מם מוסיקלי – שבוע שלישי

הנושא – הו, כן
מכירים את השירים האלה, שמהפעם הראשונה שאתם שומעים אותם אתם מהנהנים כל הדרך? מהבית הראשון ועד לסוף הפזמון – מסכימים עם כל מילה, כל אינטונציה, וברגע שהשיר מסתיים אתם מחזירים להתחלה רק כדי לוודא שהוא באמת באמת מתאים לכם?
השבוע אני מבקשת לגייס את האני הפנימי ולספר לנו במוסיקה מה מייצג אתכם.

את הלהקה הזו הכרתי בזכות אחותי. ביקשתי ממנה המלצות, והיא נתנה לי את הדיסק האחרון שלהם. הלכתי לשמוע את אוסף "הטוב שבטוב" שלהם (לכל להקה יש כזה, אפילו אם הם הוציאו סינגל אחד, וגם הוא לא הצליח), ושם מצאתי את השיר הזה. אחת הפעמים היחידות שאני זוכרת את עצמי רצה לבדוק את המילים ומחייכת תוך כדי. ד"א, הסולן של הלהקה הזו הוא חובב ידוע, ומקועקע לו על העורף 42. רק למי שמתעניין…

השיר של האצה (ציטטתי אותו כבר פעם, אבל אני סומכת עליכם שלא תזכרו)

כללי המם – תזכורת. כמו כן, אנא שימו כאן טראקבק לפוסט שלכם, אם אתם עונים בבלוג שלכם.

רמז לשבוע הבא – רעש

16 responses to this post.

  1. שאלה קשה

    יש לא מעט שירים כאלה, שמעוררים בי את התחושה שאני לא בטוחה אם היא "כיף לי שאני לא לבד" או "עצוב לי שאני לא ייחודית"…
    אבל את השיר הזה, גיליתי על הרכבת לבלגיה במהלך טיול התרמילאות שלי באירופה – ומאותו רגע והלאה, כל אירופה נמלאה נרקיסים צהובים. מאות ואלפים מהם! בבלגיה, בקופנהגן… אביב אירופאי שטוף המוני נרקיסים צהובים הקיף אותי מכל עבר. טיילתי לבד, יש לציין. לא היה לי למי לפנות כשהתחלתי לפקפק ברצינות בשפיות שלי…

    להגיב

  2. המממ… אצלי אלה בדרך כלל שירי משוררים, כאלה שמצליחים להביע משהו אנושי ואמיתי.
    בטופ נמצא שיר לא מולחן של יהודה עמיחי, על אדון ברינגר (מתוך "קינות על המתים במלחמה"), שמצליח בפשטות מדהימה להעביר תחושה עמוקה להפליא. אבל כיוון שבשירים מולחנים עסקינן, הנה דוגמה אחת לשיר של לאה גולדברג שהמילים שלו הצליחו לתפוס אותי מרוב שהיו "נכונות", ובייחוד הניגוד החד בין הבית הראשון השלו כל-כך לבין הרגשות העזים של השני, והידיעה שהשיר נכתב בארץ בעיצומה של השואה באירופה.

    להגיב

    • וואו. זו הפעם הראשונה שהקשבתי למילים של השיר (מכירה את המוסיקה, מן הסתם).
      שיר מעולה. תודה.

      להגיב

      • שווה לך לקרוא אותו
        כמו רבים מאוד משיריה של לאה גולדברג, הוא יפה יותר כתוב מאשר מושר. אולי כי כל כך הרבה מלחינים לא מתייחסים למקצב שהיא כל כך טובה בו… יוצא הדופן היחיד, בעיני, הוא "זה מכבר", שהלחן שלו פשוט מושלם בשבילו.

        להגיב

        • Re: שווה לך לקרוא אותו
          כן, ברור שקראתי את המילים. הן מופיעות בלמטה של הלינק…

          להגיב

          • וואו, את מהירה

            לא שמתי לב. רק ראיתי שזו הגרסה המוזיקלית, ולא עצרתי לבדוק את זה לעומק כי מדובר בשיר האהוב עלי והגרסה המוזיקלית שונה מדי מאיך שאני קוראת אותו…
            אבל באמת שזה לא רק הרגישויות שלי, ואנשים שוחטים את השירה של לאה גולדברג ללא רחם. הפכתי את אסופת השירים שלה בחיפוש אחרי שם השיר שבו זה הכי מזעזע, אבל לא הצלחתי למצוא אותו… הוא הולך כך (אם כי יש סיכוי קל שהפכתי את סדר השורות):
            טנא מלא כוכבים
            ריח דשאים דובבים
            עמוק עמוק בטל פועם לבבי
            הנה פעמיך קרבים
            הרעידו ריבוא רביבים
            עמוק עמוק בטל פועם לבבי
            שיר פשוט למדי – ולא קשה לראות שהציר המרכזי שלו הוא שהוא כתוב במקצב של פעימות לב, אבל האם הלחינו אותו ככה? לא, למה לשמור את הדבר הכי חשוב בשיר כשכל מה שאתה רוצה זה להתגאות בזה שאת שר לאה גולדברג?
            (אני? מרירה? מה פתאום?)
            אבל עכשיו שאני חושבת על זה, פה ושם יש גרסאות מולחנות שמוסיפות או לפחות לא גורעות. הגרסאות של אחינועם ניני ל"אלוהי" ול"מריונטות", למשל, נהדרות.

            להגיב

            • ובכלל, הם מכפילים שם מילים וזו גרסה לא מנוקדת.
              אני לא באמת סנובית, רק כשזה נוגע ללאה גולדברג… טוב, בעיקר.

              להגיב

              • Re: ובכלל, הם מכפילים שם מילים וזו גרסה לא מנוקדת.

                חשוב להיות סנובית בקשר למשהו…
                ואני לא מהירה, אני פשוט מקבלת התראות למייל כשמגיבים בבלוג 🙂

                להגיב

            • לאה גולדברג לא לבד

              השיר שבו אולי הכי בלט לי כמה הלחן שהודבק לו לא מתאים הוא "פחות אבל כואב" של יהונתן גפן. באופן קצת מוזר, אני מאוד מחבב את הלחן של פוליקר, אבל זה פשוט לחן לשיר הלא נכון. הוא משנה את הכל.
              למזלי הכרתי את השיר לפני שהוא הולחן, כך שזכיתי להתרשם מהמקצת המיוחד שלו בלי שהלחן יפריע, עם כל העצירות שמגיעות במקומות המפתיעים והנכונים ביותר ושנעלמו לחלוטין בגרסה המושרת. פספוס ענק בעיניי, של שיר מצוין.

              להגיב

      • אם כבר התחלנו עם שירי מילים נכונות, מי ששוב ושוב מצליחה לתפוס אותי היא רחל שפירא, שוב – דווקא בגלל הפשטות והיכולת שלה להעביר תחושות מורכבות במילים ובדימויים יומיומיים ולגרום לי להרגיש "בתוך השיר". ומה שאני במיוחד אוהב הוא היכולת שלה מצד אחד להיות חילונית לגמרי (ביצוע רוקיסטי וטוב בעיניי לשיר שבמקור שרה אילנית), ועדיין לשלב בצורה יפהפיה וטבעית את חגי תשרי בשיר שתמיד מצליח לעשות לי את הסתיו (הלינק הוא לא הביצוע הטוב ביותר שאני מכיר, אבל הוא בסדר, ויש בו את המילים).

        להגיב

  3. ביקשת טראקבק, אז, אה, הנה.
    תודה על המם (על פרקיו השונים). הוא באמת מגלה משהו על המשתתפים.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: