סולידריות? תזכירו לי מה זה?

הבטחתי לעצמי לא לכתוב עוד פוסט אומלל ומסכן על כמה שמצבי איום, אלא להתרכז בחצי הכוס המלאה-קולה. אבל אז הגיע הטור הזה, והפיוזים שלי קפצו. או נשרפו. או מה שפיוזים לא עושים.

הנה החלק של הגילוי הנאות – אני מתמחה בהתמחות לא קלינית, בתנאים חובבי אמהות ונטולי תורנויות. אני גם מתמחה בחיפה בזמן שאני גרה במרכז מכיוון שהעבודה של הבנזוג קושרת אותנו למרכז. זה לא אומר שלא הייתי רוצה לגור בחיפה או סביבותיה (קיבוץ יגור ממש חמוד, למשל), או למצוא עבודה ליד הבית. אבל אני לא יכולה. אלה החיים.

והנה מה שאני יודעת – החיים של מתמחה קליני בלתי נסבלים. כתבתי על זה בפירוט כאן. התקנים לא קשורים בכלל למספר המיטות בכל מחלקה, מספר הבכירים בכל מקצוע לא תואם לדרישות הלימודיות, והרמות של המחלקות כל כך שונות עד ששני מתמחים בשני קצוות הארץ עלולים שלא לעבור את הבחינות של ההתמחות בגלל ההבדלים ברמה.

אבל אני סוטה מהנושא. כותב הטור מעלה מספר נקודות. ברשותכם אתייחס רק לאלה שקשורות למקצוע שלי.

  1. אני מתמחה לרפואה בארץ, אמנם דרך הצבא (שמשמעותו, תנאים ושכר של קצין ודוקטור) – אה, רגע, אתה אמנם מתמחה אבל מרוויח משכורת קצין? אז אתה לא מרוויח כמו מתמחה רגיל, חביבי. התנאים שלך טובים בהרבה, כולל השכר המחושב לפנסיה.
  2.  אבל גם אני עושה את אותן התורנויות כמו חברי להתמחות והולך הביתה איתם – כמובן, תורנויות הן חלק מההתמחות. אני לא חושבת שאני אמורה להריע לך על זה.
  3.  יש מקום לשפר – בעיקר שכר גבוה יותר, גם לרופאים מומחים שמרוויחים שכר מצחיק, יותר תקנים ובעיקר שיפור תשתיות הרפואה בארץ. אלה בדיוק הנקודות של המו"מ.
  4.  קידום טכנולוגיות ואפילו רפואת שיניים מגיל 0 עד גיל 18 שלא היה בעבר כדוגמתו. לא לגמרי נכון. רפואת שיניים בחינם ניתנת בסל הבריאות רק עד גיל שש, וזה כתוצאה ממחטף של סגן שר הבריאות שדחק תרופות לחולי סרטן החוצה מהסל. רפואת השיניים עד גילאים מבוגרים יותר לא נמצאת בסל הבריאות אלא מוצעת לכל חבר קופ"ח על פי הביטוח המשלים שלו. זוהי רפואת שיניים למי שיכול להרשות לעצמו. לגבי הקידום הטכנולוגי- יש לנו מספר נמוך באופן שערורייתי של מכוני MRI, CT וממוגרפיה בארץ. אנחנו מדברים על תורים של חודשים לבירור פריצת דיסק, כאבים ממקור לא ידוע, ובעצמי הייתי עדה למספר מקרים של חולי סרטן שמתאשפזים למשך שבועיים כדי לקבל תור ל-MRI דרך בית החולים כי אי אפשר להשיג אותו בקהילה.
  5. אבל האם תהיתם פעם למה לא שומעים את סורוקה, העמק, זיו, פוריה ונהריה במחאה? הסיבה פשוטה – יש שם עשרות תקנים שרק מחכים שיבוא רופא לאייש אותם, אבל כולם רוצים להתמחות במרכז, ועד שמשיגים תקציב לקידום הפריפריה זה לא מספיק לרופאים במרכז שרוצים שיפור בתנאיהם האישיים. חומד, אתה משמיץ ללא סיבה. קודם כל, כל בתי החולים בפריפריה סובלים מהזנחה רבת שנים, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינה אקדמאית. מספיק להסתכל על רשימת המינויים האחרונה בבית הספר לרפואה בארץ כדי לראות כמה מינויים מגיעים מרבקה זיו וכמה מרמב"ם. להגיד למתמחה ברפואת ילדים "לך להתמחות ברבקה זיו" מבלי להתחשב באדם עצמו זה לא הגיוני כי הרמה של בית החולים קובעת את הסיכוי של המתמחה לעבור את המבחנים ולהפוך למומחה. מה-גם שלא כל אדם יכול לוותר על הכל ולעבור לצפת, עפולה או כל חור אחר בארץ שיש בו בית חולים (ע"ע – כותבת פוסט זה).
  6. בעיה נוספת היא המחסור ברופאים בישראל. גם אם יוסיפו עוד 1,000 תקנים לא יהיה מי שיאייש אותם. ולכן יש צורך בשינוי ברמת האקדמיה וב"ייבוא" רופאים מחו"ל כדי למלא את החסר. באמת? ייבוא רופאים מחו"ל זה הפתרון? מה עם להוסיף עוד תקנים לפנימיות? לכירורגיות? למחלקות ילדים?  יצא לי להיות בסטאז' בשתי פנימיות – אחת שעבדה רק על פי תקני בית החולים והשניה שלמנהל המחלקה היו כמה קרנות מחקר בצד. ההבדל היה בין 6-8 תורניות בחודש לבין 4-6 תורנויות. וזה בבית חולים מהגדולים בארץ. אני לא רוצה לנחש מה קורה במחלקות אחרות. תוספת תקנים חיונית בכל בתי החולים, נקודה. חוץ מזה, להגיד למישהו "לך תתמחה בפריפריה" אם הוא רוצה להיות נוירוכירורג, אפידמיולוג, או כל התמחות מעוטת-תקנים אחרת  זה…. המם… לא חכם. בנוירוכירורגיה עושים 10 תורנויות כי אין מספיק תקנים. ייבוא רופאים לא יעזור אלא רק יגדיל את התור להתמחות.
  7. אין לי משכנתא, אבל הסכום שאני חוסך בכל חודש מקביל להחזר חודשי למשכנתא ממוצעת בארץ. כאן אני חורגת לרגע מהנקודות ה"רפואיות". קולגה יקרה, אם אתה מרוויח משכורת של קצין, אין לך משכנתא (או שכירות, כמו שזה נשמע), ואתה מצליח לחסוך את הסכום של המשכנתא כל חודש – סחטיין. אני מודה שאני מקנאה, בעיקר כי אני אדם. אבל אל תטיף לי מוסר אם אתה לא הולך ולו חצי קילומטר בנעלי.

ורק לסיכום, אין לי בעיה עם אנשים שטוענים שהיה להם קשה יותר. יש לי בעיה עם חוסר הסולידריות שלא מנסה אפילו להבין את הבוץ בו תקועים כל שאר האנשים בסביבה.

מודעות פרסומת

19 responses to this post.

  1. קרן, אני מסכים איתך מלבד דבר אחד: כל הקטע של מרכז-לעומת-פריפריה.
    במערכת השיקולים של כל אדם יש משקל שונה לגורמים שונים. אני לא מכיר כמעט אנשים ש"לא יכולים לעבור לפריפריה". כמו שאת יכול לנסוע כל יום לעבוד בחיפה, יכול בן זוגך חנסוע למרכז. זה לא פשוט, זה לא נעים, אבל ההחלטה היא שלכם אם זה שווה את יוקר המחייה במרכז.

    גם אני, שמתמודד היום עם יוקר המחייה במרכז, עושה את השיקול הזה, ובינתיים ההחלטה היא לבלוע את גלולת העלות המרה כנגד גלולת ה"נסיעות-רחוקות-איכות חיוך-קרבה למשפחה" המרה לא פחות. החלטה שלי.

    הטענה שלי היא שהממשלה צריכה להפוך את הגלילה של "חיים בפריפריה" להרבה יותר מתוקה – השקה בתחבורה ציבורית, תשתיות, מקומות עבודה ומוסדות חינוך בפריפרייה היא הגזר המקביל למקל שהממשלה מצאה כשהחליטה להקפיא את שטחי הבנייה בגוש דן. אלוהים יודע שהממשלה מסוגלת לזה- תראו איזה יופי של פיתוח היא עושה בפריפרייה שמעבר לקו הירוק.

    להגיב

    • Posted by אלודאה on יולי 28, 2011 at 5:27 pm

      לא ממש. הבנזוג מוגבל במרחק מהעבודה שבו מותר לו לגור. אנחנו גרים בנקודה הצפונית ביותר שבה אנחנו יכולים לגור ועדיין לשמור על מקום העבודה שלו.

      להגיב

      • טוב, אז זה לא נוגע ספציפית לכם.

        להגיב

        • Posted by אלודאה on יולי 28, 2011 at 5:49 pm

          אבל תשמע, האופציות שהוא מציע הן לעבור לרמלה או ללוד. זה אולי בסדר לגבר לבן ורווק, אבל בתור אשה עם ילדים – זה ממש לא רעיון טוב. גם הבטחון האישי שלי ושל ילדי בסכנה וגם החינוך שלהם.
          לפחות הוא לא הציע לעבור לקרית שמונה. שם אפילו ספריה אין.

          להגיב

  2. והמשפט "צדק חברתי אינו תפקידה של הממשלה" (?!?!?!) שבו בוחר הכותב לקנח את הטור הזחוח שלו רק מראה לאיזה שפל של חוסר סולידריות הידרדרנו, ועד כמה זה מסריח מהראש. איך תהיה סולידריות אם ההנהגה עצמה (או מי שהכתירו עצמם לדובריה) מטיפה ל"כל אחד לעצמו"?

    להגיב

    • Posted by אלודאה on יולי 28, 2011 at 5:47 pm

      אבל הוא לא מההנהגה או מדובריה. הוא רק מתמחה שמביע את דעתו. זה מותר, לדעתי…

      להגיב

      • לא, לא התכוונתי אליו, הוא שיגיד מה שהוא רוצה, אבל זה שהוא צודק, זה מרתיח אותי – ההפרטה המוטרפת הזו המתנפנפת כבר שנים כדגל המדיניות הכלכלית כאן, איזו עוד עצה יכולה להשתמע ממנה חוץ מ"כל אחד לעצמו"? השלטון הזה משתף פעולה עם החזקים ומועך את מי שלא כזה. מה לזה ולסולידריות?

        להגיב

        • Posted by אלודאה on יולי 28, 2011 at 6:17 pm

          אני לא חושבת שהפרטה בהכרח נוגדת סולידריות. אירגוני עובדים קיימים אפילו בארה"ב המופרטת למהדרין.

          להגיב

          • גם אני לא חושבת שצריך לחזור למודל של ימי הצנע, אבל הכל הרי עניין של מינונים. וגם פה יש הסתדרות, אבל זה לא משנה את העובדה שקידוש "כוחות השוק" ו"זכות הקניין" במקום הזה לא מאפשר למי שאין לו קניין/כח משמעותי בשוק ליהנות מהשגשוג שכולם מדברים עליו. ומי שכן נהנה מזה מטיף לי עכשיו מוסר שלא חסכתי ולא שקלתי היטב את צעדיי הכלכליים. אין בעולם תוכנת אקסל שתמצא איך לגרד חיסכון מהמשכורת שלי אחרי כל ההוצאות.

            להגיב

      • Posted by סיאנדרה קיי on אוגוסט 16, 2011 at 9:48 pm

        נחמד שהוא שולח אחרים לפריפריה בזמן שהוא מתמחה (במחלקה מצוינת ד"א) בביה"ח במרכז…

        להגיב

        • Posted by אלודאה on אוגוסט 17, 2011 at 8:36 am

          אין לי מושג איפה הוא מתמחה, וזה לא רלוונטי לדיון. גם אילו הוא היה מתמחה ברבקה זיו – נקודת המוצא שלו מחלישה את הביקורת .

          להגיב

          • Posted by סיאנדרה קיי on אוגוסט 17, 2011 at 5:31 pm

            מסכימה לחלוטין עם הדברים שכתבת. כוונתי היתה לחדד את הנקודה של "נאה דורש נאה מקיים". לא חכמה להגיד לכולם להפסיק לקטר על שכר "הוגן" של 22 ש"ח לשעה כשאתה בעבור אותה עבודה מרוויח יותר, ולא הוגן לשלוח את כולם לפריפריה כשאתה במרכז. באופן אישי מהכרותי השטחית עמו (הן בתור סטאז'רית שעבדה אתו בתור מתמחה והן כאמא שהביאה את הילדה שלה למיון) דווקא התרשמתי לטובה

            להגיב

  3. Posted by ליאור on יולי 28, 2011 at 6:01 pm

    תגובה מעולה. הייתי מציע לפרסם אותה ב Ynet, אבל מגיבים שם.
    ניחשתי מראש שהתכוונת לכתבה שלו, אני איבדתי אותו ברגע שהוא ציין שהוא בצבא.
    אני לא בטוח מה סוג השירות והתנאים הנוכחיים שלו, אבל מהיכרות עם הצבא אני משער שחוץ ממשכורת הוא מקבל שלל הטבות מזון, תחבורה, ביגוד, מגורים, ילדים וכו'.

    להגיב

  4. Posted by גל on יולי 29, 2011 at 4:39 pm

    בהחלט.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: