר פחות משבוע), בקבוק מים (אבד כבר באותו היום), יומן (מעולם לא נכתב בו דבר) ושתי מחברות (עדיין משתמש בהן). הוא הלך לבית הספר כשעל גבו מוטלות 24 שנים (12 שלי ו-12 של הבנזוג) של התעללות, התעלמות, שנאה ופחד מהמערכת הזדונית שכל מטרתה להכניס ילדים לקופסאות נקיות ומסודרות.

שנתיים מאוחר יותר אנחנו יודעים שהוא מסתדר עם המורים, שיש לו חברים, שקריאה נחשבת לתחביב מומלץ ושהקבוצה של המגניבים משחקת D&D. יש לו משא משלו לשאת שמבדיל אותו מהילדים האחרים, אבל הוא לא המשא שלנו.

ואחותו? קיבלה בגן שוקולד. מבחינתה זה היום המוצלח ביותר בשנה האחרונה.

מודעות פרסומת

4 responses to this post.

  1. Posted by רותם ברוכין on ספטמבר 5, 2011 at 12:51 pm

    מזדהה. מקווה שלשניהם תהיה שנה מצויינת.

    הגב

  2. נראה שמצב בתי הספר השתפר פלאים. באיחור אבל טוב מאוחר מלעולם לא.

    הגב

    • Posted by אלודאה on ספטמבר 23, 2011 at 4:53 pm

      חינוך פרטי, ידידי. המצב בחינוך הציבורי איום ונורא, גרוע בהרבה ממה שהיה כשאנחנו למדנו בכיתות הנמוכות.

      הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: