התמודדות

עברנו את שתי הפגישות עם הפסיכולוגית. בשישי תהיה פגישה עם המחשב, ובעוד שבועיים – תוצאות.
להלן ההישגים שנרשמו –
הפסקתי לפחד מהמונח של "הפרעת קשב וריכוז". זה לא אומר שהילד שלי מופרע. זה אומר שקשה לו להתרכז, ולפעמים קשה לו להקשיב. צריך לשנות את השם וזהו.
התחלתי לשבת לידו בשיעורי הבית. אני מקריאה והוא פותר. ההקראה ממסמסת את רוב הפחד מהשיעורים, אם כי לא את כולו. אתמול היינו צריכים להמציא סיפור, והילד שלי שיוצר ספינות חלל מקופסאות ריקות לא הצליח לחבר משהו שמתאים לתמונה בה רואים ילדה ודבורה. תרגילי חשבון הוא פותר בקלות. שאלות מילוליות בקושי.
התחלנו לעשות רשימות בבוקר – "אלו הדברים שאתה צריך לעשות. אתה רוצה שאזכיר לך כל שלב או לא?"
המורה אומרת שהמצב בכיתה הרבה יותר טוב. הוא כבר לא מתבייש לענות לגבי שיעורי הבית, משתתף יותר, נוח יותר לשיחה.

יש תקוה.

מודעות פרסומת

One response to this post.

  1. אין מה לפחד. אני לא סובל מההפרעה, אני לפעמים נהנה ממנה. הייתי שמח אם היו תופסים אותה מוקדם והייתי חוסך שנים של אי הבנות ומערכות יחסים שנדפקו בגלל שיטות התמודדות (או אי התמודדות) שהתקבעו, אבל היום יש את כל הכלים להפוך את זה לחיים מלאים ומאוד יצירתיים, במיוחד באבחון מוקדם. ממה שפגשתי את הילדון מאז 2011, אני חושב שהוא בסדר גמור 🙂

    להגיב

להגיב על עירא - Ira לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: