דם ואש ותמרות עשן

על פניו הכל אמור להיות בסדר – אני עוסקת במקצוע שאני אוהבת, יש לי שני ילדים חמודים (כשהם לא שוחטים אחד את השני), דירה נאה בפרברים, יותר ספרים מכדי שאי פעם אוכל לקרוא ובנזוג אחד סבלני להפליא.

ואז, בא מישהו שמזכיר לי שהחיים שלי בזבל. זו לא כתבה טובה במיוחד, הטיעונים שלו לא חדשים והשורה התחתונה די מעצבנת. מצד שני, הוא לגמרי צודק, אבל לא מהסיבה שהוא חושב.

דם

ההורים שלי אחלה. הם מימנו לי את הלימודים באוניברסיטה ואת שכר הדירה בתקופת הלימודים. כיום הם משמשים כבייביסיטרים בהתראה של רגע, שלא לדבר על תמיכה באחי ובאחותי. זה סבבה לגמרי עם בעיה אחת – אנחנו לא אמורים להיות תלויים בהורים שלנו בגיל הזה.

בגילי להורים שלי היו כבר שלושה ילדים ובית פרטי באריאל (נו, המקום הזה שאליו אמנים לא רוצים להגיע). אמא שלי היתה מגיעה כל יום הביתה בארבע אחרי יום עבודה מלא בתל אביב. אבא שלי עבד שעות מטורפות (שמונה עד שבע. פעם זה נחשב למטורף), אבל היה איש קבע אז זה היה בסדר. הוא הציל את המדינה וכאלה. לא היתה להם משכנתא כי בזכות התמוטטות הכלכלה הישראלית בשנות השמונים הם פדו את המשכנתא עם הכסף הקטן שהיה להם בכיס. לכולנו היו חשבונות חסכון מהלידה (חוץ מאשר לי – את שלי הם פתחו בגיל שלוש), בהם השתמשנו כשיצאנו מהבית. את שלי ניצלתי כמקדמה על הדירה שלנו. אחותי נסעה עם שלה לחו"ל. אחי עדיין צובר ריבית על החסכון שלו.

ואתם יודעים מה, הם לא עבדו במקצועות מדהימים, אבא שלי לא היה בצבא עד לפנסיה, אמא שלי לא עבדה בסטארט-אפ שעשה אקזיט. הם היו עובדי מדינה וחיו בסדר.

בנזוגי ואני גם כן עובדי מדינה. יש לנו רק שני ילדים ולא שלושה. יש לנו דירה ולא בית פרטי, שנבחרה בזכות היותה קרובה להפליא לתחנת רכבת. הילדים שלנו אמנם בחינוך פרטי אבל אילו היינו שולחים אותם לחינוך הציבורי הצהרון עדיין היה עולה לנו בין 1500-2000 ש"ח לחודש (כשהייתי ילדה היה מדובר על מאות בודדות לחודש). על סגירת המשכנתא בשנים הקרובות אין מה לדבר. אנחנו עם שני כלי רכב מכיוון שאין תחבורה ציבורית למקום העבודה שלי שנמצא בעיר הנידחת חיפה. כלומר יש, אבל מדובר בשעתיים וחצי של נסיעה לכל כיוון (אמא שלי היתה נוסעת שעה מתל אביב לאריאל באוטובוס מיוחד). אנחנו צריכים גם לממן ביטוח בריאות פרטי לכל המשפחה, ביטוח פנסיוני בנוסף למה שמציע לנו מקום העבודה, ועוד ועוד דברים שבעבר המעסיק היה משלם והיום הנטל הוא עלינו. על חסכונות אין מה לדבר, לא לנו ולא לילדים שלנו. כשאנחנו רוצים לצאת לסופשבוע בצפון אנחנו פורשים לתשלומים. הרבה תשלומים. אני לא יודעת אם זה יוקר המחיה, שחיקת המעמד הבינוני, מדיניות מכוונת של העדפת העשירים או סתם בעיה כלכלית כלל-עולמית.

אבל אתם יודעים מה, נמאס לי לירוק דם ולא לקבל כלום בחזרה.

אש

אני עובדת במקצוע המגניב ביותר בעולם. באמת. משלמים לי כדי לקרוא, לסכם מספרים, ואם יש לי יום ממש מוצלח – אני גם יכולה לעבוד על המחקר שלי המגניב מאד. אז כיף לי. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי שאני מוכנה לנסוע עד חיפה כדי לעבוד בה. זה מעייף, מתיש, והייתי שמחה בהרבה אילו הייתי יכולה לעבוד במרכז הארץ, אבל זה מה יש ועם זה נסתדר.

אין לי תורנויות במקצוע שלי (חוץ מאשר חצי שנה של רוטציה בפנימית, אבל לא מדברים על זה). אין לי שעות איומות במיוחד. יש לי אחלה בוס, והוא מבין כשאני צריכה לצאת מוקדם לקחת ילדים. יש רק בעיה אחת קטנה והיא תלוש השכר שלי.

תראו, אני באמת לא מצפה להרבה. אני עובדת מדינה, ומודעת לזה היטב. אבל אני כן מצפה שאחרי שמונה-עשרה שנות לימוד (בקרוב עשרים), באמצע התמחות, עם עבודה במקצוע מבוקש יגיע איזשהו תגמול כספי. לא הרבה, רק, נגיד, משהו שאפשר לסגור איתו את החודש. ואם משהו שאי אפשר לסגור איתו את החודש, לפחות הבטחה לפנסיה נורמלית בעתיד. ואם משהו שאי אפשר לסגור איתו את החודש, בלי פנסיה נורמלית, בלי עתיד לקידום מקצועי, בלי אפשרות לפרקטיקה פרטית, בלי יכולת לעבוד בעבודה נוספת, אבל עם להמשיך לעבוד ששה ימים בשבוע, אז לפחות, בבקשה, תשאירו לי את האפשרות לצאת בשעה נורמלית כל יום כדי לראות את הילדים שלי.

הרופאים לא מוחים כי רע להם. הרופאים מוחים כי "רע" היה כאן לפני עשרים שנה. עכשיו אנחנו בקטסטרופה, ויש הרגשה שלאף אחד לא אכפת. כאשר מבקשים תוספת של אלף תקנים זו לא התפנקות. זה ההבדל בין לעשות 8 תורניות בחודש (כלומר – יומיים של עבודה נורמלית ואז יום שמתחיל בשמונה בבוקר ונגמר אחרי יומיים), לבין לעשות 6 תורנויות בחודש. כאשר מדברים על הגדלת המשכורת זה כי לאף אחד לא נשמע הגיוני שאחרי ארבעים שנות עבודה הפנסיה שלך שווה לתחת (3000 ש"ח לחודש, לא משנה כמה שנים צברת לפנסיה). כאשר דורשים תוספת תקנים ותגמול לעבודה בפריפריה זה לא כי מחירי הדירות נורא יקרים במרכז הארץ, זה כי בצפון הארץ, למשל, יש מומחה אחד ברפואת פגים, והוא לא יכול לצאת לחופש כי אין מי שיחליף אותו. זה כי במקצועות כמו רפואת ילדים, פנימית וכירורגיה כללית אין מתמחים, פשוט אין, ואם מישהו נדרס בדרום ומפונה לסורוקה הסיכוי שהוא יפול לידיים טובות הולך וקטן כל חודש.

ואתם יודעים מה הדבר הכי קטנוני והכי מטופש? שבלי להעלות תקנים, ובלי להעלות משכורת ובלי שום דבר שכזה האוצר דורש החתמת שעון נוכחות כדי לוודא שחס וחלילה אף רופא לא יצא מבית החולים לפני שהוא סיים יום עבודה מלא כהלכתו. אז, אתם יודעים מה, בסדר, נו, אני אגיע לעבודה בשש בבוקר ואצא בשלוש. יאללה. אבל אפשר להבין למה, אם אתם מתעקשים כל כך על שעון נוכחות אתם לא מוכנים גם לממן שעות נוספות לכל שאר הרופאים שעובדים כל יום עד שש-שבע בערב? ואלה לא רק מתמחים, גם רופאים מומחים עובדים קשה והרבה ולא מתוגמלים על זה. העיקר שלא ינסו לעבוד על האוצר ולצאת יום אחד מוקדם יותר במהלך השבוע.

ותמרות עשן

הבעיה העיקרית היא שאני לא רואה פתרון. השביתה של הרופאים תסתיים מתישהו עם בוררות שלא תגיע לשום הסכם, או שתגיע להסכם שלא יכובד על ידי האוצר, כמו ההסכם משנת 2000. מצוקת הדיור לא תפטר. שחיקת מעמד הביניים לא תפסיק. המשכורות שלנו לא יעלו באורח קסום, חסכונות לילדים שלנו לא יווצרו יש מאין, הדירה שלנו לא תעלה בערכה לעומת הדירה אליה נרצה לעבור יום אחד, חיפה לא תתקרב למרכז ותחבורה ציבורית נאותה לא תקרה כאן.

אני רואה אחת משלוש אפשרויות – או שנמשיך לסבול, או שנתאגד כדי לשנות משהו או לעוף מפה. אני לא רוצה להמשיך לסבול. כל תנועה פוליטית שקמה כדי לשנות משהו הופכת למסואבת כשהיא נכנסת לכנסת מרוב ביורוקרטיה, ואופצית הלעוף מפה הופכת למושכת יותר ויותר, וזה לא מוצא חן בעיני.

17 responses to this post.

  1. Posted by נעם ביאליק on יולי 22, 2011 at 1:47 pm

    קרן, את מדהימה. ואני כל כך מזדהה עם מה שאת מרגישה.

    הלוואי וכל המאבקים החברתיים יתאחדו למחאה גדולה על המדיניות של הממשלה האדישה, שנותנת למדינה להגיע למצב כזה.

    להגיב

    • Posted by אלודאה on יולי 22, 2011 at 2:07 pm

      הבעיה היא לא איחוד ש להמאבקים החברתיים, לדעתי. הבעיה היא שגם אם כולנו נתאחד, ואפילו נפיל את הממשלה, מה נעשה אז? שיטת השלטון תשאר אותה שיטה, הבלגן ישאר אותו בלגן, אפס התקציב ישאר אותו אפס תקציב… לא רואה פתרון.

      להגיב

      • Posted by גל on יולי 22, 2011 at 2:58 pm

        אבל זה לא אפס תקציב – זה תקציב שמחולק בצורה מסוימת: למשל תמיכה בחרדים ובהתנחלויות – שתי הוצאות שמהוות נטל כלכלי כבד על המדינה.
        למשל – נטל המיסים אותו ניתן לשנות (להטיל מס גבוה יותר על ה"עשירים"; להפחית את נטל המס על יבוא מוצרים כדי להגביר את התחרות ועוד)
        למשל, להגביל את גובה שכר הדירה שניתן לגבות.
        למשל – לתגבר את המשטרה על מנת להגביר את האכיפה.
        למשל – לחוקק חוקים להגדלת העונשים על עבריינים חוזרים, בכל התחומים, כולל הטלת קנסות כספיים גדולים.
        למשל, לא לוותר לחברות שעוברות על חוקי הגנת הסביבה ולהעניש אותן בקנסות כבדים וכולי וכולי

        להגיב

        • Posted by אלודאה on יולי 22, 2011 at 3:22 pm

          אתה צודק. מה שהייתי צריכה לכתוב הוא "אפס תקציב נשאר אחרי שיותר מדי ממנו הולך לדברים 'החשובים'".
          אמרתי לאור, ואני עומדת מאחורי זה, שמבחינתי שביתת הרופאים יכולה להגמר מחר אם אנשי האוצר יגידו, "תשמעו, את הכסף הזה אנחנו לא יכולים להקצות לכם כי אנחנו צריכים אותו בשביל ללמד קריאה בקרב עולים חדשים / לממן תרופות לקשישים / לעזור בשכר דירה לניצולי שואה"… יש הרבה מטרות ראויות, ובאמת שאני מוכנה לספוג את השש-עד-שלוש שלי בתמורה לאוכל לפליטים מסודן.
          הבעיה היא שכולנו יודעים שאין כסף כי הוא הולך לכל מטרה אחרת פרט למטרה שאשכרה עוזרת לשכבות שצריכות עזרה.

          להגיב

          • Posted by גל on יולי 22, 2011 at 4:45 pm

            אני לא חושב שאת צודקת באמירה הזו.
            הרי המאבק של הרופאים הוא לא רק על המשכורת ואפילו לא רק על שיפור תנאי העבודה. המאבק הוא על שיפור שירותי הרפואה בארץ – וזו הבעיה. כי האוצר רואה את מחאת הרופאים כעניין של תעסוקה (או שאולי כן רואה את האמת אבל מציג זאת לציבור כמאבק על השכר והתנאים בלבד). ומשרד הבריאות בקושי מתפקד בכל הסיפור (למיטבהבנתי מהתקשורת) ובוודאי שלא נראה שהוא נוקט עמדה לטובת דרישות הרופאים.
            לכן, גם אם האוצר יכריז שכל הכסף שהולך לחרדים יועבר מעתה למטרות ראויות כפי שציינת – עדיין הרופאים חייבים להלחם על הרפואה בארץ. כי החולים (עדיין) לא עושים זאת.
            לדעתי, שביתת הרופאים צריכה להחריף עוד, עד שיתקבלו כל הדרישות וההסכם חייב לכלול לוח זמנים שהממשלה תהיה חייבת לעמוד בו – או שלרופאים תהיה הזכות לשבות שוב
            או אפילו להמשיך בשביתה עד שרואים את הכסף בפועל..
            כי הרי הסכמים היו גם בשנת 2000 ולא יצא מהם כלום.

            להגיב

            • Posted by אלודאה on יולי 22, 2011 at 5:17 pm

              אי אפשר להחריף את השביתה. התוצאה של היומיים בהם מתמחים נטשו את המחלקות גרמו להוצאת צווי מניעה נגד הרופאים, מה שהר"י הצליחו להמנע ממנו עד היום.
              אמרתי שזו דעתי, לא אמרתי שהר"י צריכים להסכים איתי. יש כל כך הרבה נושאים בוערים שאי אפשר לכסות את כולם. אני מעדיפה שהכסף יושקע במשהו אמיתי בצורה מלאה ולא בחצי דברים (600 תקנים בפריסה על פני שנים, למשל, זה אידיוטי כי מהשביתה של שנת 2000 עוד חייבים כמה מאות תקנים).

              להגיב

              • Posted by גל on יולי 22, 2011 at 6:50 pm

                תמיד אפשר למצוא דרך להחריף את השביתה. התפטרות המונית, למשל.
                שביתה איטלקית (כמו שאיימו שיעבדו לפי התקן ולמיטב ידיעתי לא עשו כן) ועוד.

                להגיב

                • Posted by אלודאה on יולי 22, 2011 at 7:17 pm

                  כל מצב כזה יגרום להוצאת צווי מניעה נגד הרופאים וכפיה של בוררות. זה לא יעזור למטרה, רק יגרום להרגשה (זמנית) של "יאי, דפקנו את המערכת".

                  להגיב

                  • Posted by גל on יולי 22, 2011 at 9:04 pm

                    אבל אם נכנעים אז מה עשינו בזה?
                    המדינה לא יכולה למנוע מהרופאים להתפטר וגם לא יכולה להשליך את כולם לכלא.
                    ואפשר גם לגייס את המרצים בבתי הספר לרפואה שישבתו ולא יסכימו ללמד את הדור הבא של הרופאים, ואת הסטודנטים לרפואה שישבתו ולא יסכימו ללמוד.
                    ואפשר גם לסרב לטפל בפוליטיקאים, פקידי האוצר וכו' במסגרת פרטית – אלא רק דרך הרפואה הציבורית כאחד האדם.
                    אפשר (וצריך) לגייס את קופות החולים שיפעילו את הלובי (והכסף) שלהן לטובת הרופאים.

                    כמובן שכל אלה דיבורים בעלמא שכן אין לי כל השפעה ממשית על העניין והחיים לצערי לא מאפשרים לי לצאת להפגנות ומחאות וגם אין לי פייסבוק.

                    להגיב

                    • Posted by אלודאה on יולי 22, 2011 at 10:48 pm

                      יש הפגנות, ויש כוח כלשהו שמתגבש, אבל אני באמת לא רואה לאן זה ילך.
                      קופות החולים נמצאות בצד השני של המו"מ, הן לא רוצות לשלם יותר לרופאים שלהן. הסטודנטים מפגינים וחלקם מאיימים לא להתחיל את הסטאז'. זה לא ממש איום כי בלי סטאז' הם לא יוכלו לקבל רשיון קבוע לעבודה כרופא.
                      אי אפשר למנוע טיפול מאנשים. אנחנו די נשבעים לטפל בכל אחד…

  2. אני לא חושב שהבעיה היא רק סיאוב של המערכת. אחת הבעיות העיקריות היא ביטחוניזציה של המערכת.

    כבר שישים ומשהו שנה מטיפים לנו שהביטחון הוא הדבר הכי חשוב במדינה הזו וכל שיקול אחר נדחק מתחת לשיקול הזה. זו הסיבה שבמדינה הזו נוצר מצב אירוני וייחודי שבו השכבות החלשות מצביעות באופן עקבי למפלגות שדוגלות במדיניות אנטי-סוציאלית. לא אנטי-סוציאליסטית, אנטי-סוציאלית. לא הייתה לנו ממשלה שקידמה עניינים חברתיים כבר שלושים שנה לפחות. אפילו כאשר מנהיג עלה על מצע חברתי מובהק, הוא בחר להיות שר ביטחון.

    זה משתלב בפחדנות הפוליטית הכללית שגורמת לפוליטיקאים מכל מפלגה להיאחז בכיסאות שלהם בשיניים ובציפורניים ובתקציבים שהם מחלקים על ימין ועל שמאל.

    להגיב

  3. אני מאוד מסכים עם הדבר האחרון שאמרת. וכמה שזה עצוב.
    אני לא רוצה לעזוב את המדינה. יש לי פה משפחה וחברים ודברים שאני אוהב אבל זה נראה יותר ויותר שפשוט לא רוצים פה אנשים.

    להגיב

  4. Posted by Lili on יולי 25, 2011 at 7:29 pm

    את צודקת. ואני באמת לא מצליחה להבין למה לא ברור לחלוטין לכולם שבעיה במערכת הרפואית היא לא הבעיה של הרופאים, אלא של כל האנשים שנסמכים על המערכת הרפואית הזו. שרופאים עייפים, רעבים ומטושטשים זה לא רעיון טוב, לא כי הרופאים לא מעוניינים בזה אלא כי הם שם כדי לשמור אותנו בחיים.
    המין האנושי הוא דבר מטופש, בחיי.
    והבעיה האמיתית היא שאני קשורה הרבה יותר מדי לעיר שלי, למשפחה שלי ולשפה שלי ללכת לאנשהו, בעוד כמעט כל האנשים שאני אוהבת מדברים על לעזוב. בסוף אני כל כך אשאר כאן לבד-בחושך-בלי-סוודר. ואז אני אצטער על כל הפעמים שהעמדתי פנים, זה יהיה ממש הילדה שצעקה "פולניה פולניה".

    להגיב

    • Posted by אלודאה on יולי 31, 2011 at 7:54 pm

      מסכימה לגמרי, המין האנושי הוא דבר מטופש. מי היה צריך את התודעה הזו בכלל?

      להגיב

  5. אני בטוח שהדעה שלי לא תהיה פופולארית בבלוג הזה (ובכלל) אבל יש לי בקשה קטנה מראש הממשלה – ביבי, בבקשה אל תכנע! למלא את הדרישות ההזויות ששמעתי בחודשים האחרונים עולה הון תועפות, הממשלה תכנס לגרעון, תדפיס כסף תוביל לאינפלציה והמצב של כולם יהיה הרבה יותר גרוע.

    להגיב

    • Posted by אלודאה on יולי 31, 2011 at 7:56 pm

      וואהו! הודעת פרסומת אצלי בבלוג! אני מרגישה כל כך חשובה!
      ואל דאגה, טבורית, דבריך יועברו היישר לקורא הנאמן ביבי נתניהו. הוא, כידוע, פוקד את הבלוג הקטנטן שלנו יומם וליל רק כדי לוודא שלא אומרים עליו דברים לא נחמדים מאחורי הגב.

      דרך אגב, אינפלציה מטורפת תאפשר לי לסגור את המשכנתא כמו שההורים שלי עשו.

      להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: