אינטראקציה חברתית

מחר פגישת אבחון ראשונה. התוכנית – לקחת את הגיבור מבית הספר, לנסוע לפגישה, לשבת בחוץ עם המחשב וללמוד למבחן של יום שלישי, לפגוש אותו אחרי האבחון, לשאול איך היה ("בסדר" או "לא זוכר"), ולקחת אותו לשתות שוקו ב'ארומה' ליד.

היום נקרתה בפני הזדמנות יוצאת דופן – הוא קבע עם חבר לאחרי הלימודים, והקטנה ביקשה להשאר גם. בהיותי אמא בעצמי לא אפיל על אמא אחרת שני ילדים שאחת מהן באה עם שק דרישות, ולפיכך נשארתי, והסתכלתי. היו שלושה ילדים והקטנה שלי. הם שיחקו ביחד בהרכבים משתנים – פעם שלושה בנים והיא בצד, פעם היא ואחד אחר בצד, פעם בזוגות, ופעם היא נדדה למטבח לאכול וכל השאר התפזרו להם.
והגיבור? שיחק מתי שבא לו, עם מי שבא לו.
אמנם רק שעתיים, אמנם בסיטואציה שנבחרה על ידי המשתתפים, אבל לפחות חלוק נחל קטן נגול מעל לבי. הוא יודע ליצור אינטראקציה חברתית, פשוט בוחר שלא להתחבר עם כל העולם.
וחלוק אבן נוסף – הילד השלישי הוא ילד עם הפרעת קשב וריכוז "אמיתית", כזו שלא צריך לפתוח אף ספר כדי להבחין בה. לפחות המצב של הגיבור שלי טוב יחסית. אולי לא נצטרך ריטלין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: