פרק ארבעה-עשר חלק ב', או – דברים שאכלנו היום

אזהרה – רשומה זו לא מיועדת לאנשים בעלי קיבה חלשה או שלא מסוגלים לקרוא על מאכלים מוזרים. מאד מוזרים.

שני דברים הוצבו כמטרות מבחינה קולינרית בצרפת. הראשון – לאכול אוכל צרפתי אמיתי (ולא מקדונלדס, למשל). השני – לאכול במסעדה שמול Gare du Nord, תחנת הרכבת שלנו, וזאת מכיוון ששמה הוא Terminus Nord וגם בכניסה הם מציגים המוני שרצי-ים בקרח שנראים ורודים וטעימים להפליא.

מבחינת המטרה הראשונה – היא הושגה חלקית. כלומר, אכלנו באגט, מאקרונים וכדומה, אבל לא ביף בורגיניון או המאכל-ההוא-עם-התרנגולת-עם -הזנב-השחור-שאני-לא-זוכרת-את-שמו. מבחינת המטרה השניה כמעט נכנסו לשם לפני כמה ימים, אבל אז שמנו לב למחירים המזוויעים בכניסה והחלטנו לוותר.

אלא מה, האשה של בנזוגי היקר היא אדם חסר הגיון ובעל בטן שמתרוקנת במהירות על. לפיכך בזמן שלקח לנו להגיע ממוזאון המדע עד הבית בטני החלה לאיים שהיא או-טו-טו נדבקת לי לגב, וזה הלילה האחרון שלנו בפאריז, ולא אכלנו במקום המגניב הזה. חוצמזה, מאז שראינו לובסטרי-ענק באקווריום של פאריז ממש ממש בא לי לאכול לובסטר.

אז נכנסנו. הילדה ישנה היטב במנשא הגב, והאתגר הראשון היה להניח אותה על הספה לידי (ישבנו בתאון עם ספה. זה מאד מגניב) מבלי שהיא תתעורר. האתגר השני היה לפענח את התפריט היות וכולו היה בצרפתית. האתגר השלישי היה להנשים את הבנזוג לאחר שהוא גילה את המחירים אותם הסתרתי ממנו בתחבולות רבות עד לאותו רגע. אבל זה הלילה האחרון שלנו, ואני ממש ממש רוצה לובסטר. אז בסדר.

המלצר החביב שמח לסייע לנו, ושתי הנשים שחלקו איתנו את התא (לא את השולחן) היו חביבות עוד יותר ולא התעצבנו כשהקטנה זחלה מתוך שינה לקרבתן. הוזמנו הדברים הבאים:

לבנזוג – ברווז וזוקיני. הוא הוזמן עשוי מדיום, הגיע עשוי מדיום, והיה נימוח ומאשר (=> גורם לבנזוג אושר).

לגדול – סלמון ברוטב שנראה כמו בשמל אבל לא בדיוק, זוקיני וצ'יפס. היה סופר-טעים, ומיותר לציין שהתפלאתי שמנת ילדים נראית כל כך טוב. כמעט התחרטתי שלא הזמנתי את זה בעצמי.

לשנינו – כוס יין אדום וכוס יין לבן. היה כל כך טעים שהיינות נלגמו במלואם, כמעט מבלי להשאיר טעימה אחד לשני (נדיר מאד אצלנו).

לעצמי – מנת הבית.

הבית, זאת עליכם לדעת, הוא מסעדה שמתמחה בפירות ים. כאשר המלצר הסביר לי על המנות מה ששמעתי הוא "משהו-משהו-משהו-לובסטר-משהו", ומיד הזמנתי את זה. המנה שהגיעה נשמעה אחרת לגמרי. קערת כסף ענקית מלאה בשביבי קרח ובתוכה נטועים בצורה אומנותית המוני פירות ים שאני לא מכירה. המון.

הנה התמונות שלהם, שתבינו מול מה התמודדתי:

Crevette. בעברית ידוע כשרימפ, אך בצורתו מרובת המחושים ידוע כג'וק.

Tourteau. ידוע בעברית כסרטן. מיותר לציין שהוא הגיע בלי חלקו האחורי של הגוף, העגבניות או הביצים, נכון?

Huitre. בעברית ידוע כ"צדפה".

palourde. ידוע בעברית כ"צדפה מספר 2" (השם נטבע על ידי הבנזוג)

Moule. ידוע בעברית כ"מול". מאד מקורי.

Bulot. בעברית קוראים לזה שבלול.

אוי ווי.

למה הכנסתי את עצמי, תהיתי, ואחר כך נזכרתי – למסעדה סופר-יקרה, שגובה על המנה הזו מחיר שערורייתי (אם כי, פחות שערורייתי ממה שהיו גובים עליה בארץ), ולפיכך כדאי שלא רק אגמור את הכל אלא גם אהנה מזה. או לפחות אזייף. אני פולניה, אני אמורה לדעת איך לעשות את זה.

הנשים בשולחן לידינו נראו מתענינות בשפע הים שהונח מול עיני. הצעתי להן צדפה. הן סירבו בנימוס והבנזוג ניסה לקבור את עצמו מתחת לשולחן. באותו רגע התביישתי בעצמי, אבל אחר כך הדבר התברר כרעיון הטוב ביותר שהיה לי כל הערב.

התחלתי לחפור בצדפה מספר 1. היא היתה רכה, רירית, ובטעם של מי ים. לא רע אבל לא טוב. צדפה מספר 2 היתה קצת יותר טעימה. ניסיתי להתנחם במול, הטעם שלה היה אמור להיות לי מוכר, אך אז התברר שגם היא, כאחיותיה, לא מבושלת ולפיכך רירית. השבלול הפחיד אותי, מאד. לשמחתי באותו רגע הגיע המלצר. ביקשתי ממנו להראות לי איך לשלות את השבלול מקונכייתו. הוא עשה איזה טריק מוזר עם המזלג הארוך (שעד לאותו רגע הייתי משוכנעת שהוא מיועד אך ורק ללובסטרים, ולא היה לי מושג שהוא רב שימושי), ושלף את החילזון הדוחה לחלוטין מהבית שלו.

"עכשיו, לטבול במיונז, והופ!".

"מה מהמנות כאן מבושלת?" תהיתי, ככה, לפני שהוא עזב את השולחן.

התברר שהחילזון, הג'וקים והסרטן. השאר, כפי שחשדתי, חי לגמרי. כלומר, מקורר. איכס. מכאן – ישר ל"השרדות". ושוב, איכס.

"תחשבי על משהו נחמד," יעץ לי הגדול שראה את סבלי, "אולי על חלום שיש לך ואת רוצה שהוא יתגשם."

ניסיתי לחשוב על הרגע שבו החלטתי להזמין משהו רירי ודוחה על פני הסטייק המשובח שבטח מכינים כאן. זה לא ניחם אותי.עברתי לנסות לאכול את הג'וקים. נלחמתי באריזה של אחד מהם עד שהוא הזכיר את השרימפסים שאני מכירה מהבית. זה היה טעים, אבל הזכרון של המחושים שהשתלשלו ממנו עד לאותו רגע הפריע לי להינות. החלטתי לנסות לאכול את הסרטן. את זה אני מכירה, בערך. בחרתי איזור שנראה מעט כתום, אבל הי – סרטנים הם כתומים. בערך. לא? זה היה ג'יפה לגמרי. התייאשתי מהאוכל שלי.

"לא, לא," אצה אלי לפתע אחת הנשים מהשולחן הסמוך. מסתבר שעשיתי משהו שנוגד את אמנת ג'נבה על פי הבעתה המודאגת."את עושה את זה לא נכון!" היא אמרה לי בצרפתית שוטפת והראתה לי איך לפרק את הלובסטר. ב"הראתה" אני מתכוונת ל"פירקה מול עיני המשתאות את הסרטן לחתיכות פעוטות ומלאות עסיס". בתור בונוס היא הראתה לי שמה שניסיתי לאכול קודם היה הג'יפה של הסרטן, ושאסור בשום פנים לגעת בזה. כי זה ג'יפה, דאה. על הדרך היא גם פירקה עבורי את הג'וק השלישי שנשאר, עד שהוא הפך לשרימפס (ואת זה אני מחבבת למדי).

היא התיישבה חזרה במושב שלה. מסתבר שעם הצעת הצדפה הראשונה הן הבינו שאנחנו תיירים שלא מנוסים בהלכות צרפת, ורק חיכו לרגע לעזור לנו.

הסרטן התגלה כמשהו טעים מאד, בעיקר אחרי שויתרתי על הנסיון להשתמש בכלי המשחית שעמדו לרשותי ופשוט לאכול אותו עם הידיים. ואז… טוב, נשארתי עם הרכיכות הלא-מבושלות. איכס. ניסיתי עוד צדפה או שתיים ואחר כך פשוט ויתרתי. נברתי קצת בצלחת של הגדול, גמרתי את היין שלי, וקיויתי שהעולם יבין שעשיתי טעות.

אני לא יודעת מה עם העולם, אבל הנשים שישבו לידינו נחלצו לעזרתי שוב. מסתבר שאת צדפה מספר 1 אמורים למלא בלימון ורק אז לבלוע (בלי ללעוס). את החילזון צריך לטבול בהרבה מיונז וללעוס היטב. תשמעו. לא חשבתי שאומר את זה אבל חלזונות זה טעים. או שבלולים. אני לא בטוחה לאיזה מין ביולוגי הרכיכה הזו שייכת, אלא רק לזה שהיא ממש טעימה אם שמים עליה מיונז. והצדפה – מעולה, בלעתי את כל מה שנשאר כמעט בלי להפסיק.

השתיים היו סופר-מרוצות ממני, אפילו קיבלתי אות הערכה רשמי ("את תלמידה מצטיינת!"). הגדול אסף את הקונכיות והבנזוג פשוט שמח שאני לא אומללה יותר. אני חושבת שהוא גם התרשם מכך שאשתו יכולה לשרוד קערה מלאת רכיכות. בינתיים אנחנו והנשים נעשינו חברים טובים (היין מאד עזר). הסברתי להן שאנחנו מישראל ולא מכירים את המאכלים האלה. ליתר דיוק מה שאמרתי זה "ישראל-אנחנו-אוכל-לא". זה היה מספיק ברור. הן עזרו לגדול לנקות את הקונכיות שלו ואפילו גירשו את המלצר שניסה לאסוף את הגוויות שהשארתי בצלחת כדי שלילד יהיו קונכיות להראות בביצפר. אחת מהן הסבירה שהיא מאד אוהבת דברים כאלה, והשניה הפליגה בשבחן של הצדפות. מסתבר שהן מרזות, מעלימות קמטים וטובות לבלוטת התריס. נהדר.

אחרי שהתגברתי על הכל היטב (טוב, נשארו כמה שרצים בקערה, אבל כי הייתי מלאה, לא כי לא היה לי טעים) הוזמן הקינוח.

לגדול – גלידת וניל-שוקולד, לבנזוג – קרם ברולה חמים וטעים. אני ביקשתי קפה. קיבלנו גם שוקולדים חביבים.

הנשים שלידינו היו צריכות לעזוב, לא לפני שהסבירו לנו שאנחנו מוכרחים לבקר בחלק שבו הן גרות בפאריז, בו גם צולם סרט עם לואי דה פינס, ובהיותנו ישראלים אנחנו מוכרחים לראות אותו ולהגיע לבקר. הן גם הגניבו לגדול את השוקולדים שהן קיבלו לקינוח. נפרדנו כידידים טובים, ואחרי שהודיתי להן שוב על העזרה עם האוכל הן אמרו – "זה בסדר, זה רגיל לגמרי". עלאק רגיל, כל אדם אחר היה תוקע אותי לבד עם הקונכיות ושאתבשל בבאסה על עצמי.

וזהו, חזרנו הביתה. הקטנה התעוררה בהליכה חזרה והעירה שהיא רואה כוכב קטן. זה היה חידוש מרענן – כבר שבועיים שלא ראינו כוכבים. ממחר יהיה לנו חושך בשעה נורמלית ולחות ימתיכונית. חבל.

תרנגול צרפתי

(מרשומה זו נעדרים שאר הדברים שאכלנו היום שהם טוסט עם רוקפור, קפה, טוסט בריוש בלי כלום, קרואסון, קרואסון שוקולד, קולה, נחשי סוכר דוחים להפליא שרק ילדים מסוגלים לאכול, פסטה ברוטב זיתים מוכן עם כדורי מוצרלה ועגבניות שרי, סנדביץ' האם וגבינה, מיץ תפזים סופר-מעובד, סלט חסה-גזר-צנוניות-מלפפונים, וששה מאקרונים בצבעים מגניבים שאנחנו לא בטוחים לגמרי באיזה טעמים הם היו).

מודעות פרסומת

10 responses to this post.

  1. Posted by גל on יוני 27, 2011 at 12:55 pm

    אייייייכס!
    מתוקף סמכותי כביולוג, אני רוצה להצהיר כאן שמקומם של דגים, סרטנים, צדפות ושאר רכיכות החיות במים – מקומם במקווי מים טבעיים או מלאכותיים שם אפשר להביט בהם בכיף כאילו היו שומר מסך או ערוץ בייבי בשעות לפנות הבוקר, אבל בהחלט לא בצלחת.
    איכס!

    להגיב

  2. Posted by יעל on יוני 27, 2011 at 4:20 pm

    הרשומה הראשונה שהפסקתי לקרוא באמצע… מצטערת… זה לא אישי.

    להגיב

  3. מזכיר לי את האמירה שהאדם הראשון שאכל צדפות היה איש אמיץ – לפצח משהו שנראה כמו אבן ולאכול את הנזלת שהוא מצא בפנים.

    להגיב

  4. […] יום אחד פיצית רצה אלי באושר גדול ובידה ארבעה חלזונות (קטנים ודוחים). היא רצתה להביא את כולם הביתה. שניים נפלו בדרך, אחד נפל באוטו, ואת הרביעי מצאנו אחרי מספר ימים, מיובש ומצומק, על הכסא שלה. אני רק כותבת את זה כדי להסביר לכולם למה וידאתי שהיא ישנה לפני שהזמנתי חלזונות במסעדה. […]

    להגיב

  5. Posted by עירא on נובמבר 26, 2011 at 9:47 am

    עד היום אכלתי חלזונות מבושלים היטב בחמאה ושום והיה מצוין. לא ידעתי שאוכלים אותם חיים. לגבי כל השאר, אני חייב להודות שחוץ משרימפס, מעט מאד ממאכלים הים האלו עושים לי משהו מעניין בפה, וניסיתי גם קיפודי ים ושאר שרצים. אולי סוגים מסוימים של סרטנים כחולים ודברים ספציפיים שכאלו. צפרדע, אגב, עוד לא יצא לי…

    להגיב

    • Posted by אלודאה on נובמבר 26, 2011 at 12:36 pm

      קיפודי ים? לא חשבתי על זה בכלל. וצפרדעים לא יצא לנו. צריך להשאיר משהו לסיבוב הבא 🙂

      להגיב

להגיב על גל לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: