פרולוג, או איך כמעט ולא טסנו לפאריז

ערב אביבי אחד הבנזוג חזר הביתה ושאל אותי שאלה ממש קלה – "הציעו לי לטוס ללה-בורז'ה. מה דעתך?"

אני לא בטוחה שהוא הצליח לסיים את המשפט לפני זעקת ה"כן!" שלי. הבינו – הסלון האווירי, אליו מגיעים המטוסים החדשים ביותר, מטוסי קרב-תובלה-חלל, הפגנות אוויריות… זה כל כך מגניב!

הכל הוזמן דרך סוכנות הנסיעות המחויבת על ידי מקום העבודה של הבנזוג, וכולנו שקטנו ושמחנו עד שהתברר שאין לנו מלון. חמישה ימים לפני הטיסה. במייל. שאומר "מצטערת, לא מצאתי לכם מקום. מקווה שתסתדרו דרך האינטרנט".

דמיינו אותי יושבת בסלון הבית, מקבלת את המייל הנ"ל, באמצע החג, כאשר נותרו עוד שני ימי עבודה משותפים לנו ולצרפתים.

כן, כיף. צרחות, עצבים, ומיילים זועמים התעופפו לכל הכוונים, מה שלא עזר כמובן כי הפוסטמה (הכינוי החביב שהוצמד לסוכנת הנ"ל) לא הבינה מה לא בסדר. אחרי הכל, היא כתבה לנו מייל באמצע החג, זה מראה על מסירות מצידה.

הפייסבוק הוזעק לעזרה, ובתוך עשר דקות קיבלנו המלצות על 3 סוכנויות נסיעות שהצילו את היום עבוד חברים וירטואלים (וכמה שאינם וירטואלים). מאותו רגע מיילים החלו להשלח לכל עבר, טלפונים צלצלו בקצוות הארץ, ותוכניות חירום הוכנו (חלקן כללו שינה בשקי שינה בגני ורסאיי).

למחרת, בעבודה, המצב החמיר. קודם כל, הגיבור נסע איתי (כי בית הספר עשה "גשר" משבועות ועד ראש השנה, בערך), כך שהייתי צריכה להיראות רגועה. דבר שני –  עד הצהריים קיבלתי תשובה שלילית מכל הסוכנויות שפנינו אליהן. אחת מהן שאלה האם אני יודעת שאנחנו מזמינים מקומות לתקופה של לה-בורז'ה, והאם לא נעדיף לדחות את הטיול לזמן עמוס פחות. אז זהו, שלא.

באופן לא מפתיע גם בחיפוש האישי שלי התברר שכל המלונות מפוצצים, ואפילו בסוכנויות שמשכירות חדרים בודדים אי אפשר היה למצוא ולו מקום בודד. כלומר, מקומות בודדים דוקא כן היה אפשר למצוא, אבל אנחנו היינו צריכים מקומות לארבעה בודדים, לא רק לבודד אחד, ורצוי לא בסוויטה המלכותית (שהיתה תפוסה גם היא).

תוכניות החירום הורחבו וכללו גם את הצעתה הנדיבה של שכנתי לחדר שנידבה את אביה (תושב לונדון) ואמה (תושבת פריז) לחפש עבורינו מלון או לשכן אותנו בחדר אצלם בדירה. באותו רגע נכנסה לחדר שלנו אחת מהסטטיסטיקאיות המגניבות שעובדות במחלקה שלי (כן, יש דבר כזה סטטיסטיקאיות מגניבות). היא תהתה מה הבעיה, וכשהסברתי לה היא סיפרה לי שני דברים: הראשון, שיש מקלחות באחת התחנות במטרו, כך שאם נישן ברחוב יהיו לנו לפחות מקלחות נורמליות, והשני שיש אתר שמאפשר לאנשים להשכיר ישירות את הדירות שלהם. יש הרבה אתרים כאלה, כמובן, אבל כל מה שבדקתי היה מושכר עד הצוואר.

ספקנית כהרגלי נכנסתי לאתר רק כדי לגלות שהצרפתים לא יודעים להשתמש בקלנדר המובנה. כל הדירות סומנו כפנויות. שלחתי לכולם מיילים בהולים והמתנתי. בינתיים הגיבור התעצבן שאני לא משחקת איתו. הוא שאל מה יכול להיות יותר חשוב מלראות איך הרובוט שלו משיג את החתלתול ואת הכלבלב. עניתי שאם אני לא אצליח לסדר את הכל – נצטרך לישון בשקי שינה ברחוב.

תגובת הגיבור – "מגניב!"

תגובת האמא – מכה במצח.

עשר דקות לאחר שליחת המיילים הבהולים הגיעה תשובה ראשונה – "אשמח מאד אם תגיעו, הדירה שלי פנויה לכל הזמן שתצטרכו, תודה, (שם צרפתי שאי אפשר לתרגם לעברית)". עשרים דקות מאוחר יותר כבר היו לי ארבע תשובות חיוביות.

מסתבר שצרפתים כן יודעים להשתמש בקלנדר. הם גם יודעים לתת הוראות הכוונה מדויקות לדירה שלהם, ואפילו לקבוע שעה לדבר בערב כדי לוודא שאנחנו מבינים איך להגיע.

אז זהו, נשאר רק לארוז, לקחת את רשימת המתנות מכולם ולנסות לברר מה המקבילה הפריזאית ל-forbidden planet.

פאריז, הנה אנחנו באים!

4 responses to this post.

  1. לא יודע לגבי מקבילה של הפורבידן, אבל כל הטענות אומרות שאסור לוותר על המקום הזה:
    http://www.shakespeareandcompany.com/

    להגיב

  2. Posted by גל on יוני 11, 2011 at 7:30 pm

    איזה כיף לכם!
    חוץ כמובן מהעובדה שזה בצרפת, שם מדברים צרפתית.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: