הנושא – הרבה זה לא מספיק
הפעם המם מוקדש לקני. הבטחתי לו את זה אי שם בהתחלה, ועכשיו הגיע הזמן לקיים.
מכירים את האלבומים האלה, שיכולים להיות אלבומים כפולים, משולשים, מרובעים, או כל מצולע משוכלל אחר, ועדיין, כשהם נגמרים, הם נגמרים מהר מדי?
הפעם – נא לקשר לאלבום האהוב עליכם ביותר. זה שרצף השירים בו גורם לכם להאנח באושר. כל שיר מוסיף לזה שלפניו, וביחד הם יוצרים שלמות שקשה להתעלות עליה. לחובבי הקלאסית – מותר לקשר לקונצרט.הלהקה שאני הולכת לדבר עליה היא *ה*להקה מבחינתי. כל שיר – בול פגיעה. בכל רגע נתון אני מוכנה לכבות הכל ולהקשיב להם. אני יודעת שאני אחת ממליונים, אבל בכל זאת. שמעתי אותם בפעם הראשונה בגיל 12, כאשר אחותי ואני פשטנו על אוסף התקליטים של ההורים שלי, הכנו לעצמנו לימונדה בכוסות יין עדינות, הנחנו את התקליט על הפטיפון ונתנו לארבעת המופלאים למלא את החדר. רקדנו, העמדנו פנים שאנחנו בנשף מפורסם, ולא היה לנו בכלל מושג שהם התפרקו הרבה לפני שנולדנו, שאחד מהם נרצח שנתיים אחרי שנולדתי, שאחד מהם הולך למות מסרטן מוח עשרים שנה מאוחר יותר, וששתינו נזכה לראות אחד מהם על הבמה בפארק הירקון, ולצרוח איתו את "בייבי! את יכולה לנהוג ב'אוטו' שלי!"
האלבום שלי הוא האלבום האחרון שלהם, מושלם עד השיר האחרון. שילוב של מוסיקה מתקדמת, מילים ביזאריות על גבול הנונסנס, וקצב שהוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים מהאנשים שהתפרסמו עקב שימוש מופרז במטבע הלשון "יה-יה-יה". מה שהיטה את הכף לטובת האלבום הזה הוא המחסור בשירים הודים. אחרת סרג'נט פפר היה לוקח.
אני ממעריצות לנון, דרך אגב. פול יפה מדי לטעמי.השיר הראשון מהאלבום של האצהכללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.
מכירים את האלבומים האלה, שיכולים להיות אלבומים כפולים, משולשים, מרובעים, או כל מצולע משוכלל אחר, ועדיין, כשהם נגמרים, הם נגמרים מהר מדי?
הפעם – נא לקשר לאלבום האהוב עליכם ביותר. זה שרצף השירים בו גורם לכם להאנח באושר. כל שיר מוסיף לזה שלפניו, וביחד הם יוצרים שלמות שקשה להתעלות עליה. לחובבי הקלאסית – מותר לקשר לקונצרט.הלהקה שאני הולכת לדבר עליה היא *ה*להקה מבחינתי. כל שיר – בול פגיעה. בכל רגע נתון אני מוכנה לכבות הכל ולהקשיב להם. אני יודעת שאני אחת ממליונים, אבל בכל זאת. שמעתי אותם בפעם הראשונה בגיל 12, כאשר אחותי ואני פשטנו על אוסף התקליטים של ההורים שלי, הכנו לעצמנו לימונדה בכוסות יין עדינות, הנחנו את התקליט על הפטיפון ונתנו לארבעת המופלאים למלא את החדר. רקדנו, העמדנו פנים שאנחנו בנשף מפורסם, ולא היה לנו בכלל מושג שהם התפרקו הרבה לפני שנולדנו, שאחד מהם נרצח שנתיים אחרי שנולדתי, שאחד מהם הולך למות מסרטן מוח עשרים שנה מאוחר יותר, וששתינו נזכה לראות אחד מהם על הבמה בפארק הירקון, ולצרוח איתו את "בייבי! את יכולה לנהוג ב'אוטו' שלי!"
האלבום שלי הוא האלבום האחרון שלהם, מושלם עד השיר האחרון. שילוב של מוסיקה מתקדמת, מילים ביזאריות על גבול הנונסנס, וקצב שהוא לא בדיוק מה שהייתם מצפים מהאנשים שהתפרסמו עקב שימוש מופרז במטבע הלשון "יה-יה-יה". מה שהיטה את הכף לטובת האלבום הזה הוא המחסור בשירים הודים. אחרת סרג'נט פפר היה לוקח.
אני ממעריצות לנון, דרך אגב. פול יפה מדי לטעמי.השיר הראשון מהאלבום של האצהכללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.
רמז לשבוע הבא, לאור אייקון שמתקרב אלינו בצעדי ענק – אושר.
Posted by lordgromit on אוגוסט 23, 2010 at 6:10 am
גנבת! "אבי רואד" הוא האלבום שלי ורק שלי. תחזירי אותו מיד!
במקום זה אני הולך להזכיר שני אלבומים. האחד הוא האלבום הכפול של ההופעה בפארק של סיימון וגרפונקל, שיום אחד בעוד נער הוצאתי מאוסף התקליטים של אחותי בלי להכיר בכלל, והתאהבתי במקום. הנה דוגמית.
הבחירה בשני מפתיעה גם אותי, אז הנה הסיפור: בבית הספר שלנו היה מנהג נדיר וחיובי ביותר. כל יום שלישי (או חמישי? כבר לא בטוח), היינו מוותרים על לימודים והולכים ל"יום פעילות". פירוש הדבר הוא בדיוק כפי שזה שנשמע – סרט קלאסי עם הרצאה בסינמטק, הצגות בתיאטרון החאן, הופעה של להקת בת-שבע בתיאטרון ירושלים וגם – הופעה בתיאטרון פרגוד של להקה שעד אז תיעבתי: הברירה הטבעית.
והנה שלמה בר עולה לבמה, נותן קצת רקע על המוזיקה שלהם ומתחיל לשיר, ופתאום אני מבין שזה משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי: מוזיקה איכותית עם טקסטים נהדרים ועם שורשים עמוקים ומגוונים להפליא, שמשלבים מוטיבים של מוזיקה מזרחית, הודית ואפילו מערבית.
אחרי זה החלטתי לתת להם הזדמנות וקניתי את הדיסק של האלבום "מחכים לסמסון", קנייה שלא התחרטתי עליה מעולם. מוזיקה נפלאה, למרות שאני עדיין לא אוהב את הקול של שלמה בר, ושמוזיקה מזרחית מעוררת בי בדרך כלל תחושות שנעות בין אדישות לתיעוב. אלבום קרוב לשלמות.
Posted by אלודאה on אוגוסט 24, 2010 at 3:20 pm
איש מגוון, כבר אמרנו?
אני גם אוהבת את שלמה בר, או לפחות אהבתי בתור ילדה (כשהוא הופיע בזהו זה…)
וסיימון וגרפונקל מעולים ביותר 🙂
Posted by kenny66 on אוגוסט 23, 2010 at 6:20 pm
מם ממני
http://kenny66.livejournal.com/82674.html
Posted by m_rejoicing on אוגוסט 29, 2010 at 5:20 am
אני לא בטוחה שהבנתי את כללי המם הפעם…
אבל אני אלך על "נבל דוד אדום" של "יאפים עם ג'יפים":
http://hebrew.anovamusicblog.com/?page_id=197
אמנם הוא קצרצר (כל האלבום נמשך בערך 20 דקות), אמנם השיר הפותח והשיר הסוגר שלו חלשים יחסית, אבל הקסם שלו הוא בהיותו שלם שעולה על סך חלקיו: השירים טובים בנפרד, האלבום נפלא ברצף. היות והוא קצר, מדובר בדיסק שבו אני אעדיף לשמוע את כל האלבום מאשר שיר ספציפי, גם אם יש בו כמה שירים חלשים ולמרות הנטייה שלי לדלג בדרך כלל לשירים שאני אוהבת – כי ההקשר של האלבום כל כך מוסיף לכל שיר ושיר.
חוץ מזה שהוא מעניין, כתוב נהדר ("תולי אמת דוברי כביסה", למשל, זו שורה מופלאה בעיני) ופשוט מצוין.
Posted by אלודאה on ספטמבר 2, 2010 at 9:14 am
Re: אני לא בטוחה שהבנתי את כללי המם הפעם…
או! מגניב בהחלט!
(אם כי – ראי עצמך נענשת על חוסר עמידה בזמני המם. שזה לא יחזור על עצמו!)
Posted by m_rejoicing on ספטמבר 2, 2010 at 11:11 pm
זה בא עם מגבלת זמן, הדבר הזה?
אבל לוקח לזיכרון שלי זמן להתניע! לא פייר! אפליה! (אולי מישהו יודע איפה יש פה בריקאדה לעלות עליה?)
Posted by אלודאה on ספטמבר 3, 2010 at 3:44 am
Re: זה בא עם מגבלת זמן, הדבר הזה?
יש מלא בריקאדות. יש גם מלא מטרות – רק תבחרי אחת ותוכלי לטפס על משהו ולהלחם בשמה.
יש כללים למם! תקראי אותם!
Posted by m_rejoicing on ספטמבר 3, 2010 at 12:47 pm
קראתי, כמובן שקראתי.
זה שלא זכרתי, זה כבר עניין אחר.
מה, אי אפשר לקבל קצת יחס מיוחד למאותגרים-זיכרונית?
Posted by אלודאה on ספטמבר 3, 2010 at 12:48 pm
Re: קראתי, כמובן שקראתי.
😛
Posted by מם מוסיקלי – שבוע רביעי « משכתבת את החיים on יוני 7, 2011 at 11:49 am
[…] רמז לשבוע הבא – הרבה זה לא מספיק. […]
Posted by במקום מם מוסיקלי « משכתבת את החיים on נובמבר 23, 2011 at 12:43 am
[…] הלבבות הבודדים של סגן פלפל". גם כי הוא קליל יותר מ"דרך המנזר" האהוב עלי וגם כי השירים שלו מסתדרים טוב יותר עם […]